זרקור קריירה: איך זה לעבוד בחנות אפל

החנויות המוארות היטב של אפל, מכוסות הזכוכית, הפכו למחזה מוכר ברחבי העולם, ובין אם אתם מחפשים עזרה טכנית או סתם רוצים לשחק עם הגאדג'טים, הצוות בדרך כלל ידידותי ומסוגל. אבל איך זה להיות בצד שלהם, לעבוד עבור ענקית הטכנולוגיה?

פניתי לקוראים כדי לשמוע את הסיפורים שלהם על איך זה לעבוד בחנות של אפל והתגובה הייתה למעשה די אחידה: לרוב האנשים הייתה חוויה חיובית! (עד כמה שזה יהיה מעניין לשתף כמה סיפורי זוועה, לא קיבלתי כאלה.) כמו כל עבודה קמעונאית, יש שיאים ושפל, וקורא אחד - אקרא לו RJ - פירט את החוויה שלו מתחילתו ועד סופו . כמובן, עם כל כך הרבה חנויות בערים שונות, הסיפור שלו לא בהכרח משקף את אותה חוויה שעברו כולם עם העבודה. אבל בקיצור: זה בערך מה שאתה מצפה ממשרה חלקית בקמעונאות.

RJ התחיל לעבוד בחנות של אפל בפורטלנד, החל מ-2008:

עבדתי בחנות הקניון כשלוש שנים לפני שחנות הדגל המשופצת עלתה בשדרה החמישית. היינו אחת החנויות העסוקות בחוף המערבי, וגם אחת הקטנות. בהיותנו ממוקמים במרחק הליכה מתחבורה ציבורית שהתחברה לשדה התעופה PDX, היינו מוצפים בתיירים זרים המעוניינים לקנות את הכמות המקסימלית של מכשירי אייפון זמינים לפני הטיסה חזרה. ובהיותנו ממוקמים בעיר שידועה כגן עדן (למרות הגשם) לחסרי בית ורוכבי הרכבת הקרום-פאנקיים שקראנו בחיבה "ילדי רכבת", נאלצנו להתמודד עם המון חרא.

בסך הכל, העבודה היומיומית עבור RJ הייתה נעימה:

בדרך כלל קיבלנו יחס טוב, ולרוב זה היה מקום נהדר לעבוד בו. זה כנראה היה הזמן שהתחלתי לעבוד שם, אבל 90% מהחברים הכי טובים שלי בפורטלנד הגיעו כולם ממערכות יחסים, או שקשורות מאוד לתקופתי באפל. בהתחלה (2008), החנות הייתה כמו משפחה גדולה. הגישה שלהם לקמעונאות הייתה מטורפת (רגע, אני לא אמור ללחוץ על הלקוח לקנות דברים?) ונועד לסביבת עבודה נטולת מתח, אפילו בימים מטורפים כמו השקות אייפון. המנהלים שלנו היו מאוד נגישים וידידותיים, ואני זוכר יותר מכמה פעמים שהיינו בסופו של דבר, אחרי לילה מאוחרת בהכנות של החנות, במועדון מקומי.

עם הזמן חלו כמה שינויים בחברה, ובמהלך המיתון הם החלו לדחוף ליותר מכירות של AppleCare, כאשר עבודה במשרה מלאה קשה להשיג:

עם זאת, עדיין היו סימנים שהדברים קצת דפוקים. 75% מהעובדים סומנו "במשרה חלקית", גם אם הם עבדו עד 35+ שעות בשבוע. ככל שהזמן התחיל לחלוף, המנהלים התחילו לעשות יותר רעש לגבי "מדדים", במיוחד התוספת של AppleCare לכל רכישה. אם מכרת את AppleCare ב-60% מהמכשירים שמכרת, היה לך טוב. אז זה היה 65%. ואז 70%. לא היה אכפת לי, כי AppleCare למעשה הצילה את התחת שלי יותר מפעם אחת, ובאמצעות כישורי הקמעונאות שהם לימדו אותי, הצלחתי להעביר זאת בצורה שגרמה ל-AppleCare להיראות כאופציה די אטרקטיבית.

למעשה, הפכתי לאחד המומחים הטובים ביותר בחנות, מבחינת מספרים, ועבדתי באופן עקבי 40+ שעות בשבוע. בשלב זה, נאמר לי שאני על המסלול למשרה מלאה, מכיוון שהמיתון פגע קשות, ואהבתי לעבוד עבור אפל. לאחר שנה שבה היעדר הטבות שניתנו לי בגלל המעמד שלי במשרה חלקית, העליתי את הקידום שלי עם ההנהלה. הם הושיבו אותי ואמרו לי שלא נראה לי שאוכל להגיע למשרה מלאה בשלושת החודשים הקרובים אלא אם אעבור למסלול גאוני יותר הקשור לטכנולוגיה, אבל זה בעצם יבטיח שאצליח להיות במשרה מלאה תוך 90-120 ימים.

