קיים שיחה במקום לכתוב שאלות לראיונות

רובנו, כאשר אנו מראיינים מישהו, מרכיבים רשימה של שאלות ועוברים עליהן אחת אחת. אישיות הרדיו של קליפורניה, קולין מרשל, מציעה מה אתהצריךלעשות הוא ההפך - לנהל שיחה בהנחיית המרואיין במקום זאת.

תמונה מאתאנדרו פיינברג.

מרשל, בפוסט האחרון בבלוג המורכב מטיפים לראיונות, מסביר שאמנם בסופו של דבר, אתה צריך לשאול שאלות תובנות ולהוביל את הראיון לכיוונים מעניינים, אבל יש לך הרבה יותר סיכוי לראיון טוב אם אתה נופל מהנוקשות ויש לך שיחה אמיתית וכנה עם האדם שאתה מראיין. זה אולי נראה מובן מאליו, אבל הוא מתאר את זה בצורה שעושה את זה ממש ברור וקל ליישום:

אני, כמו כל מראיין-סופר-טייר, מלבד אולי מייקל סילברבלט, התחלתי בתסריט של דפי שאלות מורכבים מבעוד מועד. זהו מוות. עבדו מדף שאלות, והורגים כל סיכוי לחילופי דברים אורגניים, של אינטלקטואל אמיתי וחיוני הלוך ושוב. אתה פשוט מסמן את הקופסאות וטוחן במבוכה.

כמו שג'ק פאר אמר לדיק קאבט, "ילד, אל תעשה ראיונות. זה לוחות כתיבה, ודיוויד פרוסט, ומה הסרט המועדף עלייך לחיות מחמד. הפוך את זה לשיחה." פעם חשבתי על זה כעל דיכוטומיה בין שתי אסטרטגיות אירוח שוות והפוכות. ב"נאום הקל", המטרה של המארח היא פשוט להוציא מהאורח תגובות מעניינות ומפורטות בצורה מקסימלית, תוך מזעור הנוכחות שלו. ב"שיחה", המארח גם תורם וגם מחפש תרומה, ואולי אף משקף את תפקידו של האורח.

הרשימה עצמה די ארוכה, אבל יש בה הרבה טיפים נהדרים שקל להבין (משאלות בלבד שאתה באמת סקרן לגביהן כדי לחשוף את הבורות שלך - באמת, מסתכמת בעובדה שאם השיחה מעניינת , מבלבל או מרגש אותך, כנראה שזה גם לקהל שלך). בדוק את המאמר המלא בבלוג של קולין מרשל. יש לך עצות משלך לראיונות? שתפו אותם בתגובות!

מה אני יכול לספר לכם על ראיונות לאחר ביצוע, עריכה ושידור של 100 מהם[קולין מרשל]