המפתח והבלוגר ג'רמי האצ'ינגס יודע מה זה לעבוד עד העצם ולגמור לשרוף לגמרי. יש לו גם כמה הצעות נהדרות איך להתמודד עם זה.
תמונה מאתstuartpilbrow
לרוע המזל [כשאני מדבר על שחיקה], אני לא מדבר על משחק הנהיגה - אני מדבר על המצב הנפוץ והחמור מדי שחווים אנשי מקצוע יצירתיים רבים שמוצאים את עצמם במצבים שמקדמים אותו - אותם אנשים שלא סובלים. אל תצא, אל תגן מפני שחיקה, או תעבוד עבור ארגון שאינו יודע (או אפילו גרוע מכך לא אכפת לו) מזה.
מהי שחיקה ואיך היא מרגישה
כפי שאני רואה את זה, יש שני צדדים לשחיקה: ראשית יש את מה שהפרט חווה, ושנית יש את מה שאחרים רואים (ואיך הם בדרך כלל טועים בזה, או כותבים את זה כמשהו אחר).
עבור האדם זה לגמרי מדכא, חיים גוזלים, מתיש ומתסכל. מחקר הולנדי על שחיקה הביא ל-Burnout Inventory שמשתמש בשלוש מדידות כדי לזהות אותה:
תְשִׁישׁוּת
צִינִיוּת
אִי יְעִילוּת
באופן אישי אני חושב שתשישות היא המדד העיקרי, שכן ציניות היא רגישה מדי מבחינה תרבותית. בהיותנו ממדינה שבה אני חושב שיש לנו השקפה מאוזנת, נתקלים במה שחלק מכנים את "הגישה האמריקאית המואצת" של "איי הכל מושלם או שזו אשמתך", אי הסכמה איתה יכולה להיקרא ציניות. אני לא מאמין שכן, וזה מופיעאחריםמגיעים לרעיון של איזון ואחריות משותפת.
גם כדי לשים חוסר יעילות בהקשר, הייתי מתאר את מה שלדעתי מתכוון כ"הפחתה ביכולת הממוצעת", כלומר מישהו יכול להפגין חוסר יעילות בגלל חוסר יכולת, חוסר ניסיון, חוסר מוטיבציה, חוסר מיומנויות, וכן הלאה הרבה לפני שהוא שרופה.
אז רשימה של סימפטומים/שלבים שנוצרו על ידי הרברט פרוידנברגר וגאייל נורת', אשר הסרתי לחלוטין מהםויקיפדיהלכאן, כפי שאני מסכים איתם, וגם כדי להמחיש את החוויה של הפרט, הם:
אילוץ להוכיח את עצמו
עובדים קשה יותר
הזנחת הצרכים של האדם עצמו
עקירה של קונפליקטים (האדם אינו מבין את הסיבה העיקרית למצוקה)
עדכון ערכים (חברים או תחביבים נדחים לחלוטין)
הכחשה של בעיות מתעוררות (ציניות ותוקפנות מתגלים)
נסיגה (צמצום הקשרים החברתיים למינימום, היעדר חומה; עלול להתרחש שימוש לרעה באלכוהול או בסמים אחרים)
שינויים התנהגותיים הופכים ברורים לאחרים
ריקנות פנימית
דִכָּאוֹן
תסמונת שחיקה
"תסמונת שחיקה" אני חושב שזו נקודה מחזורית כאן, או שזה או שעדיין לא מצאתי למה פרוידנברגר ונורת' התכוונו בזה!
הם לרוב מסבירים את עצמם ואני יכול להעיד עליהם ממקור ראשון למרות שתי חוויות עיקריות של זה בחיי (בינתיים).
סיכום יהיה שאתה מרגיש מאוד בודד, מדוכא ושפוט. כדי לגבש את זה ככל שאתה מנסה לצאת ממנו יותר (על ידי עשיית יותר מאותו הדבר), כך אתה חווה את זה יותר, כמו שאמר פעם בחור חכם:
אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות." -אלברט איינשטיין
עוד מעט נגיע מה נוכל לעשות בנידון.
איך זה נראה ומה קורה
עכשיו לאנשים שנמצאים ב"חוץ" של החוויה, כלומר עמיתים, חברים קרובים, בני זוג, חיות מחמד וכו'. זה לא יכול להתבטא בכל מיני דרכים, תלוי מאוד באישיות ובמנגנוני ההתמודדות של הפרט. כאשר נדחפים לקצה ומעבר לכך איך אתה מתנהג?
