אבא שלי היה האדם הראשון שהכיר לי את בובות הצללים. כשאחותי ואני היינו ילדים קטנים, הוא היה מכניס אותנו למיטה, מכבה את האורות ואז משליך תמונה של כלב על הקיר. הוא היה מתכרבל באצבע המורה שלו, מרים את האגודל ופותח וסוגר את הזרת תוך כדי נביחות. לפעמים, הוא היה עושה ארנב או נשר או סוג אחר של כלבים. תמיד היינו מוקסמים.
בובות צל נשארות פעילות מענגת ונטולת טכנולוגיה - משהו שתוכלו לעשות עם ילדיכם בזמן קמפינג,לבלות במבצר שמיכהאו סתם לשבת בחדר חשוך עם מנורה או לפיד. כנראה שליטת בכמה בובות בסיסיות, אבל אם אתה רוצה לקחת את הכישורים שלך לשלב הבא, בדוק את המדריך הזה מ-1858 שנקראצללי ידיים שיש לזרוק על הקיר מאת הנרי בורסיל. נתקלתי בו בפרויקט גוטנברג, אוסף של יצירות חופשיות ברשות הציבור. מה שאני הכי נהנה בספר הפשוט של האיורים המצוירים ביד הוא הדרך שבה בורסיל כותב על תהליך ייצור הבובות שלו:
אני חושב ששמתי את עשר האצבעות שלי במאות תרגילים שונים לפני ש"ציפור" תפסה כנף; הזרת השמאלית שלי מרגשת את זכרו של "סבא"; והאגודלים שלי נכנעו לא פחות מעשרים פעם לפני ש"ילד" הושלם. אוּלָם
עַכשָׁיו
כמה קל לגרום ל"ברווז" לקשקש, ל"חמור" לקלוע, ל"טובי" לכשכש בזנבו, ול"ארנב" ללעוס את הארוחה הלא משמעותית שלו.
הנה כמה מבובות הצל של Bursill שתוכלו לנסות עם ילדיכם:
צְבִי
"טובי הכלב"
"נוהם זקן"
יֶלֶד
גָמָל
חֲזִיר
צָב
אם הילדים שלכם רוצים לראות יותר ממה שאפשר לעשות עם צללים, הראו להם את זהסרטון של "פסל זווית קסם" עשוי צלחות לגו, או זהסדרת אמנות הצללים של מלחמת הכוכביםמאת Red Hong Yi, או זהסרט קצר גחמנימאת Olive Us. ואז להנמיך את האור ולראות מה הם יוצרים בעצמם.
