אם אתה מחפש עבודה ואתה מוצא עבודה פוטנציאלית שבה אתה עומד רק בחלק מהדרישות, קדימה הגשת מועמדות. במקרה הגרוע ביותר, אתה לא מקבל את העבודה. התרחיש הטוב ביותר, אתה מתקבל לעבודה - ומוצא את עצמך בעמדה שבה אתה יכול לצמוח.
אם לצטט את מדען הקוגניציה ארט מרקמן,כותב ב-Harvard Business Review:
ארגונים מצפים מאנשים שהם חדשים בתפקיד (ובמיוחד מאנשים חדשים בחברה) לצמוח לתפקיד. הם רוצים שעובדים חדשים ישאלו הרבה שאלות, יחפשו חונכות, ואפילו יעשו כמה טעויות כשהם מתרגלים לתפקיד.
זה אומר שאתה צריך לחפש עמדות שימתחו אותך, לא כאלה שאתה כבר יכול לסמן את כל התיבות.
מרקמן מציינת שאתה צריך להיות לפחות חלק מהכישורים שהעבודה דורשת - ומניסיוני הן כמועמד לעבודה והן כאדם שבילה כמה שנים בבדיקת קורות חיים, זה עוזר אם אתה מבין באילו מיומנויות כבר צריך לשלוט לעומת אילו מהם ניתן ללמוד בעבודה.
לדוגמה: התקבלתי לעבודה כעוזרת המבצעת של סגן הנשיא בצוות חשיבה לאחר שעבדתי כעוזרת למנהל האמנותי בפסטיבל שייקספיר. למרות שלא היה לי ניסיון בעולם המדיניות, כן היה לי ניסיון בסיוע למישהו ברמה העליונה של ארגון. מיומנות זו הייתה חיונית לתפקיד; את המיומנויות האחרות ניתן היה ללמוד לאחר שהתחלתי לעבוד.
במצבים אחרים, עיסוק בתחום מסוים או בתעשייה מסוימת עשוי להיות חשוב יותר מאשר בעל מיומנות ספציפית. להיות סופר טוב לא בהכרח משתווה להיות כותב מענקים טוב, למשל. ניסיון קודם בגיוס כספים/פיתוח - לדעת איך נראה מענק כתוב היטב, הבנה של מה תורמים פוטנציאליים צריכים וכו' - עשוי להיות מערך הכישורים החיוני שתצטרכו כדי להתקבל לעבודה.
כשאתה מחליט אם ללכת אחרי עבודה, שאל את עצמך אם יש לך את כישורי הליבה הנדרשים כדי להצליח בתפקיד. לאחר מכן שאלו את עצמכם, כפי שמציע מרקמן, האם המשרה הזו תספק מספיק אתגרים שיעזרו לכם לעבור לשלב הבא בקריירה שלכם.
אם אינך עומד בכל הדרישות בפרסום המשרה, אל תדאג — ואל תיתן לזה למנוע ממך להגיש מועמדות.
אחרי הכל, הדבר הגרוע ביותר שהם יכולים לעשות זה להגיד לא.
