לפעמים הלוואי שהייתי בסביבה בימים הראשונים של הריצה, כשהיית יכול ללבוש חליפת טרנינג בגווני אדמה ופשוט לשים רגל אחת מול השנייה עד שהרגשת שסיימת. ריצה בשנת 2020 כוללת עולם של Strava ו-Garmin ואפליקציות וסטטיסטיקות. אפילו הדרך העדינה והידידותית ביותר למתחילים ללמוד לרוץ נמדדת בקפדנות: כל כך הרבה שניות של הליכה, כל כך הרבה שניות של ריצה, משתנה עם כל אימון עד שמסיימים את הלימודים בריצת המרחק הספציפי של חמישה קילומטרים.
כל זה לא נחוץ. תמיד הצלחת לרוץ מהר או לאט או כמה שאתה רוצה. המהירות שלך לא ממש משנה אלא אם כן יש לך מטרת זמן למירוץ, וגם אז רוב האימונים שלך צריכים רק לכלול זמן על הרגליים בכל דרך שנוחה לך בר קיימא. (רובנו כנראה רצים מהר מדי בכל מקרה, כי אנחנו מודאגים מהקצב שלנו. עדיףלהאט לעזאזל.)
עשיתי כמה מרוצים, אבל עכשיו אני רץ בעיקר בשביל היתרונות הבריאותיים הכלליים ובגלל, היי, למה לא. אני לא דואג לגבי המספרים באף אפליקציה; רוב הזמן, אני לא עוקב אחר שום דבר. אז הרגשתי תחושה של דז'ה וו כשראיתי את פיזיולוג האימון ג'ורג'י תומס נותן לגישה הרופסת הזו שם ידידותי לאינסטה:ריצה אינטואיטיבית.
זה אנטי-האק: זה משפר את החיים שלך על ידי הסרת הכללים שחשבת שהם עוזרים. פשוט צא והניע את הגוף שלך ברגל מבלי לדאוג כמה מהר או לאט או מה המספרים שלך או אם אתה עושה את זה "נכון".
אמנם אני חושב שזה חשוב ללמוד לשמור על קצב עקבי (איטי), זהומיומנות שתשיג עם הזמן. ללמוד איך להירגע מספיק כדי ליהנות מריצה זה גם משהו שדורש תרגול. זה בסדר שהריצה תהיה קשה בהתחלה, ובכל זאת מגיעה לך החוויה (ואפשר גם את השמחה) לעשות את זה.
אז תעשה כמו שתומס אומר. אם ריצה גורמת לך להרגיש שאתה גוסס, התחל לרוץ ואז פשוט תפסיק כשזה יהיה יותר מדי. ללכת עד שמתחשק לך לרוץ שוב. רוץ עד שמתחשק לך ללכת.
עם הזמן, אולי תלמד איך למזג את השניים לקצב חלק. או אולי תגלו שאתם אוהבים לחיות את חייכם בקיצוניות, ללכת הכי מהר שאפשר וכמה שיותר לאט בתורו, וזה כל מה שאתם צריכים. נסה את זה - השאר את ה-Fitbit שלך בבית, השתמש בטלפון שלך למוזיקה (אם אתה חייב להשתמש בו בכלל) - וראה אם הדרך או השביל מרגישים יותר מסבירי פנים כשאין מה להשיג ואין מה למדוד.