כסף והכרה תמיד היו הצעות פופולריות כאשר מנסים ליצור מוטיבציה לעבודה נהדרת, אבל בימינו התקדמות אמיתית יכולה להיות גורם משמעותי יותר.
תמונה מאתתחנת כוח ביג רוק פוינט
כשזה מגיע לעבודה יצירתית, מניעים חיצוניים פשוט לא חותכים את זה. כסף לא מעורר ביצועים טובים יותר. באופן אישי, למרות שאני בהחלט נהנה שיש לי כסף, גיליתי שזו מוטיבציה גרועה ביותר לעשות עבודה טובה יותר. כשאני לא עושה משהו שאני באמת נהנה ממנו - אפילו במקרים שבהם שילמו לי יותר מדי כדי לעשות את זה - כסף מעולם לא הצליח להניע אותי ושום סכום (מציאותי) לא יכול היה. מחקרים מראים שזו למעשה תגובה די נורמלית. (פוף!) המחקר הלך כך:
לקבוצה הראשונה נאמר להתכונן למשימת פתרון אנגרמה על ידי חשיבה, במשך דקה, האם הם יעבדו על אנגרמות. זה ה'האם אני?' מצב, שהמדענים מתייחסים אליו כ"צורה החקירה של דיבור עצמי". לקבוצה השנייה, לעומת זאת, נאמר להקדיש דקה אחת לחשוב שהם יעבדו על אנגרמות. זהו תנאי 'אני ארצה', או 'הצורה ההצהרתית של דיבור עצמי'. לאחר מכן ניתנו לשתי הקבוצות עשר דקות לפתור כמה שיותר אנגרמות.
ה"אני א?" בסופו של דבר הקבוצה פתרה יותר אנגרמות, בעוד שהקבוצה השנייה פתרה פחות:
יש לנו מוטיבציה מהותית כשאנחנו עושים פעילות לעצמנו, כי אנחנו נהנים ממנה. לעומת זאת, מוטיבציה חיצונית מתרחשת כאשר אנו עושים משהו עבור משכורת או כל תגמול "חיצוני". על ידי חקירת עצמנו, אנו מגדירים אתגר מוגדר היטב שאנו יכולים לשלוט בו. והרצון הזה להגשמה אישית - היכולת לומר לעצמנו שפתרנו את האנגרמות - הוא זה שבעצם מניע אותנו להמשיך ולנסות.
מה ההשפעה מכל זה? זה אולי יותר עניין אישי, מכיוון שאתה לא באמת יכול לשלוט במניעים חיצוניים. עם זאת, כאשר אתה חושב על העבודה שאתה צריך לעשות, שקול לחשוב על המשימה בפועל, מה אתה יכול ללמוד ממנה, או אפילו איך אתה יכול לעשות אותה טוב יותר. בעוד שהמשימות הגרועות ביותר תמיד הולכות מבאסות לא משנה כמה משלמים לך, במקרים מסוימים ההשקפה וההשתקפות הנכונות עשויות לעזור לך להניע אותך לעשות טוב יותר.
מה מניע אותנו לעשות עבודה נהדרת?[99 האחוזים]