עם תחילת שנת לימודים נוספת, הילדים נכנסים לעונות חדשות של ספורט נוער, מה שאומר שהגיע הזמן לתזכורת השנתית: צ'יל, הורים.
הרכזים הקטנים, השוערים והעצירות הקצרות שלך לא צריכים עוד מאמן. יש להם כבר כאלה! מה שהם צריכים זה אמהות ואבות שיושבים מהצד עם מילות עידוד ומגניבות של קאפרי סאנס.
הסופרת והדוברת גלנון דויל פרסמה את זה באינסטגרם כששיתפה את מה שאשתו,כוכב כדורגל אולימפי פעמיים בכדורגלאבי וומבך, אומר לבתם אחרי כל משחק כדורגל. ספוילר: זו לא נתיחה של כל מחזה דרך פאוורפוינט, גם לא התלהמות על איך השופט היה עיוור בטירוף, וגם לא רפסודיה מסוחררת על איך עם עוד כמה מחנות ומרפאות ומפגשים פרטיים, היא יכולה להשיג מלגה בנוטרדאם. לא, המילים שלה הרבה יותר פשוטות.
מתוך הפוסט:
זו אשתי והבת שלי.
אחרי כל משחק כדורגל שהבת שלנו משחקת, אשתי אומרת לה דבר אחד ושואלת אותה שאלה אחת:
1. היה כל כך כיף לראות אותך משחק!
2. איך אתה מרגיש לגבי המשחק?
וגם: אשתי היא אחת משחקניות הכדורגל הגדולות בכל הזמנים. היא יודעת מה טיש עשתה נכון ומה לא ומה היא יכולה לעשות טוב יותר בפעם הבאה. היא יודעת!
אבל מה שאשתי גם יודעת זה: לבת שלנו יש מאמן. היא צריכה אמא.
זהו סוג התמיכה הרגועה והאוהבת שילדים זקוקים לה לאחר 35 דקות של פעולה עם הימורים גבוהים על המגרש. אתה יודע מי הדגם הטוב של זה? סבא וסבתא. במתנת הכישלון: איך ההורים הכי טובים לומדים לשחרר כדי שילדיהם יוכלו להצליח,הסופרת ג'סיקה לאהי מצביעה על סקר של ספורטאים מבוגרים, שנשאלו לגבי החלק האהוב והפחות אהוב עליהם בספורט נוער. הכי פחות אהוב עליהם? הנסיעה המתוחה הביתה עם הוריהם. והאהוב עליהם? כשסבא וסבתא שלהם צפו בהם משחקים.
כותב לאהי:
סבא וסבתא לא מעבירים ביקורת או מייקרים ברגעים שאחרי המשחק. סבא וסבתא לא מעבירים ביקורת על האסטרטגיה של המאמן או על קריאת שופט. גם מול כישלונות מביכים בשטח, סבים וסבתות תומכים בנכדיהם ללא מניע נסתר או אג'נדה. אז אם אתה רוצה להיות מסוג האנשים שהילד שלך רוצה להיות בסביבה לאחר המשחק הגדול, התנהג יותר כמו סבא וסבתא.
העצה היא מעבר לספורט - גם אם יש לך מיליון מחשבות על הביצועים של ילדך ברסיטל הפסנתר או בטורניר השחמט או בתחרות הדיבייט, אינך צריך להשמיע את כולן לאחר האירוע הגדול. תן לשמחת הצפייה בהם להספיק. לגבי גראם וגראמס, זה כן.
