אני הולך לבחור סיפור שראיתי בוול סטריט ג'ורנל, אבל רק בגלל שזה אופייני לז'אנר שלם של עצות שמציעים אנשים עשירים וחזקים, רובם גברים לבנים. זהו חיבור בגוף ראשון משנת 2016 מאת בריאן סקדאמור, היוצר של 1-800-GOT-JUNK, הנקרא"למה המנכ"ל הזה לוקח כל יום שישי חופש."סקדאמור מסביר שהוא "מטעין" בימי שישי, ומבלה בימי שני "רק במחשבה". הוא מציע זאת כעצת קריירה:
בין אם אתה לוקח יום חשיבה או יום חופשי (או שניהם), העתיד של עבודת הידע אינו עוסק באנשים שיושבים מול מחשבים ושולחנות בחדר ישיבות.
שמח שזה נפתר לכולם. לך תבקש מהבוס שלך סופי שבוע של שלושה ימים ויום חשיבה.
אני לא רוצה לזרוק יותר מדי על סקדאמור כאן. הוא מפנה את עצתו ל"מנהיגים", כך שהוא פחות מצפה מכל עובד לעבוד ארבעה ימים בשבוע, ויותר שהוא מניח שמנהלים זכו בפריבילגיה. (סקדאמור אומר שהוא התחיל לקחת חופשה בימי שישי רק לאחר ששרף את עצמו לעבוד שנים עשר ימים בשבוע.) נציג החברה אומר לי שלצוות יש חמישה שבועות חופשה בשנה, ומדיניות חופשה של "חשוך".
אבל סקדאמור לא מתייחס לחששות משניים כאלה ביצירה שלו. הוא אף פעם לא מזכיר את הצוות שממשיך לעבוד כשהוא ממריא בכל יום שישי כדי "לעשות את מה שאני אוהב: לעשות סקי עם הילדים שלי, לבשל, ללמוד שפות ולרכב על אופניים". הקטע לא אומר "תן לעובדים שלך יותר זמן פנוי", הוא אומר "תן לעצמך יותר זמן פנוי". לא משנה כמה זמן פנוי הוא מוסר לעובדיו, זה לא מה שהוא מנסה להפיץ. הוא מנסה להפיץ את ההרגל של מנהלים לקחת יום חופש משלהם.
אולי סקדאמור הרוויח את ימי שישי שלו. הוא עצר את התחת שלו במשך שנים, ועכשיו הוא יכול להרשות לעצמו לתת לעסק לנהל את עצמו 20% מהזמן. והוא נשמע כמו בוס טוב! אבל הוא לא אומר לאנשים איך להגיע לפסגה, רק איך לקחת את זה בקלות כשאתה כבר שם למעלה. רק לאנשים המיוחסים ביותר יש אפשרות למלא אחר עצתו. סקדאמור, והוול סטריט ג'ורנל, לא יגיד לך איך לשכנע את הבוס שלך לתת לך להמריא בימי שישי. הם פשוט יגידו לבוס שלך להמריא, והבוס שלך יסתמך עליך כדי להרים את הרסן. סליחה, פראייר!
סקדאמור לא המציא סוג כזה של עצות מיוחסות. בלוגים ומגזינים עסקיים תמיד דיווחו ללא נשימההרגלי החופשה של העשירים והחזקים. ולעתים קרובות הם לא מצליחים לחפור לעומק כמה אנשים צריכים לעבוד קשה יותר כדי שהמנהלים האלה יוכלו להיות "יעילים" עם הזמן שלהם.
ניצול הפריבילגיה הוא הבסיס כולו לספרו האולטרה-קפיטליסטי של גורו האופטימיזציה טים פריסשבוע העבודה בן 4 שעות, שמסביר איך לגרום לכסף שלך לעבוד בשבילך. אבל "הכסף שלך עובד בשבילך" פירושו תמיד "איזה שמץ מסכן אחר עובד בשבילך." זה לא ניתן להרחבה גלובלית, או אפילו לאומית: שבוע העבודה של 4 שעות לא היה עובד אם כולם היו עושים את זה, כי הוא לא מבוסס על תוספת ערך, אלא על מיצוי שלו. פריס בעצם מצביע על באג במערכת הקפיטליסטית.
אבל לפחות פריס בעצם מלמדת אנשים איך לעבור מעמדה פחות מיוחסת לעמדה גדולה יותר, לעתים קרובות על ידי עקיפת מבני כוח מושרשים. עצות רבות "מנהיגותיות" עוסקות רק בהפקת ערך רב יותר מהפריבילגיה שכבר יש לך. זה גדל אפילו יותר מהעצה של פריס. וזה נקרא עלבון לכולנו.
אנחנו לא חפים מזה ב-Lifehacker. כרגע אני מנהל את העמוד "איך אני עובד", שבו בדרך כלל מופיעים אנשים שאחראים על צוות, או חברה שלמה. האופן שבו ניסחנו את השאלות שלנו הניע את הנבדקים שלנו לייחס את התפוקה שלהם רק לעצמם. אז הוספתי שאלה: "מי האנשים שעוזרים לך לעשות דברים, ואיך אתה סומך עליהם?"
לרוע המזל, הרבה פריצות מסתמכות על איזושהי פריבילגיה. רבים עובדים רק אם יש לך מספיק כסף, או מספיק זמן או חופש. אבל אנחנו עובדים קשה כדי לא לתתעצה המסתמכת על פריבילגיה לבנה, וכדי לציין מתיפריצה עלולה לגרום לבעיות עבור עובד שירות. כי פריצה לא צריכה להיות משחק סכום אפס.
