מה שמפרק זוגות זה לא תמיד הדברים הגדולים. לעתים קרובות, אלה הדברים היומיומיים, הדברים שאתה מרגיש שאתה צריך להיות מסוגל לצחצח, אבל הניסיון לעשות זאת רק גורם לך לכעוס יותר, ולכן אתה מבשל טינה בשתיקה עד בוקר מוקדם אחד, כאשר איזו מטרד לא קשור גורם לך להתפוצץ עם המילים "אתה תמיד שוכח לזרוק את האריזה ולמה אני צריך לעשות את זה בשבילך, אני לא שלך אמא!" אממ, עוד מישהו היה שם?
זה קורה הרבה עם מטלות. לכולנו יש ציפיות, בין אם אנו מנסחים אותן ובין אם לא, איך בית צריך להיראות (או להריח), מה צריך לעשות ובאיזו תדירות, ומי צריך לעשות את המשימות האלה. המציאות בדרך כלל היא כזוכֹּל אֶחָדעושה דברים, ורבים מאיתנו חושבים שאנחנו עושים כמות לא פרופורציונלית של דברים, וזו הסיבה שברגע שאנחנו מגלים שציפיות מסוימות לא מתממשות, יש בלבול, התגוננות והאשמה.
אנחנו צריכים קצת עזרה בתקשורת. בגלל זה אני מעריךביקורת המטלה הגדולה,משאב מממש פשוט.זהו דף עבודה המאפשר לך ולבן הזוג שלך (או שותפך לחדר או ילדים) לעבור כל מטלה, בזה אחר זה, ולחשוב באמת איך היא מתבצעת. מי עושה כלים (המטלה שגורמת להכי הרבה מחלוקת ביחסים)?צריךהאדם הזה עושה כלים? האם אותו אדם מרוצה מהכלים? האם הוא או היא טובים בכלים? האם לאדם יש בכלל זמן לעשות את הכלים בהתבסס על מטרות חייו והקריירה שלו כרגע? ביסודו של דבר, אתה מאלץ את עצמך לצלול עמוק לתוך הדינמיקה של המטלה, ולהעביר דברים בצורה הגיונית. זו לא השיחה הכי מרגשת, אני יודע, אבל אם אנחנו לא מתכוונים לנהל את הדיון, בסופו של דבר אנחנו עוברים כברירת מחדל לנורמות המגדריות (שקורה אפילו עם זוגות הומוסקסואלים) והלחץ של לידה בלתי נראיתנמשך.
כְּמוֹממש פשוטמציין, המטרה של ביקורת המטלות לא צריכה להיות להגיע ל-50/50 מושלם. המצבים והאחריות משתנים כל הזמן. אבל לדבר על זה מכניס אותך ואת בן הזוג שלך לאותו צוות. זה אתה נגד המטלות! בין אם אתה מנצח ובין אם לא, זו דרך מאושרת יותר לחיות.