שליחת ילדים חזרה ללימודים אישיים במהלך מגיפה היא ניסוי בממדים חסרי תקדים. התוצאות עלולות להיות אסון; אף אחד מאיתנו כאן לא יופתע אםכל בתי הספר נסגרים שוב. אבל זה מתחיל להיראות כאילו אנחנו אפילו לא יודעים אם ומתי מתפשטות התפרצויות בבתי הספר.
כך מדווח הניו יורק טיימסשרק 12 מדינות פרסמו מידע לציבור על מקרי COVID ברמת בית הספר או המחוז. מדינות מסוימות מפרסמות את הנתונים הללו רק על בסיס מדינה, ואחרות אינן עוקבות אחריהם כלל. אז אנחנו עורכים ניסוי ענק על הילדים שלנו ועלינואפילו לא יודע אם זה נכשל?
הבעיות הן מרובדות. ראשית, אין תגובה מגיפה קוהרנטית או מעקב אחר נתונים ברמה הפדרלית. ה-NYT עושה כמיטב יכולתו לאסוף פיסות נתונים, וכך גם התאחדות החינוך הלאומיתבנה גשש משלומתוך ידיעות שהוגשו בהתנדבות.
שנית, רוב בתי הספר אינם דורשים בדיקות מעקב שעשויות לעזור להם ללמוד כמה תלמידים או צוות סובלים מ-COVID.אתרי בדיקה רבים לא יבחנו ילדים, ולא כל הורה יכול להרשות לעצמו לבלות שעות או ימים בחיפוש אחר אחד שיצליח. הייתי מתערב בכסף שרק אחוז זעום מהילדים עם חום ושיעול ייבדקו אי פעם, כשההורים שלהם מניחים או מקווים שכנראה הם פשוט מצוננים.
ואז יש את העובדה שהורה שיש לו ילד עם COVID עלול להיות תקוע. מה אתה עושה אם אתה צריך ללכת לעבודה ואתה לא רוצה להוריד את הילד עם סבתא? קצין בריאות בוויסקונסיןאמר לתחנת החדשות המקומיתש"מעולם לא בחלומות הפרועים ביותר" היא דמיינה שהורים ישלחו ביודעין את ילדיהם הנגועים ב-COVID לבית הספר - אבל הם כן.
אי איסוף ופרסום נתונים על מקרי נגיף הקורונה בבתי ספר הוא גם כישלון במספר רמות. לא תמיד נדע באילו בתי ספר יש התפרצויות, או שאם נגלה, זה עשוי להיות מאוחר יותר במשחק. וללא המידע הזה ללמוד ממנו, מחוזות ומדינות אחרות לא יוכלו ללמוד מעצם הניסוי שהם עורכים. לדוגמה, האם הוראה היברידית מפחיתה את הסיכוי להפצת COVID, אוהאם זה מגדיל את הסיכוןבשל אפשרויות הטיפול המרובות שההורים חייבים לרכוב יחד? האם התפרצות נגיף הקורונה בבית ספר נוטה לעורר התפרצויות גדולות יותר בקהילה?
חבל שאין לנו את המידע הזה ולא תהיה לנו הזדמנות להשתמש בו כדי לקבל החלטות טובות יותר לגבי איך ומתי אנחנו צריכים לשלוח את ילדינו בחזרה לבית הספר. שוב, האנשים שבטחנו בבטיחותנולא שמרו עלינו, וגם לא לספק לנו מספיק מידע כדי לקבל החלטות מושכלות כדי לשמור על עצמנו בטוחים.
