סוף השבוע הבא הוא המפגש השנתי של משפחתי. זה ברחבי הארץ, אז אני לא הולך, אבל אבא שלי שוקל כרגע את הטיול. כשדיברנו על האירוע השבוע, הוא דיבר על איך הוא רוצה ללכת לראות את כולם, אבל הוא גם רצה להימנע ממספר נושאי שיחה שונים. כמו לכל המשפחות, יש לנו דברים שאנחנו מעדיפים לא לדבר עליהם והוא חשש שהוא ייקלע לחבורה של שיחות מביכות שבהן אנשים שאלו אותו על דברים שהוא לא רצה לדבר עליהם והוא נאלץ לענות יש המון שיחות לא נוחות. העצה שלי: היכנסו עם תוכנית.
התחלתי להמציא תוכנית לשיחות לפני בערך 20 שנה כשאמא שלי נלחמה בסרטן בפעם הראשונה. חיי הבית שלי היו קשים באותה תקופה, ומאוד לא רציתי לדבר על זה כל הזמן בכל פעם שיצאתי מהבית, אבל בכל מקום שהלכתי אנשים תמיד היו מכים אותי עם התקן "מה שלום אמא שלך?" במשך זמן מה הייתי עונה בכנות, מספרת איך היא מתקשה לאכול או בילתה כמה ימים בבית החולים בתחילת השבוע. התשובה המפורטת הזו תתפתח לשיחה ארוכה הרבה יותר ממה שרציתי לנהל. ואז יום אחד גיליתי תגלית מדהימה: לאף אחד לא היה אכפת.
להגיד שלאף אחד לא היה אכפת זה קצת קיצוני, אני חושב שברמה מסוימת הם כן רצו שאמא שלי תהיה בסדר. אבל התשובה שהם חיפשו כששאלו עליה הייתה "נהדרת!" אף אחד לא באמת רצה לשמוע על כל הדברים הנוראיים שקרו בשבועות ובחודשים שחלפו מאז שביקשו לאחרונה. הם שאלו מתוך נימוס ואני עניתי גם כדי להיות מנומס, אבל השיחה לא באמת הייתה צריכה להתרחש בכלל.
אז הגעתי לתשובה סטנדרטית לכל טיול/מסיבה/אירוע בכנסייה שענתה על השאלה, אבל אף פעם לא נכנסתי לפרטים רבים. מסתבר, עונה "היא עדיין נלחמת!" או "היא חזרה הביתה עכשיו, אני בטוח שהיא תשמח לשמוע ממך!" הייתה אותה השפעה כמו לפרט טונות של פרטים על כימותרפיה וביקורים בבית החולים. האמת, כל האנשים האלה הכירו את אמא שלי וידעו את מספר הטלפון שלה ואיפה אנחנו גרים. אם הם באמת רצו לדעת מה שלומה הם היו שואלים אותה בעצמם, לא מעלים את זה כלאחר יד כשהם נתקלו בי במכולת.
שיחות מתוכננות בהחלט אינן הוכחה מלאה, אבל בתור מי ששונא שיחת חולין, הן יכולות להוות הצלה במצבים, כמו מפגשים משפחתיים, שבהם יש קומץ נושאים שאתה לא רוצה לדבר עליהם.
העצה שלי לאבא שלי הייתה פשוט להגיב לשאלות שהוא לא רצה לענות עליהן בתשובה קצרה מאוד לא ברורה, ואז מיד לשנות את הנושא למשהו קצת קשור שהוא כן רצה לדבר עליו.
סביר להניח ששואל השאלה המקורית לא ישים לב למעבר, ואם כן, החזרה לשאלה המקורית תהיה מביכה לאחר שינוי הנושא, כך שלא סביר שהם יעשו זאת.
להלן מספר דוגמאות כיצד לעשות זאת:
ש:איך הולך למכור את הבית של אמא שלך? [זו שריפה באשפה]
א:זה הולך! אכלתי ארוחת צהריים במסעדת ברביקיו ליד הבית שלה בשבוע שעבר כשהייתי שם. אכלת שם את החזיר החריף? זה טעים. חשבתי לקנות מעשן משלי...
ש:למה אחיך לא בא? [לא דיברת שנים]
א:הוא שומר על עצמו לאחרונה. אני בטוח שהוא ישמח לשמוע ממך. כדאי להתקשר אליו! מה שלום X?
ש:איך העבודה? [פיטרו אותך לאחרונה]
א:אני בוחן [תחום אקראי] אני ממש מתרגש מזה. בובי בדיוק קיבל קידום בעבודה. דיברת איתו על זה? זה נשמע מעולה!
המפתח להצלחה עם זה הוא לקבל תשובה מוכנה שתענה במידה מסוימת על השאלה, כמו גם ציר שיחה מתוכנן. עם אמא שלי, תמיד היה לי סיפור אחד פשוט לחלוק עם כולם. בסופו של דבר היא עברה לגור בבית אבות והייתה אחראית על הספרייה. כל מי שאני מכיר ידע על הספרייה ההיא כי זה היה סיפור בטוח, בינוני-אישי שיכולתי לספר לאנשים. הסיפור האישי הספיק כדי שאנשים ירגישו שהשאלה נענתה, והם המשיכו הלאה.
אתה בהחלט לא יכול לעבור מפגש משפחתי שלם שמסיט שיחות (או אולי אתה יכול), אבל אם יש כמה נושאים קשים שאתה בהחלט רוצה להימנע מהם, קצת תכנון קדימה יכול להבטיח שלא תצטרך להתמודד איתם .
