כל יום אני מנסה לעשות לפחות פעילות אחת שהיא גם מרתקת וגם נטולת סמארטפונים - ואם היא חברתית, זה בונוס. לפעמים זה שיעור התעמלות קבוצתי בימק"א. לפעמים זו חזרה על מקהלה. לפעמים זה פשוט כמו לבזבז שעה בקריאת ספר פיזי.
אני תמיד נדהם כמה מהר המוח שלי נרגע כשהוא לא בוהה במסך. למרות שכבר התאמתי גם את הטלפון וגם את המחשב הנייד שלי כדי לחסל התראות, רעשים וכו', זה עדיין כמו להסתכל על פורטל אפשרויות אינסופיות (שמגיע עם סדר צד של דרישות אינסופיות), וזה נחמד להגביל האפשרויות האלה לספר או למוזיקה או לקבוצה שלנו שעובדת בהתמדה על הבטן התחתונה.
אני לא האדם היחיד שמחפש באופן פעיל פעילויות שדורשות ממני להגדיר את המכשירים השונים שלי. בתור Minali Chatani, מייסדת שותפה של מותג סגנון החיים לחיות מחמדפרא אחד, מסביר בInc.:
אני האדם הראשון שהודה שאני מכור לעבודה. כשמפעילים סטארט-אפ ומדלגים בין פגישות וידאו, מיילים, הודעות טקסט, צילומי תמונות ליותר מיילים, לפעמים זה יכול להרגיש כאילו אני נופל למעגל העבודה הבלתי פוסק הזה, מונע באינטרנט. בחירת פעילות שגורמת לך להתנתק ולהיות נוכח יותר יכולה להיות מאוד מקורקעת בסופו של יום כאוטי.
קיום תחביב או פעילות שלא בעבודה שמנתקת אותך מהסמארטפון ומחברת אותך לגופך, לאנשים אחרים ו/או לעולם הטבע היא גם דרך מצוינת להדוף שחיקה. כן, לפעמים העבודה והחיים יכולים להיות כל כך מעורבים שהמחשבה על להידחק בריצה או בשיעור התעמלות או חזרה במקהלה הופכת למכריעה, אבל גיליתי שאני תמיד מרגישה טוב יותר אחרי שאני חוזרת מאחת מהפעילויות האלה. הם מתחדשים, אולי בגלל שהם מבקשים ממני להיות נוכח במרחב פיזי במקום במרחב טכנולוגי.
בנוסף, רכישת תחביב שמכניס אותך לקשר קבוע עם אנשים אחרים היא דרך מצוינת ליצור חברויות בעלות סיכון נמוך.
אז אם אין לך תחביב שמעסיק אותך באופן פעיל במשהו מלבד מכשיר, אולי הגיע הזמן לרכוש אחד כזה. יש בישול, סריגה, צפרות, הרמת משקולות, שירה, ריקוד, משחקי לוח על שולחן (אם כי אתה צריך להיות זהיר מאוד כי קל לבלות מפגשי שולחן עם עין אחת בטלפון), טיולים משפחתיים אחרי ארוחת הערב, טיולי חברים בשבת בבוקר, בעצם כל דבר שאתה יכול לחשוב עליו מכניס אותך לסוג אחר של זמן הווה - ולאחר סיום סשן התחביב, משאיר אותך רגוע.
ואם מישהו אולי יצטרך להגיע אליך במהלך הזמן הזה, אתה תמיד יכול להגיד לו להתקשר לטלפון שלך פעמיים ברציפות.