בשלב זה הוצג המומחה iPhone Genius/Family Rooms, מכיוון שמכשירי האייפון הפכו במהירות לפריט הפופולרי ביותר שאפל נמכרה. אז עברתי להיות טכנאי אייפון 80% מהזמן, ומומחה קבוע כשהיו צריכים אותי. למדתי איך לאבחן ולתקן את רוב בעיות האייפון, מה שעדיין משרת אותי בקריירה שלי היום.

לאחר שתכננתי ויישמתי את זרימת העבודה עבור התפקיד שלא קיים עד כה של iPhone Genius, וקיבלתי מעל 95% דירוג אישור במהלך תקופת שלושת החודשים הבאים, חזרתי להנהלה לגבי מתי יכולתי לצפות לעבור ל- במשרה מלאה. [הם הגיבו במשהו כמו] "אה, ובכן, נראה שלא נוכל להעסיק עוד עובדים מלאים עד הרבעון הבא, אבל ברגע שזה יגיע, נוכל להרחיב הצעה! רק תחזיק מעמד עוד קצת!"

מובן שקצת התעצבנתי. עבדתי יותר מ-50 שעות ובעיטתי בתחת בזמן שעשיתי את זה, והם הטריפו אותי קצת.

למרות ש-RJ לא הוצע למשרה מלאה, הייתה לו הזדמנות לנסוע לקופרטינו כדי לעזור לפתח את האסטרטגיה שלהם:

ביליתי חודש בקופרטינו ועזרתי לבדוק ולהטמיע כלים ואסטרטגיות חדשות עבור המומחה לחדר משפחה ומערכות קופה, וזה היה מדהים. להיות באמצע קופרטינו כל יום באמת גרם לי לכבד את העובדה שעבדתי באחת החברות הכי מגניבות בסביבה. האוכל בקפיטריה היה מדהים, העובדה ש-In-N-Out היה בקרבת מקום גם היא מדהימה, והיכולת לקחת אוטובוס לסן פרנסיסקו כדי לחקור עיר שמעולם לא ביקרתי בה היו כולן הטבות שלא חשבתי אי פעם [היה לי].

גיליתי שרוב עמיתיי לעבודה בתרמיל הבדיקה הזה היו מנהלים, או לכל הפחות עוזרי מנהלים, בחנויות דגל גדולות ברחבי העולם. להישלח לקופרטינו הייתה משימת שזיפים, אבל עדיין קיבלתי משכורת במשרה חלקית תוך כדי עבודה במשרה מלאה.

לבסוף עם שובו לחנות הקמעונאית, עדיין לא הוצעה ל-RJ עבודה במשרה מלאה, מה שהוביל בסופו של דבר לעזיבתו את החברה:

כשחזרתי לפורטלנד, השעות שלי קוצצו למקסימום 30 שעות שבועיות, בהוראת המטה לקצץ בעלויות. שכרנו עובדים חלקיים יותר, וכאחד המומחים המוערכים יותר, הייתה לי התפקיד להכשיר את הילדים האלה.

לאחר הכשרתי למעלה מ-20 עובדים חדשים, פניתי שוב להנהלה, כמעט שנה לאחר הבקשה הראשונה שלי לעבודה במשרה מלאה. התיישבו ואמרו לי שאין סיכוי שאוכל להתקדם למשרה מלאה לפחות עוד חצי שנה, וגם אז אולי זה לא יהיה אפשרי.

נשארתי עוד שלושה חודשים וראיתי עלייה בסוגי טקטיקות המכירה "בלחץ גבוה" המשמשות למכירת דברים כמו AppleCare (שזו עסקה די טובה), MobileMe (שמאמצה מאוד), One-on-One ( שבחנות קטנטנה כמו חנות פורטלנד במרתף, לא בדיוק הייתה עסקה מצוינת) או ProCare (אשר, אלא אם כן אתה איש מקצוע יצירתי בתחום הווידאו, המוזיקה או הצילום, היה בעצם חסר תועלת).

יצאתי עם טעם רע בפה, אבל שיתפתי את החוויה שלי באפל לתפקיד בנאס"א וכמה חברות סטארט-אפ שלא היה לי עסק להעסיק עבורן, מלבד ה"אפל" הנוצץ בקורות החיים שלי.

ראיון זה עבר עריכה קלה למען הבהירות והאורך והשמות שונו.

Career Spotlight היא סדרת ראיונות על Lifehacker המתמקדת באנשים רגילים ובעבודות שאולי לא שומעים עליהן הרבה - מרופאים ועד שרברבים ועד מהנדסי תעופה וחלל וכל מה שביניהם. אם תרצה לחלוק את הקריירה שלך, שלח לנו דוא"ל לכתובת[מוגן באימייל].תמונה מאת1000 מילים(Shutterstock).