התבקשתי לאחרונה לעשות סדנה במכללה מקומית בנושא מיתוג. הסכמתי עם הכוונה לדבר על מיתוג כמטה-מושג. לא ידעתי שההרצאה נקראה מראש כחלק מסדרה מתמשכת גדולה יותר... והכותרת של ההרצאה שהוזמנתי לעשות הייתה "יצירת מותג משלך". התגובה הראשונית שלי הייתה, יש להודות, רתיעה.
פוסט זה הופיע במקור בבֵּינוֹנִי.
הביטוי, "מותג אישי" מעביר צמרמורת בעמוד השדרה שלי וכמעט מיד מוציא כל נוזל בפה שלי לרצפה. אבל לביטוי יש משיכה. המון המון משיכה. בזמן כתיבת שורות אלה, יש למעלה מ-53 מיליון תוצאות לחיפוש על "מיתוג אישי". מוסדות מכובדים כמו פורבס, Wired ואפילו Fast Company שקלו את הנושא. אז במקום להתחרות נגד האיש, החלטתי למעשה לפרק את הקונספט כמיטב יכולתי.
האם אנשים הם מותגים?
מבחינה קיומית, ממש לא. אבל מעשית, כן, אנשים הם מבחינה טכניתמותגים. לפני שאתה פותח דוא"ל ומתחיל לרשום את כל הסיבות שאני טועה, תן לי הזדמנות להקשר את התשובה שלי.
ההגדרה שלי (פגומה ככל שתהיה) למותג היאקֶשֶׁר. מותג הוא האופן שבו אנו מתייחסים רגשית ואינטואיטיבית למוצר, ארגון או רעיון ספציפי. מותג מצביע על משהו עמוק בתוכנו וחי איפשהו בצומת של כוונה וקבלה (והיפוך, קבלה וכוונה).
אם אנו מיישמים את החשיבה הזו על מותג על אנשים, אז "מותג אישי" מתייחס באופן הקשרי לאופן שבו אנו מתייחסים לאדם ספציפי. בדיוק כמו שיש לנו תחושות בטן לגבי מותגי הון "B", יש לנו גם תחושות בטן לגבי אנשי "P" ההון. זה נכון שמעסיקים, עובדים והאנשים שבסופו של דבר עושים איתם עסקים מפתחים כלפינו תחושות בטן. הרגשות האלה מעוצבים באותו צומת של כוונה וקבלה כמו רגשות לגבי מותגים.
אם כי מבחינה פילוסופית, אנשים אינם מותגים; מבחינה פונקציונלית אנחנו יכולים לטעון שלמעשה, לכל אחד מאיתנו יש מותג (או סיפור יחסי) שייחודי לנו.
איפה זה נהיה מבולגן
תגובת הבטן שלי לביטוי, "מותג אישי", נעוצה באופן שבו אנחנו מדברים בסופו של דבר על עיצוב המותגים האישיים שלנו. לעתים קרובות (ותעשה את הקריאה בעצמך) מה שנקרא "מומחים" וכדומה מציעים שעיצוב המותג האישי שלך עוסק בפילוח המראה החיצוני שלך לקהלים ממוקדים. במילים אחרות, יצירת פרסונות של עצמך המכוונות לקהל מסוים או למעסיק פוטנציאלי.
חשיבה זו באה לידי ביטוי בעצות כמו יצירת פרופיל פייסבוק "מקצועי" ועמוד פרופיל פייסבוק "אישי", או יצירת תשובה שנונה וחצי אמת ממותגת לשאלה האיומה, "מה החולשה הגדולה ביותר שלך".
תן לי להיות פרנק: החשיבה הזו היא שטות
זה שטויות כי אנשים מתייחסים לאנשים אחרים. אנשים שוכרים אנשים. אנשים רוצים לעשות עסקים עם אנשים אחרים. כפי שניסח זאת סיימון סינק, "המטרה היא לעשות עסקים עם אנשים שמאמינים במה שאתה מאמין". מיתוס המיתוג האישי אומר לך להפוך ליותר מכונה מאדם, יותר מעובד מגולמי ויותר מוך מחומר. אני מאמין להיפך. אנחנו צריכים להיות ממוקדים בלהיותיוֹתֵראֶנוֹשִׁי באופן שבו אנו מתייחסים לסובבים אותנו ופחות למכונה.
תהיה יותר אנושי
הנקודה בחשיבה על עצמך כ"מותג" היא לא ליצור אלטר-אגו שנקרא "המותג האישי" שלנו שמציג פרסונה על-אנושית, מלוטשת ורובוטית של אתה האמיתי. העיקר להיותאוֹתֶנְטִיבמי שאתה ומְכוּוָןעל איך אתה מספר את הסיפור שלך. כך:
1.דע מי אתה. מה אתה מעריך? במה אתה מאמין? ממה אתה נלהב? מַדוּעַ? במה אתה באמת טוב? במה אתה באמת גרוע? הכירו מקרוב את הסיפור הייחודי שלכם... שלכםמַדוּעַ.
2.ספר את הסיפור שלך. מצא דרכים לספר את הסיפור שלך בדרכים משמעותיות, גולמיות ואנושיות. ותגיד את זה כמיטב יכולתך עכשיו.
שותה את ה-Kool-Aid שלי
אז הנה הניסיון שלי לשתף אתכם בסיפור שלי:
היי, אני ירמיהו. נולדתי בעיר החטאים, וגדלתי בעיר המלאכים. אני אוהב לתרגם מוצרים מורכבים, רעיונות וארגונים עבור יזמים נלהבים ואינטרפראנריםכדי לעזור להם ליצור מותגים טובים יותר. אני מעולה בלפרק רעיונות מורכבים, אני נורא במַשָׂא וּמַתָן. למעשה, נורא אפילו לא מתחיל לשרוט את פני השטח.
אני מתקשה בכתיבת הספר הראשון שלי על פיתוח מותג יזמי בשםהמותג הרזה. זה חייב להיות הדבר הכי מאתגר שעשיתי בקריירה המקצועית שלי עד היום, אבל יש לי מערכת תמיכה שדוחפת אותי לאורך כל הימים הקשים והארוכים האלה. חוויתי כישלון אמיתי והצלחה אמיתית בקריירה שלי, ולמדתי כל הדרך. אני גאה במי שאני, נרגש לקראת מה שצופן העתיד, ושמחה להכיר אותך.
זה לא מושלם... אבל גם אני לא. עוד מישהו רוצה לצלם?
מיתוס "המותג האישי": להיות יותר אנושי ופחות מכונה| בֵּינוֹנִי
ירמיהו גרדנר נולד בעיר החטאים וגדל בעיר המלאכים. הוא עוזר לתרגם רעיונות ומוצרים מורכבים לאנשים אמיתיים. עקבו אחר ירמיהו בטוויטר@jeremiahgardner.
תמונה רמיקס מאטילה גרגלי(שטרסטוק).
רוצה לראות את העבודה שלך על Lifehacker? אֶלֶקטרוֹנִיטסה.
