כיצד לטפל בבעיות שיער הגוף של בתך הטווין

"וואו, אתה כל כך שעיר," אמר הילד שעמד משמאלה של בתי. הוא הביט ביראת כבוד בזרועה המעוגלת בת השבע, חומה משמש הקיץ, ובשיער המשי והכהה המקיף אותה. זה היה היום הראשון של כיתה ב' והפעם הראשונה שמישהו העיר על שיער הגוף של בתי. אבל חיכיתי שזה יקרה הרבה זמן. הבת שלי, כמו הרבה בנות מהמזרח התיכון ומדרום אסיה - היא תערובת של איראנית והודית - היא שעירה (בסטנדרטים מערביים). בבית ספר מלא בילדים קווקזים בהירי עור בהיר, היא - בגיל הזה - נראתה יותר שעירה ממה שהיא באמת, ובוודאי שעירה יותר מהילד המדובר.

עשיתי מה שיכולתי כדי להכין אותה למתקפה הפוטנציאלית, מטח ההערות הלא נחמדות על שיער הגוף. התמודדתי עם אלה בעצמי כשגדלתי בז'נבה, שוויץ בשנות ה-70 וה-80, וידעתי שגם בעולם של היום שבו "חיוביות בגוף" היא עניין - שבו מפורסמים כמו מיילי סיירוס ובתה של מדונה, לורדס ליאון, הציגו בגאווה בית השחי הבלתי מטופח שלהם - שיער הגוף עדיין מעורר לעג.

חיכיתי לתגובת הבת שלי, שהיא תפרוץ בבכי (או תגרב את הבחור, כי היא הייתה/עדיין ילדה קשוחה). התשובה שלה הפתיעה אותי: "כן, אני שעירה כי אני איראנית והודית", אמרה.

"אה," אמר הילד, ברור שלא הבין מה זה אומר. הוא הביט שוב ​​בזרועה. "אוי." הוא אוחז בתרמיל החדש שלו, הוא הסתובב מהבת שלי ואל הילד הקטן משמאלו.

באותו רגע ידעתי שזו רק תחילתו של מסע שיער ארוך ומתאמץ - מסע שנצא יחדיו, אחד שבמהלכו נשתף בכעס ובתסכול כשאנחנו מתמסרים על העליבות של שיער הגוף. במסע הזה, הייתי זוכר את נעוריי השעירים ואת כאבי השעווה (פרקטיקה שכמעט לא נשמעה באותה תקופה בשווייץ, ולכן יקרה).

הייתי זוכרת שקינאתי בחברים עם גפיים חלקות וחסרות שיער שיכולים להתפשט לבגדי הים שלהם בכל רגע נתון ולהיזכר איך אצטרך להמציא תירוצים כדי לכסות את העובדה שנאלצתי לתזמן את ביקורי בבריכה סביב ביקורי שעווה. הייתי זוכר את התחושה המחוספסת והמזיעה של המכנסיים שלבשתי לעתים קרובות בחום הקיץ כדי לכסות את רגלי. הייתי זוכרת שאמא שלי אמרה לי בעדינות ששיער גוף לא משנה, למרות שהייתי משוכנע בזמנו שכן. ולמרות שהייתי מספרת לבת שלי בדיוק מה שאמא שלי אמרה לי - לא רק בגלל שזה מה שאמהות עושות, אלא בגלל שזה נכון ששיער הוא רק שיער ואין שום קשר למי שהיא - הייתי גם רותחת מבפנים.

במשך מאות שנים, נשים השתמשו בכל מיני שיקויים אפילציה, קרמים, שעווה, מריטה ופינצטה. הודו ואיראן, מהן המשפחות שלנו, אינן חריגות לכך. אבל ההבדל באותן מדינות הוא ששיער גוף של בנות ונשים הוא נורמלי, ולמרות שהוא עשוי להיחשב מכוער כמו במערב, מקובל שלבנות יהיה שיער ושיער יהיה גלוי עד לגיל המתאים, באיזה שלב זה יטופל.

למרבה הצער, בארה"ב ובמדינות מערביות אחרות, בנות מרקע אתני זה נטו לבלוט. זה נכון גם היום, בעידן החיוביות בגוף, מכיוון ששיער גוף הוא פשוט לא חלק מהדיון, אומרת מגהן גילן, פרופסור לפסיכולוגיה בקמפוס אבינגטון באוניברסיטת פן סטייט שמחקרה מתמקד בדימוי גוף.

"זה חלק כל כך גדול מדימוי הגוף וכדי לעודד חיוביות בגוף, אנחנו באמת צריכים לנהל דיונים על שיער גוף, על הבדלים גזעיים ביחס לשיער גוף", אומרת גילן, "כדי שנוכל לחנך אנשים על שונות בין קבוצות אתניות ולהתחיל להסיר את הסטיגמה שכל כך מתמודדות בנות רבות ביחס לשיער הגוף".

