לא צריך להיות וירטואוז כדי להצליח במקהלה. אתה צריך נכונות לתרגל וללמוד, ו"יכולת בסיסית לשמוע ולחקות", אומרת מירה טפרנר, המנהלת האמנותית של מקהלת הא-קפלהסירנות של גות'אם. "זו, למרבה המזל, מיומנות אוניברסלית יחסית." טפרנר, יחד עם המנהלת האמנותית המשותפת לסירנס קארי פרנסיס והרכזת החזותית אנה צ'לק, שוחחו עם Lifehacker על היסודות של לימוד שירה במקהלה - דברים חיוניים שעזרו לקבוצה לנצח בסתיו האחרוןתחרות קלאסית הרמוניה בינלאומית של Sweet Adelinesעם הביצועים למעלה.
השתמש במה שאתה כבר יודע
רוב האנשים שמצטרפים למקהלה כבר יודעים יותר ממה שהם חושבים, אומר טפרנר. אם הם מאזינים למוזיקה מערבית בקביעות כלשהי, הם כבר יכולים לחקות ולשכפל תווים ברמה בסיסית, ואפילו לזהות הרמוניות. שירת א-קפלה בנויה סביב אותן הרמוניות שניתן למצוא בקלות. "יש תופעה אקוסטית די טבעית שמתרחשת כאשר מרווחים מסוימים ננעלים בצורה מסוימת", היא אומרת. שירת מספרה במיוחד בנויה סביב הרמוניות שהאדם הממוצע יכול להבחין בהן אם הוא מבין את התיאוריה המוזיקלית שמאחוריהן או לא.
למד את הסגנונות שלך
הסירנות של גות'האם מתמחות בהרמוניה של מספרות, אך הן מבצעות גם א-קפלה עכשווי, ג'אז ווקאלי ומקהלה קלאסית. בנוסף לציור מחומר מקור שונה, כל סגנון משתמש בסידורים ובגוונים מסוימים. זה החלק שזמרים רבים עדיין צריכים ללמוד כשהם מצטרפים למקהלה, ודורש חזרות קבוצתיות, שבהן זמרים לומדים את הסגנון ביחד.
מוזיקת מקהלה מסורתיתמגיע ממוזיקת הפולחן של הכנסייה הקתולית-א-קפלההוא איטלקי עבור "באופן של הקפלה" - אשר במקור לא כלל כלים. פרנסיס מסביר: "מוזיקת מקהלה במסגרות קדושות, בהתחשב בתפקידה בקידום פולחן (ולא לשמש כבידור), הייתה צפויה להכריז בבירור ו/או לשפר טקסט מהמיסה הרגילה או מכתבי הקודש בקווים ווקאליים טהורים להפליא ולעתים קרובות חסרי עיטור."
לאחר הרפורמציה, אומר פרנסיס, הכנסיות הפרוטסטנטיות הפכו את המוזיקה שלהן לנגישה יותר לקהילה שלא יכלה להתאמן כמו המקהלה.מספרהמשלב אלמנטים של הפזמונים הפרוטסטנטיים הללו עם אלמנטים של ג'אז ובלוז. על ידי שימוש ב"סתם אינטונציה" ולא ב"טמפרמנט השווה" שפסנתר או עוגב מכוונים אליו בדרך כלל, ושירה בהרמוניה הדוקה, מבצעי מספרה מייצרים צלצולים מצלצלים, אלה שאתה יכול לדמיין לעצמך ברגע זה בשירת "הלו, הלו, שלום , הלוו!" בראש שלך. זהו גם הסגנון הדומיננטי עבור ארגונים כמו
ג'אז ווקאלידומה למספרה, אבל כולל אימפרוביזציה, פיזור, והרמוניות מורכבות יותר וזריזות ווקאלית. שחקנים בולטים כוללים את Manhattan Transfer ו-Take 6.
