אל תעשה כלום בלילות שישי

אז, הורים, הילדים שלכם בדיוק סיימו את השבוע הראשון ללימודים. אולי היו כמה התמוטטויות. כמה התאמות גדולות לשגרה שלך. אתם בטח מרגישים כאילו טיפסתם הרגע על הר קטן, כזה שעשוי מרשימות אספקה ​​של בית הספר ומעלוני לילה חזרה לבית הספר ותמונות דלת הכניסה של פינטרסט לציון שנה חדשה לגמרי. סוף סוף יום שישי, מה שאומר שהגיע הזמן לחגוג. אולי תבדוק את הפסטיבל השכונתי הזה או תביא את המשפחה לאותו סועד קטן ועסוק כדי להטביע את השבוע עם מילקשייק ומקלות מוצרלה. אתה צריך לגרד את פיסת האנרגיה האחרונה שנותרה לך וללכת בגדול, נכון?

לֹא.

ותפסיק לחשוב על זה.

(אתה עדיין חושב על זה?)

לא, התוכנית שלך ליום שישי בערב היא לא לעשות כלום, למען הילדים שלך אם לא שלך. הסופרת והדוברת ג'ן האטמייקר נותנת פקודה זו לאמהות ואבות בעלי הישגיות יתר בתחילת כל שנה, ואני מעריכה זאת מאוד. השבוע, בפוסט בפייסבוק, היא כתבה:

שלא תעז לצאת לאיזו סיטואציה של יום שישי בערב כשהילדים שלך חושבים שאתה עומד לקיים איזו "חגיגת ליל שישי של שבוע ראשון בבית הספר", כי מה שבאמת יהיה לך הוא התמוטטות ציבורית בכיתה א'. הילדים שלך הם אסון חיים. הגוף והמוח שלהם מותשים מעבר לכל מידה, והם לא יכולים להתמודד בדיוק עם שום גירוי נוסף. הם ניצלו את כל הון האנרגיה שלהם כדי לעבור את השבוע הראשון ללימודים, ועכשיו הם כמו אנשי תרמיל שצריך לשים אותם על הספה עם ארוחת פופקורן וסרט וזה סוף הסיפור הזה.

זה לא משנה אם התוכניות שלך מהנות ודברים שהם אוהבים ומענגים כי הדבר היחיד שהם יכולים להתמודד עם זה כלום. שום דבר. גַם? הם לא רוצים לדבר על זה. הם לא רוצים לתת לך עבודת גמר על איפה הם ישבו לארוחת צהריים ומהם הכללים ומי הילדים החדשים ומה הם לומדים. כל זה מת להם. תעזוב אותם בשקט. הם לא רוצים לדבר או ללכת למסעדה רועשת או לפארק הטרמפולינות או למסיבת יום ההולדת של אחותך.

השכירו את הסרטים שלכם, הזמינו את הפיצה שלכם, גנזו את השאלות שלכם ותנו להם להתאושש.

אני, למשל, כאן בשביל זה. אבל עכשיו אני חושב, למה שנפסיק עם שישי בערב הזה? למה לא לעשות כלוםכֹּלשישי בערב? שבתות וראשון יהיו מלאים בהכרח במסיבות יום הולדת וטירוף אחר, אז זה נחמד - לא, זה הכרחי - שיהיה לפחות ערב קדוש אחד לשנת חורף במכנסי טרנינג מבלי להרשים אף אחד. אתה יכול לעשות ערב סרטים, כפי שממליצה Hatmaker. או לפרוס שמיכת פיקניק בסלון שלך, לאכול על צלחות נייר ולשחק משחקי קופסא (עמיתי הת'ר האס ממליצה בחוםזֶה). או לעשות מה שמשפחתי עשתה לפני כמה סופי שבוע ולשבת באוהל בחצר האחורית, להכריז על "אזור ללא טלפון" ולקרוא ספרים עם פנסים. או לא לעשות שום דבר מכל זה. מה שלא יהיה. לפעמים, אני אומר למשפחה שלי שזה "זמן סרדינים", מה שאומר שכולנו פשוט נשכבים מתחת לסדין על המיטה ומעמידים פנים שאנחנו סרדינים.

כדי שיהיה לך לילה מוצלח של כלום, ייתכן שתצטרך לבטל את התוכניות שלך (הנהאיך לעשות את זה בלי להיות אידיוט) אושים רווח לבן בפועל בלוח השנה שלך. זה לא קל לשבור את ההרגל של תמיד לעשות דברים - אין לי תוכניות יכול לגרום לי לרעוד. אבל אנחנו צריכים את זה, ואנחנו יודעים את זה. נתראה כשנצא החוצה.