עם זאת, בזמן ההמתנה לשיחה הזו, הנטל לעזור לבנות להתמודד עם שיער גוף נופל על הוריהן. ולשם כך, הנה כמה טיפים שהמומחים יכולים להציע:

מסגרת את השיחה בצורה חיובית

אתה יכול להרגיש לעתים קרובות שהם נופלים על אוזניים ערלות, אבל המסר ש"אתה יותר משיער הגוף שלך, שלאנשים מסוימים יש יותר שיער גוף מאחרים ואין שום דבר רע בזה" הוא מסר חשוב, אומר גילן, ויש לחזור עליו לעתים קרובות - במיוחד בגילאים צעירים יותר.

הקפידו למסגר גם את כל שיחת השיער והסרת השיער דרך עדשת בריאות. "חשוב להדגיש בריאות, להגיד דברים כמו, 'אם תסיר את שיער הגוף שלך, היית מרגיש בריא יותר? האם היית מרגיש חזק יותר? כי זה חשוב יותר מאשר לעשות את זה כדי לרצות אנשים אחרים'", אומר גילן.

המתן עד גיל 12, ואז עקוב אחריה

"הבנות שלי אף פעם לא התלוננו בפניי על שיער הגוף שלהן", אומרת ליילה אחראטי, קוסמטיקאית בסטייט קולג', פנסילבניה, ואם לשתי בנות בנות 21 ו-17. "עם זאת, יש עוד בנות שרגישות מאוד לגבי השיער שלהן. ומי שרוצה להסיר אותו."

אחרתי מאמין ש"זמן ההסרה הנכון תלוי באדם ובמידת הרגישות שלו לגבי היותו שעיר", ושחשוב להקשיב ולכבד את רצונו של הפרט. עם זאת, היא אומרת שרוב הבנות הצעירות שנכנסות לסלון שלה כדי לעשות שעווה לרגליים, בית השחי ו/או הידיים הן בנות 12 לפחות.

כמה קוסמטיקאיות מזהירות שהסרת שיער מבנות מתחת לגיל זה עלולה להזיק לעור שלהן, אבל 12 הוא "גיל מתאים מבחינה התפתחותית", אומרת גילן, גיל בו רוב הבנות מסוגלות לקבל החלטות מושכלות לגבי גופן.

שקלו גילוח לעומת שעווה

ההאקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיהמציין שהשיער צומח לאט יותר עם שעווה - אבל זה יכול גם להיות כואב, ועור שעווה טרי יכול להישאר אדום ומגורה לזמן מה. האקדמיה גם קורא להיזהר עם שעווה חמה המשמשת בדרך כלל על ידי אסתטיקנים, מכיוון שהיא עלולה לשרוף עור.

בארצות הברית, גילוח נפוץ הרבה יותר מאשר שעווה. גילוח חותך שערות על פני העור, אומרים באקדמיה, וזה תהליך מהיר ללמידה ולביצוע - אם כי הוא דורש טיפול, כי סכיני גילוח חדים ויכולים לגרום לחתכים וחתכים במהירות.

קוסמטיקאיות כמו Akherati וג'וניס Padilha, הבעלים של הסלון J Sisters בניו יורק, אומרים שהורים יכולים לעודד את בנותיהם לנסות שעווה כחלופה. בסלון שלה, Padilha משתמשת בשעווה קלה מאוד המיוצרת במיוחד עבור נערות צעירות. רק תהיי בטוחה שתמלאי אחר הכללים, היא אומרת: "כדי שהשעווה תהיה יעילה, עליך לחכות חמישה שבועות לפני שתחזור לסלון. תגיד לבת שלך שזה בסדר אם השיער יופיע בין ביקורים במספרה".

מצא את הקוסמטיקאית המתאימה

שעווה יכולה להיות חוויה קשה עבור מתבגר. לכן פדילה מדגישה את החשיבות של מציאת הקוסמטיקאית ה"נכונה", כזו שיכולה להתייחס בצורה מותאמת לגיל, עדינה ושמקשיבה.

"אתה רוצה מישהו שיהיה סבלני, שלא ממהר", היא אומרת. "אם אתה לא מקבל משוב כזה, אז אתה צריך לשנות, כי אתה רוצה מישהו שאתה יכול לסמוך עליו."

כביכול, כנראה שעשינו דברים כמו שצריך. הלכתי לפי הרמז של בתי: בגיל 12 היא ביקשה לעשות לה שעווה בבית השחי והלכנו לסלון, שם היא גם מצאה מישהו שהיא אוהבת לעשות לה את הגבות. היא מעולם לא רצתה לעשות שעווה לרגליים, וחקרנו סכיני גילוח כשהיתה בת 14. עכשיו בגיל 16, היא ילדה מאושרת ובריאה וטניסאית באוניברסיטה שהרבה יותר מרוכזת במשחק שלה מאשר בשיער שלה.

הכירו את ההורים החכמים ביותר עלי אדמות! הצטרף אלינוקבוצת הורים בפייסבוק.