בעיצומה של "תרבות ביטול" וחיים בחברה מקוטבת מאוד פוליטית, זה לא נדיר לקבל משוב מאנשים אחרים. למעשה, אפילו המונח "משוב" מרגיש לשון הרע, בהתחשב בעובדה שכל כך הרבה חילופי דברים עכשיו - בין אם ברשתות חברתיות ובין אם באופן אישי - יכולים להתחמם (בלשון המעטה). ולמרות שבדרך כלל זה לא מרגיש נהדר שאומרים לך שאתה עושה משהו לא בסדר ו/או יכול להשתפר בדרך כלשהי, יש הבדל בין קבלת ביקורת בונה ממישהו לבין הצקה. האגו השביר שלנו יכול לגרום אפילו לביקורת עדינה להרגיש כמו התקפה אישית, אבל זה לא בהכרח מה שקורה. אז מה ההבדל בין ביקורת בונה לבריונות? הנה כמה תובנות שיכולות לעזור.
ביקורת בונה מול בריונות
לפני שנמשיך הלאה, בואו נדבר על ההגדרות של שני המונחים. הנה איך מחם ברבר מפרק את זה ב-מאמר עבור חדשות ARY:
ביקורת בונה היא תהליך של מתן הערות עם כוונות טובות על עבודתם של אחרים כדי שיוכלו להכיר את החוזקות והחולשות שלהם, מה שעוזר להם להשתפר בעתיד.
בריונות היא התנהגות תוקפנית לא רצויה המשמשת לניצול מישהו. התנהגות זו חוזרת על עצמה והיא עלולה להשפיע על בריאותו הפיזית והנפשית של האדם.
כאשר מבדילים בין השניים - כאדם שמקבל או נותן את המשוב - הנה כמה דברים שברבר מציעה שנזכור:
מילים
כן, בחירת המילים חשובה. ביקורת בונה כוללת בדרך כלל לפחות כמה מילות עידוד, בהתחשב בכך שהרעיון הוא לעזור למישהו אחר להשתפר. בריונות, לעומת זאת, יכולה להיות כרוכה בהערות משפילות, והתמקדות רק בחולשות.
טוֹן
זה הרבה יותר קל באופן אישי מאשר בטוויטר או במדור תגובות, אבל הטון יכול גם להיות ההבדל בין משוב בעל כוונות טובות לבין בריונות כוללת. לדברי ברבר,להיות מנומסהיא אחת הדרכים למנוע סטיה לטריטוריה בריונית (כל עוד היא לא סרקסטית).
שמור את זה קצר
אף אחד לא רוצה לשמוע מישהו ממשיך וממשיך על החסרונות שלו - אפילו בנימה מאוד מנומסת - אז אם אתה נותן למישהו ביקורת בונה, תעביר את הנקודה שלך, אבל אל תכה סוס מת. לאחר שהבהרת את דעתך, תמשיך הלאה.
באותם קווים,ברבר מייעץרק להציע ביקורת בונה על משהו שלאדם יש למעשה שליטה עליו. "לבקר מישהו על משהו שהוא לא יכול לשנות ואז להתרחק גורם לו להרגיש חסר אונים, וזו למעשה סוג של בריונות", היא כותבת. אבל אם תתמידו בתקשורת בדיוק היכן שניתן לבצע שיפורים, השיחה עלולה בסופו של דבר להיות מעוררת מוטיבציה.
