מה מפחיד אותך? היזם דרק סיברס מסביר כיצד השאלה הזו הנחתה את הרפתקאותיו ואתגרה את אזור הנוחות שלו.
אני 40 מטר מתחת למים. נהיה קר וחשוך. זו רק הצלילה השלישית בחיי, אבל אני לוקח את קורס ההשתלמות, והמורה הקאריבי היה קצת פזיז, מיהר קדימה והשאיר אותי לבד.
למחרת אני במשרד ממשלתי, עונה לראיון, מרים את יד ימין, הופך לאזרח של דומיניקה.
אני בבית של משפחה הודית מוסלמית בסטטן איילנד, שוטף את רגליי, כשהאימאם מחכה לטקס הגיור שלי. בשבוע הבא הם יהיו החותנים שלי. החתונה המוסלמית תשמח את המשפחה המורחבת שלה. שיננתי את ההברות שאני צריך לומר. "אש האדו אלה אילאה אילללה. אש האדו אנה מוחמדאר ראסולוללה."
אנחנו על גג בריו דה ז'ניירו בערב השנה החדשה, חוגגים עם כמה ברזילאים שפגשנו יום קודם. למטה על החוף, מיליון אנשים לובשים לגמרי לבן.
אני לבד על אופניים ביער בשוודיה. יצאתי משטוקהולם לפני 6 שעות, פניתי דרומה, עם 50 קרונות בלבד, ואני נהיה רעב. אני לא יודע את הדרך חזרה.
אנחנו בדירת מעונות מטונפת בגווילין, סין, לומדים באוניברסיטה המקומית. במכולת המקומית, אנחנו בוחרים מתוך פח של צפרדעים חיות.
פקיד שגרירות הודו מוסר לי פסאודו-דרכון שאומר שאני עכשיו באופן רשמי "אדם ממוצא הודי" - פסאודו-אזרח של הודו.
אני בחלק האחורי של משאית בקמבודיה, רטובה רטובה, בטרמפ חזרה לפנום פן אחרי רכיבה על אופניים כל היום. הכבישים היו מוצפים אבל רכבנו על האופניים בכל זאת, נהר המקונג עד לגובה החזה.
באותו שבוע אני מדבר בארבעה כנסים בקמבודיה, סינגפור, ברוניי ואינדונזיה. עד הרביעי, המבטא האמריקאי שלי התחיל להפוך למשהו אסייתי.
אנחנו בבית חולים בסינגפור, עם תינוק. זה בן, מה שאומר שהוא ישרת שנתיים בצבא סינגפור ב-2030. בתעודת הלידה כתוב שהגזע שלו הוא אירו-אסיאתי, מילה שמעולם לא שמעתי.
אני בשליחות דיפלומטית במונגוליה, עם הפדרציה העסקית של סינגפור, מדבר עם ראש הפיתוח העסקי של ממשלת מונגוליה, הולך עם ראש העיר הבא של אולן בטאר.
אני מדחיק את הצחוק מהבלתי מגוחך שבמצב הזה. אני רק מוזיקאי מקליפורניה! מה לעזאזל אני עושה כאן?אבל התחושה הזו מאפשרת לי לדעת שאני בכיוון הנכון.זה בדיוק מה שרציתי.
כמה אנשיםלדחוף את עצמם פיזית, כדי לראות כמה רחוק הם יכולים להגיע. עשיתי את אותו הדבר מבחינה תרבותית, ניסיתי להרחיב את נקודת המבט שלי לילד קליפורניה.
אני אוהב שכאשר אנו דוחפים דחיפה, אנו מרחיבים את אזור הנוחות שלנו. דברים שבעבר היו מרגישים מפחידים עכשיו נוחים כמו בבית.
אני זוכר כמה מפחידה העיר ניו יורק הרגישה כשעברתי לשם ב-1990, רק בן 20. שנתיים לאחר מכן זו הייתה העיר "שלי" — אזור הנוחות שלי.
כעת, סינגפור, שהיתה בעבר אקזוטית, היא הבית הנוח לטווח הארוך שלי, בזמן שאני דוחף את עצמי לחקור מקומות זרים, עסקים חדשים ונקודות מבט שונות.
אחרי שנים של פחד במה, ביצוע של למעלה מ-1,000 הופעות, יש לי מקרה חזק של "נוחות במה". להיות הסולן או הדובר על הבמה זה עכשיו אזור הנוחות שלי.
הרבה מחבריי המוזיקאים מרגישים את זה כשהם משחקים על הבמה עם הגיבורים האגדיים שלהם. אתה דוחף לדחוף, ואז יום אחד מוצא את עצמך על הבמה שפעם חלמת עליה. וזה מרגיש כל כך טבעי - כמעט מרגיע. זה אזור הנוחות החדש שלך.
השאלה היא - מה מפחיד אותך עכשיו? מה מפחיד? מה הלא נודע הגדול?
אני ממשיך להשתמש בשאלה הזו כדי להנחות את המהלך הבא שלי.
לדחוף, לדחוף, לדחוף. הרחבת אזור הנוחות שלך.| דרק סיברס
דרק סיברס הוא יזם, מתכנת, מוזיקאי ויוצר של CD Baby. הספר האחרון שלו הואכל מה שאתה רוצה. קרא את הבלוג שלוכָּאן.
תמונה מאתהִיא
