להיות כמו חתול, לא כלב, כשאתה יוצא עם מישהו עם ילדים
כמה שהיכרויות מורכבות (אה,מְאוֹד), כאשר מוסיפים ילדים למשוואה, הבלבול, הרגשות וכאב הלב הפוטנציאלי גדלים פי מאה בערך. אם לחבר או לחברה שלך יש ילד, אתה לא רק מנווט רומן חדש, אתה גם מנסה להבין היכן אתה מתאים בהיררכיה של אנשים שמתחרים על תשומת הלב שלו, וכיצד ליצור קשר מבלי לחרוג. הגבולות שלך.
לורי מטנסון כתבה יצירה עבורלוס אנג'לס טיימסעל ההעצה הטובה ביותרשמעו שהיא יוצאת עם מישהו עם ילדים:תהיה כמו חתול, לא כלב.
חברתה ג'ניפר, שיש לה משפחה חורגת משלה, אמרה לה את החשיבות של זה. "אתה תרצה לחבק אותם ולהתחבר אליהם, אבל זה יהיה טוב יותר אם תירגע ותסתובב אחורה," הזהירה ג'ניפר. "חכה שהם יבואו אליך."
שֶׁלָהקָשֶׁה, במיוחד אם התנהגות נינוחה וחסרת עניין לא באה באופן טבעי, ואתה משתוקק להיות משהו יותר מ"החבר החדש" של אמא או אבא. אבל כדי לא להציף את הילדים, לתת להם להביע את מגוון הרגשות שלהם לגבי המצב, ולהראות כבוד להורה השני, יש צורך להתאזר בסבלנות.
מאטנסוןכותב:
בפעם הראשונה שהשתתפתי בהצגה בבית הספר, הבת של דוד יצאה אחרי ההצגה. רציתי לדרוס ולחבק אותה, לתת לה את הפרחים שהבאנו, לברך אותה על הופעה טובה - עד שראיתי את אמא שלה והבנתי שהרצונות שלי הם שלישוניים. הבנות מגיעות ראשון, ההורים שלהן שניים, ואני שלישי רחוק. זאת המציאות. לקחתי צעד פיזי אחורה ונתתי לאמא שלהם לקבל את הרגע.
זה קורה כל הזמן. גם עכשיו, מתוך כבוד לפרטיות של הבנות, אני מגבילה לעצמי את שיתוף הסיפורים. אני בדרך כלל יושב בצד השני של הספה כדי שהבנות יוכלו להתכרבל עם אבא שלהן כשאנחנו צופים בסרטים. הם מתקוטטים ואני שותק, מאפשרים לו להורות כראות עיניו. זה לא אומר שאני בלתי נראה, רק מכבד. זו בחירה מודעת. אני מתנגד לטבע שלי ומאט את הקצב, מנסה להישאר קשוב לצרכים של הבנות, מכפיף את שלי.
לצאת עם מישהו עם ילדים לוקח רמה של בגרות. בתור אחדכותב את זה, "הם לא צריכים עוד ילד לגידול, אז תתנהגו כמו מבוגר."