מניסיון אישי אני יודע שאני קופא, נסוג ומנסה לתרץ את מה שקורה.
שבתוכה היא חרב פיפיות, אני יודע שאני טוב בלמצוא תקלות או רעש (זה מרגיש אוטיסט) וזה נהדר כשעוסקים במערכות (טכניות או חברתיות) שכן ניתן לראות בקלות את הקטע שהוא הגורם השורשי של הבעיה, זה פשוט מה שזה.
בערך כמו שחבר ועמית הסביר לי כשכתבו ביטויים רגילים. כששאלתי איך הוא עשה את זה או איך זה יודע שזה יעבוד "כי זה יעבוד, הסתכלתי על מה ששאלת וזה מה שראיתי".
אז קשה לאנשים שלא בודקים או מקשיבים לראות מה קורה איתי, עד שנדחקים לי מעבר לקצה על ידי עוד מהגורם השורשי, או דובי הבאגים הרגילים של מהנדסים, הדרישות המשתנות ללא הרף,עיצוב על ידי ועדה, סביבה גרועה, חברי צוות לא כשירים שפשוט עושים לך יותר עבודה וכו'.
בשלב זה, אני פשוט לא קם מהמיטה, הדיכאון נמצא בעיצומו בשלב זה (לשלב את זה עם תחביב בהכנת בירה והפיתוי לתרופות עצמיות הוא די חזק. סיבה חברתית נוספת לכך שגברים מטופלים באלכוהוליזם במידה הרבה יותר גדולה, זה לא מקובל מבחינה חברתית עבורנו לבקש עזרה, ויש מעט או אין מערכות תמיכה חברתיות לגברים, אם כי אני סוטה).
ראיתי אחרים מתפרצים נגד ההנהלה שאין להם מושג במה שקורה, או בעמיתים, הרבה אנשים מבריקים אך מנוהלים בצורה לא נכונה (עצמית וארגונית) פשוט מתפטרים והולכים למקום אחר, מחפשים סביבה טובה יותר.
שמעתי את התנהגותם של האנשים המתוארים כ"נדיפים" (בדרך כלל על ידי האנשים שדוחפים אותם לעבודה נוספת), כועסים, מדוכאים, מנותקים וכו'.
זה למרבה הצער נדיר שאנשים שלא עברו הכשרה בייעוץ/פסיכולוגיה (כפי שיש לי) לשאול שאלות שיחשפו מה קורה.
אחת הסכנות של הימצאות במצב זה היא שההתנהגות תימחק ככל מה שמתאים להנהלה הבכירה להקצות אותה אליו, הרגיל כולל:
יש להם בעיות "אישיות", ואז הם מתמקדים בסימפטומים של שחיקה כדי לתמוך בטיעון שלהם המתנגד לחיפוש אחר סיבות שורש.
זה שהם ממשיכים להתלונן על אדם X (חוסר יכולת שורשית) זו רק התנגשות אישיותית. תמיד מורכב כאשר אדם X טוב מאוד בהסחת דעת או מניפולציה
הם חסרי יכולת בתפקידם ומוצפים (בהתעלם מהישגי העבר כלומר הוכחות)
הם לא מקבלים את "התרבות הארגונית" של "לבצע דברים", כלומר להגן על חנות זיעה מקודדת
וכו
מלבד זאת, הנקודה האחרונה היא מעניינת שכן "מנהלים" רבים רואים בתפקידם "השגת פרודוקטיביות מקסימלית" על ידי קרס או נוכל, כל מחקר על ניהול X מול Y ייתן לך סקירה כללית על כך.
עכשיו, עבדתי על מעבדי שעון במשך שנים. אני יודע כמה דברים חמים ובלתי יציבים נעשים כשאתה רק אומר להם ללכת מהר יותר, וכמה זה חסר טעם לחלוטין, אלא אם הדבר הראשון שאתה שם הוא הטיפול, ב מעבדי קירור מים והרבה ניטור. במקרה של אדם, נהלי משאבי אנוש נכונים, מועדים ריאליים עם התקדמות וניהול פרויקטים מנוסה וכו'.
למרבה הצער המקרה זה בדרך כלל הפוך, "מנהלים" ידחפו אדם/צוות לנקודת שבירה ואז יקבעו את זה כנקודה שהם "מצפים" לנצח.
יש מקום חם מאוד בודד בגיהנום עבור אנשים כאלה.
מה לעשות כשנמצאים בו
אז בדקנו איך זה עבור הפרט, איך זה עבור הארגון איך ההתנהגות הפנימית והחיצונית באה לידי ביטוי. כמו כן, חקרנו כמה מהנחות הניהול (השליליות) והתנהגויות בתגובה לכך.
