למה הצעירים לא מתחברים לשייקספיר בימים אלה? הסופר למבוגרים צעירים ג'ייסון ריינולדס שיתף כמה מחשבות עלהתוכנית היומית עם טרבור נואה, באמירה ברורה, "צעירים אלרגיים לשעמום." הוא לא מתכוון ששייקספיר משעמם - הבחור מת כבר יותר מ-400 שנה ובכל זאתהמחזות שלו עדיין נמצאים בכל מקום- אבל האופן שבו זה נלמד יכול להיות די מופרך. הוא מציע למורים להשתמש בהיפ הופ, משהו שילדים כבר מתחברים אליו, בתור כניסה לספרות.
"ללמד ספרות השוואתית שבה אתה לוקח את זה של המלכה לטיפה'גבירות ראשונות'ושל מאיה אנג'לואישה פנומנליתואתה מראה לצעירים ששום דבר אינו חדש", אמר ריינולדס לנואה.
הספר החדש ביותר של ריינולדס הואדרך ארוכה למטה, וזה מתרחש במעלית - נער שחור צעיר בשם וויל בדרך לנקום על רצח אחיו. זה כתוב כולו בפסוקים. הספר נמצא ברשימה ארוכה עבור פרס הספר הלאומי לשנת 2017 לספרות צעירים ו ג'ון לג'נד אמור להיות שותף להפקת העיבוד הקולנועי.
בראיון, שהוא פנטסטי ושווה צפייה, ריינולדס שואל: למה אנחנו לא מרחיבים את מה שאנחנו חושבים עליו כספרות? בתור משורר שמתחבר לצעירים במילה האמיתית, ריינולדס אומר שההיפ הופ היה "ההשפעה הגדולה ביותר" עבורו. כשגדל, מוזיקת הראפ אמרה לו ש"קיימים ילדים כמוני". הוא מסביר שאפשר להכניס היפ הופ לתכנית הלימודים המודרנית כדי להראות לילדים איך אנחנו בונים על העבר:
אני מאמין שאנחנו באמת צריכים להתחיל להעריך מהו התותח הספרותי והאם הוא צריך להישאר מאובן וקונקרטי כפי שהוא היום. זה עומד. זה סטטי. למה לא להבין איך להרחיב את התותח הזה להיות מגוון, להיות זקן, להיות צעיר? שירה צריכה להיות סונטות של שייקספיר והיא צריכה להיות המלכה לטיפה. למד ספרות השוואתית שבה אתה לוקח את "האישה הפנומנלית" של המלכה לטיפה ואת האישה הפנומנלית של מאיה אנג'לו ואתה מראה לצעירים שאין דבר חדש. כל זה הוא רצף. אנחנו עובדים במסורת. אז הם יכולים לראות את מקומם בדברים שהם קוראים. ... זה פתח כניסה. ... זה קרש קפיצה. אז אז הם בונים יחסים לא רק עם ספרות אלא עם אוריינות. ואז אנחנו מתחילים לתקן אלימות, אנחנו מתחילים לתקן כנופיות, כל זה, ברגע שאתה מבין שהחיים שלך תלויים במערכת היחסים שלך עם מילים.
אלן לורנס סיטומר, מורה בלוס אנג'לס ומחבר הספרהיפ-הופ שירה והקלאסיקהותיכון היפ הופ, משתף את הדוגמאות האלה כיצד לעשות זאתלשלב שירים קלאסיים עם מילות היפ הופכאשר מלמדים תלמידי חטיבת ביניים:
שיר קלאסי:
"האם אני לא אישה", מאת Sojourner Truth
חבר אותו עם:
"לנשים", מאת טאליב קוואלי
שיר קלאסי:
"Harlem: A Dream Deferred", מאת לנגסטון יוז
חבר אותו עם:
"Juicy", מאת Notorious BIG
שיר קלאסי:
"אם", מאת רודיארד קיפלינג
חבר אותו עם:
כמה", מאת ציון א
שיר קלאסי:
"אל תיכנס בעדינות ללילה הטוב ההוא", מאת דילן תומאס
חבר אותו עם:
אני נגד העולם", מאת טופאק שאקור
בטח, זה טיפוס קלישאתי - אנחנו מדמיינים איזה מורה "מגניב" יושב לאחור על כיסא ומפרק אותו - אבל המילים על הדף מדברות בעד עצמן.
