סיפורי האימה של ראיון העבודה הגרוע ביותר שלך
שום דבר לא הורג את ההתרגשות של עבודה חדשה אפשרית כמו ראיון נורא. שבוע שעברשאלנו אותךאיך היו ראיונות העבודה הגרועים ביותר שלך, והצלחת. הנה החוויות המסויטות ביותר כפי שסיפרו על ידך.
זה עם המנכ"ל החטטני, מGingertheDoc:
תוך כדי הגשת מועמדות להתמחות הקדם-דוקטורט שלי, ראיינתי בכמה סוכנויות תוך מספר שבועות. רק אחד היה נורא במיוחד:
הגעתי כ-20 דקות מוקדם כרגיל ונזקקתי לכמה דקות כדי לאתר את המשרדים הנכונים בבניין גדול בן 12 קומות. כשנכנסתי לאזור ההמתנה, אף פקיד קבלה לא היה נוכח, אז צלצלתי בפעמון. כשפקידת הקבלה חזרה, קיבלו את פניי בצורה עצבנית וקיבלו טפסים למלא (כאלה שהיו עותקים-העתקים-של-עותקים-של-עותקים), כל המידע שהתבקש היה זמין בקלות ובבירור באתר טפסים מקוונים נדרשים לתהליך הראיון, אבל בסדר. סיימתי את הטפסים כשנותרו בערך 10 דקות עד לפגישה שלי.
לא ראיתי עד 45 דקות לאחר שנקבע הפגישה שלי. לא סופקו הסברים או התנצלויות.
במהלך הראיון עצמו, המנכ"ל שאל אותי לא פחות משלוש פעמים אם אני דו לשוני בספרדית; אני, והמידע הזה צוין לפחות בארבעה מקומות בחומרי הבקשה שלי (התהליך נדרש להיות ארוך). היא גם הקדישה לפחות חצי מזמן הראיון לספר לי איך אני צריך להתנהג (אפולא כלום בראיון), ושאלה שאלות אישיות על משפחה (יש לי ילדים?) ודת. המראיינת השנייה נראתה לא בנוח עם שאלותיה וניסה לשאול שאלות רלוונטיות יותר. בשום זמן במהלך הראיון המנכ"ל לא ביטא את שמי בצורה נכונה (השמות שלי די נפוצים עד מאוד). בשום זמן לא ניתנה לי הזדמנות לשאול שאלות או מידע נוסף על התכניות השונות של הסוכנות, שבהן אעבוד אם אגיע לשם...
כשהראיון הסתיים יצאתי עם תחושה לא נעימה וללא תחושה איך תיראה שנה מבחינת העבודה בפועל. הלכתי הלוך ושוב, ואז הגשתי את הדירוג שלי איתם בתחתית במחשבה "עדיף משהו מכלום.
בשעה 23:40, נכנסתי שוב כדי להסיר אותם מהרשימה שלי... רק כדי להבין שהדירוג נסגר בחצות EST... ואני גרתי בקליפורניה. הגיע יום התוצאות ונחשו מה? התאמתי למקום המקסים הזה.
ביליתי שם שנה נוראית לחלוטין, עם מעט מאוד ברירה להמשיך. יכולתי לומר הרבה יותר על שנת ההשמה האמיתית כי זו הייתה badbadbad, אבל די לומר: הייתי צריך להקשיב לבטן שלי מלכתחילה.
TL;DR - סמוך על ההתרשמות שלך ועל הרגשות שלך; אנשים שנראים איומים מלפנים הם בדרך כלל נוראים כל הזמן.
