כדי להפוך ללומדים הרפתקנים, ילדים צריכים שגרה

למידה מצריכה פעמים רבות נטילת סיכונים שונים, בין אם זו הנכונות לנסות משהו חדש או לנסות לאחר ניסיון כושל. עבור ילדים, תהליך זה של למידה כיצד לקחת סיכונים ולהרגיש נוח עם כישלון הוא שיכול לעזור להם לגדול ולהתפתח. אבל לעודד אותם לקחת את הסיכונים האלה, גם כשזה מפחיד ולא נוח, יכולה להיות משימה קשה להורים. כפי שמחקר מראה, הנכונות של ילד לקחת סיכונים בלמידה יכולה להיות תלויה באיך נראית מערכת היחסים שלו עם הוריו.

לקיחת סיכונים תוך כדי למידה

ב אמחקר אחרון, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, ילדים שראו את הוריהם כאמינים היו מוכנים יותר לקחת סיכונים בזמן הלמידה. במחקר זה, שכלל יותר מ-150 ילדים, נשאלו המשתתפים שאלות על סביבתם הביתית, שכללה את מערכת היחסים שלהם עם הוריהם, ולאחר מכן התבקשו לשחק בסדרת משחקים.

ילדים שראו את הוריהם כאמינים יותר, שכללו מענה בחיוב לשאלות כמו האם הם יכולים לסמוך עליהם שיבחרו אותם בזמנים ספציפיים, יקיימו את הבטחותיהם או יחזות את תגובתם למצבים שונים, היו בסבירות גבוהה יותר לקבל סיכונים במהלך המשחקים.

"הילדים מרקע יותר יציב, הם משחקים ומתנסים במשחקים שלנו. הם משתמשים בזה כדי לקבל תחושה של איך דברים עובדים, אולי להרוויח להם יותר כסף או יותר נקודות", אמר סת' פולק, פסיכולוג מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון והחוקר הראשי במחקר.הודעה לעיתונות.

קיום הורים הנחשבים כאמינים יכול להיחשב כחיץ לילדים, כזה שנותן להם את הביטחון לקחת סיכונים ולחקור. "אם אתה סומך על ההורה שלך שם, אתה סומך על האמינות והיציבות, זה מאפשר לך להעז ולחזור", אומרת שרה גרינברג, מנכ"לית שינוי התנהגות ומומחיות עבורUnderstood.org, שהיא עמותה המוקדשת לתמיכה באנשים עם הבדלי למידה. "זה כמעט כמו התחושה המופנמת הזו של רשת ביטחון".

תחושת האמינות והחיזוי הזו היא שנותנת לילדים את התחושה שזה בסדר לקחת סיכונים ולהיכשל, מכיוון שיש להם הורה בבית שהם יכולים לסמוך עליו, שיהיה שם כדי לתמוך בהם.

חפש דפוסי התנהגות

יצירת סביבת למידה תומכת עבור ילדך כוללת לעתים קרובות זיהוי עם מה הוא נאבק ומה הוא צריך. אחת הדרכים לעשות זאת היא לעקוב אחר התנהגויות מסוימות לאורך זמן, לחפש דפוסים. "הילד שלך לא בהכרח יכול להגיד לך מה הם צריכים, אבל הם מראים לך לעתים קרובות", אומר גרינברג.

לדוגמה, אם ילדכם סובל מהתמוטטות עקבית אחרי בית הספר, זה יכול להיות סימן לכך שהוא מוצף או מגורה יתר על המידה מיום הלימודים, וזקוקים לזמן נוסף כדי להתרוקן לפני שמתחילים בשיעורי הבית. התנהגויות אחרות יכולות לכלול סירובים לעשות משהו, כמו כתיבה בעיפרון או הכנת שיעורי בית במתמטיקה, מה שעשוי להיות סימן שהם מתקשים בתחומים ספציפיים.

שגרות קטנות ועקביות עושות את ההבדל

הדרך היחידה ליצור עקביות ואמינות, גם כשהיא מוצפת בכל הדרישות היומיומיות של גידול משפחה, היא לפתח שגרות קטנות אך עקביות עם ילדכם. "שגרה חיובית אחת יכולה להיות נקודת התחלה ממש טובה", אומר גרינברג.

במונחים של שגרות אלה, זה פחות קשור לגודלם או זמן רב, ויותר לגבי יכולת הניבוי שלהם. לדוגמה, זה יכול להיות מאמץ לתת להם 10 דקות של תשומת לב בלתי מחולקת כשהם חוזרים הביתה מבית הספר, להפוך את זה להרגל לשחק איתם בלגו בכל יום שישי בערב, או שגרת שינה צפויה. "עשר או 20 דקות של תשומת לב עקבית וחיובית יכולות לעשות עולם כזה של הבדל", אומר גרינברג.

המפתח הוא לעשות את זה עקבי ומהנה, לתת לילדכם תחושה שההורים שלהם שם בשבילם. "זה לא קשור לנוקשות, זה באמת קשור למוצקות, שהילד מרגיש את האדמה מתחתיו", אומר גרינברג.