אני אוהב הליכות וריצות ארוכות, אבל אני נוטה לא יותר מדי מהם מסיבה אחת: אני משתעמם. ללכת 5 מייל (או 10) זה משעמם. רשימת ההשמעה והפודקאסטים של פנדורה יכולים רק לשעשע אותי כל כך, ואחרי מייל שני אני נוטה להסיח את דעתי מספיק לגבי דברים שאני צריך או רוצה לעשות בבית שאני קורא לזה להפסיק. בחדר הכושר, המצאתי פתרון לכך על ידי צפייה בתוכנית טלוויזיה או סרט באייפד שלי. בחוץ, שזו העדפה שלי, התחלתי ללכת ליעדים.
עשיתי את המרתון הראשון שלי על בסיס יעד לפני אולי עשור. נרשמתי לחצי מרתון Nike+ ביום לפני שלכולם היה Fitbit. ה-Nike+ Tracker שלי נכנס לתחתית נעלי הריצה שלי. האופי הווירטואלי של המרתון (אתה יכול לעשות את זה מכל מקום) פיתה אותי להירשם (זה היה העתיד!), אבל ככל שהתקרב יום המרוץ, הבנתי שהסבלנות שלי לרוץ כנראה תימשך רק שישה קילומטרים. 13.1 קילומטרים נשמעו כמו עינויים, לא מנקודת מבט פיזית, אלא מזמן פשוט על הכביש. ואז עלה לי הרעיון לפצל את הטיול בין יעדים.
מאז שילבתי יעד בהרבה מהאימונים שלי, ואני חושב שזה גרם לי הרבה יותר לנכונות לעשות אותם.
עם חצי המרתון מבוסס היעד, חיברתי את 13 הקילומטרים לכמה תחנות שונות. התחלתי ב-7 בבוקר בביתי ורצתי למרכז העיר, שהיה בערך חמישה קילומטרים. במרכז העיר אספתי ארוחת בוקר, ואז הלכתי עוד שלושה קילומטרים לשוק האיכרים המקומי. אספתי שם כמה דברים והלכתי אותם הביתה. אחרי זה, היו לי אולי 3 מיילים מהצלחה, שלושה מיילים שרצתי לפגוש כמה חברים לארוחת צהריים מאוחרת. עשיתי את זה 13.1 מייל, אבל זה לא הרגיש כמו 13.1 מייל. היו לי גם אנשים שפגשו אותי בכמה יעדים. קבוצה עשתה איתי את הריצה הראשונה, וכמה אחרים פגשו אותנו לארוחת בוקר והלכו לשוק האיכרים.
מעולם לא עשיתי שוב חצי מרתון מלא על בסיס יעד (למרות שהתקרבתי), אבל הכנסתי אימונים לסידורים היומיומיים שלי. יש מכולת כמה קילומטרים מהבית שלי שאני מאוד אוהב, ואני תמיד הולך לשם כשאני צריך לעשות קניות במקום לנהוג. הלוך ושוב, זה אומר שהלכתי כמעט חמישה קילומטרים, יותר ממה שסביר להניח שהייתי עושה לו רק הייתי יוצא לטייל בלי יעד בראש. הטריק עובד גם עבור טיולים מתוכננים, שבהם אני יודע שאני מצלם למפל או מתעלם.
כן, עדיף שרק ארוץ את כל העניין, אבל קיבלתי שריצה והליכה למרחקים ארוכים זה פשוט משהו שאני לא הולך לעשות. הריצות שלי הרבה יותר טובות כשהן מבוצעות רק כמה קילומטרים בכל פעם. לנסיעות ארוכות יותר, כשיש לי יעד בראש יש קו סיום מסוגים שאליו אני שואף שמקל על הדברים, למרות שקו הסיום הזה הוא גם קו הזינוק לשלב הבא.
אם אתה מתקשה לדחוף את עצמך לעבור את הקילומטר הנוסף הזה (או שבעה) אז זה משהו שהייתי ממליץ לנסות.
יש לכם טיפים משלכם ליצירת מוטיבציה לטיולים וריצות ארוכות יותר? שתפו אותם בתגובות.