ההוא עם הבחור הנחמד באמת,מִןמאט קרטר:
ראיון בחברה בינונית, אומר לי בחור בסוף א
2 שעות
ראיון ארוך "ובכן, אתה מועמד טוב, אבל כבר קיבלנו החלטה ללכת עם מישהו אחר." ק, נהדר, תודה שבזבזת את זמני. הוא אמר שכבר היה לו את הראיון בלוח הזמנים שלו, ולא רצה להיות גס רוח. לְהִתְנַפֵּחַ. מהר קדימה 3 שבועות לאחר מכן, אני עובד בעבודה אחרת (הרבה יותר טובה), קבלו טלפון מהבחור שהציע לי את העבודה. אמרתי, "אמרת לי שאתה הולך עם מישהו אחר." הוא אומר "ננ-לא, לא עשיתי זאת!" נְקִישָׁה.
זה עם הקארמה, מכלב פסיכולוגי:
אני מתראיין לתפקיד בעסק משפחתי מצליח... כ-30 דקות לתוך הראיון (ראיון עם האבא והבן, מנכ"ל ונשיא בהתאמה). אבא אומר, "איפה אתה הולך לכנסייה?" אני מתחמק מהשאלה עם "לא בטוח מה זה קשור לאחריות התפקיד".
כמה דקות לאחר מכן, אבא שואל, "כמה פעמים היית נשוי?" שוב, הסט את השאלה והמתן לשאלה הבאה. הטלפון של הבן מצלצל, קם לקבל את השיחה ואבא עושה שיחת חולין לרגע. בן חוזר ואומר שהראיון הסתיים. אומר לי שלא יכול להיות שמישהו שהתגרש יעבוד אצלם (נראה שמישהו ערך חיפוש רשומות ציבוריות במהלך הראיון).
אני אומר להם שזה לא קריטריון תקף והשאלות שלהם היו לא חוקיות. בן אומר שלא אכפת להם שזה העסק שלהם והם מנהלים את זה איך שהם רוצים. אכן חגגתי מעט כאשר, כמה חודשים לאחר מכן, התגלה שהבקר "הטוב והנוצרי" שלהם מעילה 2.1 מיליון דולר.
זה עם קוד ייצור הבאגי, מJustDoIt:
היה ראיון לתפקיד קידוד. הם הושיטו לי גוש קוד וביקשו ממני לפרש מה זה עושה. הם נתנו לי פנקס נייר, אמרו שיתנו לי 20 דקות, ובדרך החוצה אמרו, "אוי יכול להיות שיש שם באג.
אז עברתי על הקוד בראש (זו הייתה תוכנית ניתוח סטטיסטי), ואחרי זמן מה מצאתי פגם אם למספרים יש יותר מדי מקומות עשרוניים. כשהם חזרו, הם ביקשו את הפנקס בחזרה. היו כתובות עליו 3 שורות של מספרים. לאחר מכן התחלתי להסביר להם מהי התוכנית. הם רצו לראות את העבודה שלי, אבל הסכימו שמה שחישבתי היה נכון. אמרתי להם שהרצתי את המספרים בראש. אחר כך הסברתי את השגיאה שראיתי בדיוק העשרוני, שהיו 3 הקווים על הכרית. הם התעצבנו מאוד, ואמרו לי שזה קוד הייצור האמיתי שהם משתמשים בהם, ואין באגים. הם אמרו שאני לא הולך להיות מתאים.
קיבלתי טלפון שבועיים לאחר מכן, התנצלתי והסברתי שאני צודק לגבי הבאג. אנשי ה-QA שלהם מעולם לא תפסו את זה. הם שאלו אם אחזור לראיון, אבל כבר הייתה לי הצעה לעבודה אחרת.
זה עם השם ההומו המבלבל, מניק פוט:
עשיתי מהלך ראוי להפליא באחד הראיונות הראשונים שלי. אני לא מאמין כמה טיפש הייתי. המראיין הגיע לשאלה: "האם יש לך הרשעות?
אני יושב שם ומהורהר לא מעט שניות, ואז אני אומר "טוב, לא, לא ממש.
