לפעמים אנחנו שמחים ולפעמים לא, אבל זה בדרך כלל משהו שכולנו רוצים ומנסים להשיג. אבל מליסה קירק, כותבת עבורפסיכולוגיה היום, מצביע על כך שהמרדף אחר האושר עלול להחמיץ את הנקודה לחלוטין. הנה הסיבה.
כאשר אנו רודפים אחרי האושר ומשיגים אותו במשך תקופה מסוימת, יש נטייה להסתכל על עזיבתו כעל כישלון כלשהו. אבל בהכרח האושר תמיד ייעלם, בין אם זה ליום או לחודש או אפילו יותר. הסיבה לכך היא שאושר אינו שווה הצלחה, כמו שעצב אינו שווה כישלון. קירק טוען שיש קצב כללי לחיים, ובלי לראות בזמני מאבק חשובים אנו מזניחים את מה שאנו יכולים ללמוד מהם:
בלי המאבק, אני לא לומד כלום והפסקתי לעסוק בפעולות הנפש שלי. זה גרם לי לתהות אם האובססיה לכאורה של התרבות שלנו למרדף אחר האושר מחמיצה לחלוטין את הנקודה. לא שאנחנו לא צריכים לחפש איזון, אלא אושר? מדוע האושר כה חשוב, והאם הוא, למעשה, אפילו בר קיימא? ואם היינו מאושרים כל הזמן, איך נלמד לגלוש על גלי הרגשות שלנו, ולרקוד בחן עם הצללים שלנו?
הרעיון שאנחנו צריכים איזון בין טוב ורע הוא בהחלט לא מושג חדש, אבל אנחנו לא מיישמים את החשיבות של האיזון הזה על האירועים בחיינו שלנו. במקום לראות את הזמנים ה"רעים" כמשהו לא בסדר, הסתכלו עליהם כעל הזדמנות לצמוח. הפוך אותם לקל יותר להתמודד איתם, מכיוון שהם יהיו בלתי נמנעים לא משנה מה תעשה. תהנה מהאושר שלך, אבל הימנע מהפיכתו למטרה. יש לך רק כל כך הרבה שליטה על לאן החיים שלך לוקחים אותך, אז נצל היטב את הקלפים שחולקו לך.
האם האושר הוא אפילו העיקר?| פסיכולוגיה היום
