מקובל לחשוב על הספורטאים, האמנים ואנשים מוכשרים אחרים הגדולים בעולם כבעלי מתנות עילית שהופכות אותם לטובים ביותר בתחומם. אבל התואר "הטוב ביותר" או "הכי גדול" תלוי גם בהרבה יותר מסתם כישרון.
הציטוט הזה הוא של ג'ייסון קוטקה, המתייחס להשוואות בין גדולי הכדורסל מייקל ג'ורדן ללברון ג'יימס. בעוד שרבים טענו שג'יימס הוא המוכשר יותר מבין השניים, כישרון ופוטנציאל טהור לא הפכו אותו לטוב ביותר (כפי שמעידים גמר ה-NBA השנה). נראה שחסר לו את הדרייב העז ואיכויות המנהיגות שהעצימו את המשחק של ג'ורדן. ביל סימונס כותב עלגרנטלנד:
טרום הבייסבול ג'ורדן שגשג עם אותו בול, רשם את אותן דקות, ואף פעם לא נשחק. הוא גם גרם לנו להרגיש שהוא יבצע מספר רציחות - לא רצח אחד, רציחות מרובות - רק כדי לנצח במשחק חשוב. בקבוצה של מיאמי, רק ווייד גורם לך להרגיש ככה. זה נכון.
יש דברים אחרים שאנחנו שוכחים לפעמים ב"מיתוס הכישרון" - התרגול והמאבקים שאנשים מצליחים צריכים לעבור. כישרון חיוני, כמובן, אבל אולי הכי חשוב כדי להפוך לטוב ביותר הוא, כפי שאומר קוטקה, לעולם לא "להוריד את הרגל מהדוושה".תמונה רמיקס ממקור על ידיצוּק.
[בְּאֶמצָעוּתKottke.org]