המראיין רק בוהה אני עם פיו פעור מעט. חשבתי שהוא מתכוון להרשעות כמו ב"אמונות מוצקות" בניגוד ל"מורשע בפשע" שזו שאלת ראיון סטנדרטית. לא רק שהוא הופתע מכך שלקח לי כל כך הרבה זמן לחשוב על התשובה לשאלה של כן או לא, אלא שאז ביקשתי ממני להשיב תשובה מגוונת. צחקנו על זה, במבוכה, ואז לא קיבלתי את העבודה.
זה שבו הבחור הזה היה צריך מוצק, מברומיתיאוס:
... עניתי למודעה שמצאתי באינטרנט לתפקיד שיווקי. הם היו עובדים ולאחר ראיון טלפוני קצר ורגיל, הם קראו לי להתראיין באופן אישי במשרד שלהם שהיה כ-45 דקות מהמקום בו גרתי. הייתי די נואש אז הנסיעה לא הייתה מדאיגה מדי...
נקראתי לחזור למשרד אחרי כמה דקות של המתנה כשפגשתי את המראיין שלי, שהייתי בטוח ב-100% שהוא לא יום מעל 18. יש לי קצת בייבי פייס, אבל לבחור הזה באמת היה את זה. הוא מתחיל את הראיון ומיד נראה שהוא חרד מדי ומאוד עצבני כשהוא מתחיל לשאול את כל השאלות האלה שנראו לא במקום לראיון. שאלות על תחביבים, תחומי עניין, קצת על עבודות קודמות והאם רציתי לצאת מהטחינה הרגילה של "9-5" כי לזה הם שאפו.
הוא אמר שבהינתן מספיק זמן, אוכל לנהל סניף משלי בעיר הולדתי. בסופו של דבר, הוא מתחיל לדבר על העבודה, אבל במונחים ממש מעורפלים כמו "מכוון לקוח" ו"נייד". התחלתי לשאול מה הוא הציג לי כשהוא אמר לי "אם תקבל את העבודה, תשווק רק עבור חברה אחת. האנשים שלנו עושים רק חברה אחת". אז שאלתי אותו איזו חברה. הוא עקף את השאלה.
אנחנו חוזרים שוב ושוב לפני שהוא מזכיר שוב את עניין החברה האחת. שוב אני שואל איזו חברה ושוב הוא עוקף אותה. עכשיו אני לא כל כך בטוח ואני חייב להראות דרך הפוקרפייס שלי כי הוא מיד מדבר על להחזיר אותי לראיון אחרון/הצללת עבודה. בסוף אני קובע את הראיון האחרון, אבל שואל אותו באיזו חברה. הוא מחייך אליי את החיוך המבויש הזה ואומר "קוויל". אז אני הולך הביתה ומחפש את זה.
מסתבר שהתפקיד השיווקי הזה הוא למעשה עמדת מכירה עסקית לעסקים, אחת מני רבות שבהן קוויל אוהב להשתמש ומיד מקבלים את פניי בסיפורים על יעדי מכירה טורפניים, תובעניים ושידול מדלת לדלת. אני מתקשרת חזרה למשרד ומשאירה לו הודעה ואומרת לו שאני לא מעוניינת בתפקיד יותר כי לא חשבתי שזה מתאים. במהלך ארבעת הימים הבאים הבחור שראיין אותי מתקשר אליי 15 פעמים. נתתי לכולם ללכת לתא הקולי, אבל האחרון היה המגוחך ביותר. הוא התקשר ב-22:30 ושמעתי רעש בר ברקע. הבחור מתחיל לשאול אותי אם אני בטוח שאני לא מתעניין ומסיים את השיחה בנימה ממש מדכאת: "תעשה לי מוצק, בנאדם. הבוס שלי אמר לי שאם אני לא שוכר אף אחד אני צריך לחזור למכירות..." מיותר לציין שלא עשיתי לו כל כך מוצק.