א-קפלה עכשוויפופולרי בקרב קבוצות קולג', שהן בדרך כלל קטנות ושרוצות לבצע מוזיקת פופ עדכנית. עם פחות קולות לתמרן ולהתאים, קבוצת מקהלה קטנה יכולה לבצע עיבודים מורכבים יותר, לחקות רצועות אינסטרומנטליות. זה הסגנון שתשמעו ממועדוני ה-Pentatonix, Rockapella, וPitch Perfect.
הגן על הקול שלך
מלבד העיבודים והסגנונות, שירת המקהלה מביאה גם את האתגר של הופעה קבועה. חיקוי הסגנון הלא נכון לא יכול רק להפיק צליל לא תואם, אלא להטיל מס על מיתרי הקול שלך. אם תדגמן את הסאונד שלך לפי אמן הקלטות שהיה צריך רק טייק מושלם אחד, לא תוכל לקיים אותו להופעה אחרי הופעה.
בניו יורק, היכן שבסיס הסירנות, "ממש קל להאריך יתר על המידה ולהשתמש יותר מדי בקול שלך", אומר פרנסיס. זמרים רבים מגיעים כשקפלי הקול שלהם כבר פגומים מצעקות וצעקות רק כדי להישמע. זמרים צריכים ללמוד לשמר את הקול שלהם, והם פועלים לפי העצה הקלאסית ביותר לחיים: לשתות יותר מים.
שירת מקהלה היא יותר מהישגים טכניים והתאמה מושלמת. הסירנות עושות את רוב עבודתן על מציאת והעברת התחושה מאחורי כל שיר.
מצא את הרגש מאחורי הקו
"אם אנחנו בוחרים שיר, אנחנו נכנסים לסיפור של השיר", אומר טפרנר. "על ידי מי זה נכתב? מהו קו העלילה? עד כמה הפזמון יכול להתחבר אליו?" הרבה מהעבודה של הפזמון היא דיון ברגשות של שיר ושילובם בהופעה, באמצעות כלים כמו תרגילי משחק תפקידים וניתוח לירי שורה אחר שורה. "במקום לומר 'אנחנו הולכים לשיר את השורה הזו עם הזרימה והקצב הזה כי זה נשמע טוב'", אומר צ'לק, "אנחנו רוצים לגשת לזה [דרך] הרגש והעבודה שהשקענו בלימוד זה."
התהליך שמתארות הסירנות נשמע הרבה כמו עצה נפוצה לבמאי במה ומסך: אל תיתן למבצעים קריאת שורה, אחרת הם יתרכזו בחיקוי אותך במקום לתת הופעה אמיתית. במקום זאת, העבירו את הרגש והטון שאתם רוצים, כדי שהם יוכלו לבטא זאת בדרכם הייחודית והאותנטית. צ'לק משתמש בביטוי "כנות של ביצוע" - שירה מתוך רגש אמיתי במקום פשוט להתאים טון או ווליום ייעודיים.
וכמו כל שחקן, המקהלה חושבת על ההשפעה שהיא רוצה שתהיה על הקהל שלה: מי צריך לשמוע את השיר הזה, איזה ריפוי יכולה להביא בלדה רגשית למישהו, איזה מסר של העצמה היא יכולה להעביר, ואיך המקהלה יכולה להביא את זה. הַחוּצָה?
בפועל, אומר צ'לק, מציאת הכנות הרגשית הזו כוללת חזרות רבות על חלקים ספציפיים, התפרקות לקבוצות קטנות, חזרה הביתה לאימון, ואז לחזור יחד כדי לכוונן. הזמרים גם לומדים להתאים אחד לשני, לנהל את הנשימה שלהם, לא לגנוב פוקוס אחד מהשני.
תהליך הפיתוח הזה שונה עבור כל שיר; מקהלה זה לא מפעל. כל אדם בקבוצה הזו נמצא כאן כי הוא רוצה להיות, הוא מוכן להשקיע בעבודה, והם מקווים לקבל חוויה קבוצתית טרנסצנדנטית.