זה שבו אתה לא יכול לגור בבורבוויל, מקנאי:
זה היה ראיון נהדר. אנשים אהבו אותי, במיוחד האישה שתהיה הבוסית שלי. "אתה כמוני, לפני עשר שנים, וזה בדיוק מה שביקשתי מהבוס שלי!" התרגשתי מאוד, כי המשמעות של העבודה הייתה יותר כסף, יותר ניידות כלפי מעלה, ולעשות משהו שנהניתי ממנו.
ואז, הדברים נעשו מוזרים.
הבוס שלי שאל איפה אני גר, וסיפרתי לו. זה היה בערך שעה נסיעה, אבל באזור שלנו (בואו נקרא לזה Burbville), זה לא היה נדיר שאנשים נוסעים יותר משעה לעבודה. רק ככה זה קורה באזור שלנו. נראה שהוא הרהר בזה.
אז, אתה מתכנן להתקרב?
אממ... אלא אם כן קראתי את השכר הפוטנציאלי לא נכון, לא. זה אזור יקר בטירוף, ושכר הדירה ויוקר המחיה הרבה יותר זול במקום שבו אני נמצא.
כן, אבל... אתה גר ב
בורבוויל
. זה לא מאוד... נחמד.
הערה כאן: העיר שלנו מושמצת לעתים קרובות על היותה 'גטו' או 'ברדס', בעיקר בגלל שהיא העיר האחרונה במחיר סביר באזור זה, ובגלל שהיא לא 90% לבנה.
...שיעור הפשיעה שלנו הוא מהנמוכים באזור, אנחנו ממש ליד שני הכבישים המהירים באזור, ובתי הספר שלנו מצוינים. זה לא מפואר, אבל זה עובד בשבילי.
ובכל זאת, אתה מתכנן לעבור לכאן, נכון? מה לגבי הנסיעה?
נסעתי הלאה בפחות, והנסיעה היא הבעיה שלי, לא שלך.
הוא עצר, ואני חשבתי שהוא הולך לתת לזה לרדת. ואז הוא הסתכל על היד שלי.
אתה נשוי. בעלך לא מרוויח מספיק כדי שתוכל לחיות כאן?
*חורק שיניים* "גם המשכורת שלו היא לא בעיה שלך.
שבוע לאחר מכן, קיבלתי טלפון שהם הלכו עם מועמד אחר שגר קרוב יותר. האישה שהיתה הבוסית שלי הייתה
עצבני
, כי המועמד השני היה הרבה פחות כשיר.
אמנם היו לי ראיונות גרועים יותר (אחד השאיר אותי בדמעות אחר כך), זה היה דלי קר של מי ריאליטי שבו הבנתי כמה מחורבן העולם באמת יכול להיות.
זה עם סנסציית האינטרנט של 2013, מRightOnTopOfThatRose:
הוטסתי לפלורידה לראיון עבודה בן יומיים. כשעה לאחר שהגעתי ביום הראשון, נלקחתי לישיבת כל הצוות להודעה "מרגשת". הַפתָעָה! מחלקת השיווק החליטה לעשות סרטון של הארלם שייק!!! כולם נדרשו להשתתף...
ההוא עם שובר הלבבות מהצד השני של השולחן, מStephanFH:
ערכתי ראיונות למניעת אובדן עבור תאגיד Fortune 100 (מאז שהושבת). האנשים שראיינתי כבר עברו שני ראיונות ומסך קורות חיים... בעצם, כל מי שראיינתי עמד להתקבל לעבודה, כל עוד יעבור את המשוכה האחרונה. לִי.
ראיון למניעת אובדן הוא חקירה, לא ראיון; זה יריב מיד. שאלתי שאלות שהניחו אשמה בהצגה שלהם. שאלתי לא 'האם אי פעם גנבת ממעסיק?', אלא 'מה היה הדבר הכי גדול שאי פעם לווית ממעסיק?'
ביום הזה, ראיינתי אישה צעירה מאוד מבריקה. היא התראיינה לתפקיד שבו מישהו לא ישר או שהושפע ממישהו לא ישר, יכול לגנוב הרבה כסף. היא הייתה באמצע שנות העשרים, מטופחת, לבושה היטב ומדברת היטב. התכוונתי לתת לה אישור על סמך התלהבות מהמראיינים הקודמים שלה, אבל עברתי את השאלון המינימלי.
ואז, ללא בקשת עצמי, היא התחילה לדבר על האש והמוטיבציה שלה לתפקיד. היא הייתה בדרך חזרה מהגיהנום. היא הייתה מכורה וזונה. היו לה שני בנים בבית, שאותם היא קיבלה זה עתה משירותי המשפחה של המדינה. היא הייתה בהחלמה קצת יותר משנה. היא בנתה חיים חדשים וציפתה להזדמנויות החדשות שעבודה זו תפתח. בּוֹלֵט! הייתי בעצמי בהחלמה וידעתי כמה אנשים כנים וחרוצים יכולים להיות אנשים שהתגברו על בעיות. התלהבתי להעסיק אותה והיא יכלה לראות את זה...
רגע לפני שהיא עזבה, היא סיפרה לי בביישנות שהחבר שלה ואבי שני הבנים שלה, שזה עתה השתחררו מהכלא בגלל עסקאות ושוד מזוין, זה עתה שוחררו מהכלא וחזרו לגור בדירתה. הוא לא עסק, רק השתמש במעט, והכל יסתדר. אחרי שהיא עזבה, לקחתי כמה דקות, ואז שיכלתי את הבקשה שלה. אני עדיין יכול לראות את פניה המאושרות כשהיא יצאה מהמשרד שלי.
זה עם תרגיל האש, מoly0015:
אזעקת אש מופעלת. גיא בורח ל-10 דקות וחוזר, אומר שזה תרגיל כיבוי אש ולהמשיך תוך כדי היללה. בואו לגלות בסוף הראיון הבניין בוער...
זה עם הגלגל השלישי, מלהעלות גיהנום:
הגעתי לראיון מוקדם. בזמן שהמתנתי באזור הקבלה, ראיתי חדר שירותים בלובי, אז החלטתי ללכת לבדוק את האיפור שלי. אני שם, פרשתי את האיפור שלי על השיש, ואישה בחליפה נכנסת פנימה. אנחנו מחייכים זה לזה את החיוך הקטן וההודק של הכרה שאתה עושה כשאתה פוגש זר בשירותים ציבוריים. היא נכנסה לדוכן ואני חזרתי לאיפור.
הדבר הבא שאני שומע הוא קול האישה המסכנה המתפוצצת בתחת. מעולם לא שמעתי דבר כזה לפני או מאז. אני מתחילה לתפוס בטירוף את כל האיפור והמברשות שלי ולתחוב אותם בחזרה לתוך תיק האיפור שלי כדי שאוכל לצאת משם ולתת לאישה להמשיך להתפוצץ בשלום, אבל אז הריח היכה. זה היה כל כך גרוע, בכנות חשבתי שאני עלול להקיא, אז תפסתי את הדברים שלי ורצתי, השארתי שובל של שפתונים ואיילינר שנשרו.
נחשו מי היה המראיין שלי? שנינו כמעט מתנו כשהכניסו אותי לחדר. זה היה הראיון הכי מביך אי פעם. היא הייתה אדומה עד שורשי שיערה כל הזמן ובקושי יכלה לדבר מרוב מבוכה, אבל היה לה עמית איתה בחדר אז לא הייתה שום דרך להקל על זה ולנסות לנקות את האוויר ). בשלב מסוים הקולגה נאלצה להשתלט כי היא פשוט. לא יכלה. אֲפִילוּ. הוא היה מבולבל ורציתי למצוא את החור הקרוב לזחול לתוכו. אין לי מושג אם התשובות שנתתי היו הגיוניות בכלל. זה היה פשוט כל כך מביך.
אני מקווה שהראיון הבא שלך לא יהיה כזה!