מאוחר יותר נסתכל על לא לאפשר לדברים להגיע לשם מלכתחילה, אם כי לעת עתה מה לעשות בלהט הרגע.
לאדם זה הכרחי לחשוב על מספר 1, אם אתה מוצא את עצמך במצב כזה דברים שהרבה מעבר לשליטתך זרקו לך עוגת חרא. אם בכל שלב יש לך מנכ"ל או הנהלה בכירה מושיבים אותך להגריל אותך על כל מה שעשית לא בסדר בעיניהם, עזוב מיד, צא ברצינות.
אתה במצב שאתה מקריב את עצמך ודברים בחייך למען ארגון שכמובן לא אכפת לו ממך, אז תחזיר טובה ופשוט תעצור ותשמור על עצמך ותתעלם מהם.
אלא אם כן אתה קבלן יחיד או המנכ"ל, זו לא אשמתך.
כך אני רואה אחריות ותמיכה בארגון:
אם אתה "מעל" לתפקיד של מישהו בתפקיד שלך, זה התפקיד והאחריות שלך לבדוק אותו, אולי לנהל אותו, וחשוב מאוד לוודא שהוא מתאים לתפקידו (וזה כולל לוודא שהוא אכן מסוגלים בניגוד להאמין לכל מה שהם אומרים).
גם האחריות לדברים זורמת למעלה, זו החרב הפיפיות בשרשרת הפיקוד (זו הסיבה שהם מקבלים יותר שכר). משהו משתבש שכתם תאורה צומח עד שהוא פוגע באדם בראש, אם הם לא חשבו על האנשים והתהליכים הנכונים במקום, אז התחשמלות מתמדת היא הפרס הראוי להם.
אז עם זה בחשבון, זו לא אשמתך.
אם אתה בארגון גדול מספיק אז פנה ישר ל-HR ופרש את הכל עבורם.
אם אתה בארגון קטן יותר, וזה נפוץ יותר, תצטרך למצוא מישהו פנימי שאתה סומך עליו. בהיעדר זה אתה עלול להרגיש מאוד לבד, אם כי בדרך כלל תהיה עזרה מקצועית זמינה בקהילה שלך. כמו כן, ההטבות שלך צריכות לכסות מספיק ייעוץ כדי ליישר את העניינים בראש שתוכל לחזור למצב נפשי שממנו תוכל להתמודד עם הנושא (וזה לא הפרויקט זה הארגון וחוסר התהליך והטיפול וכו').
יחד עם:
בצע פעילות גופנית כדי לעזור לבריאות כללית (תמיד עשה זאת!), כמו גם להיות עייף מתאים לשינה
קח הפסקה
לבלות עם חברים
ודא שאתה מתקשר עם בן הזוג שלך לגבי הסיבה שאתה מרגיש רע (כדי שהם לא יחשבו שזה הם)
תן לחתול פינוקים נוספים
הסר את עצמך מדברים הקשורים לעבודה (כלומר לשבת מול מחשב כל היום)
קבל עזרה/ייעוץ ממקורות לא משוחדים (חשוב מאוד, לאנשים בעבודה יש אג'נדות משלהם)
אז זה די אינדיבידואלי עבור האדם. אחד הדברים העיקריים שלמדתי בהכשרת יועצת זה "טיפול עצמי" (למה לעזאזל לימדו את זה בסוף אין לי מושג), אם אתה לא מטפל במספר 1 אתה לא יכול לעשות שום דבר אחר.
האנלוגיה שבה אני משתמש בדרך כלל עבור זה הוא המציל (אני צולל הצלה בצלילה), אף מציל לא יפגע בעצמו בזמן שהוא מציל שחיין תקוע, שכן אז יש לך שני אנשים בצרות. אם אתה עושה צלילת הצלה ליד מזח ויש לך את האדם מחוסר ההכרה, אם גל הולך לזרוק אותך למזח, אתה מכניס אותם בינך לבין המזח כדי שתוכל להמשיך ולהוציא אותם.
בייעוץ שזה לא אתי ומאוד לא מקצועי לעבוד כשאתה במצב פשרה, מכיוון שלא תוכל לעשות את העבודה שלך ולהתמקד בלקוח, אז פשוט אל תעשה את זה.
זהה במידה רבה אם משלמים לך לבצע כמהנדס תוכנה אם אינך יכול לעשות זאת מסיבה X, אז אל תעשה זאת. סביר להניח ש-X קשור לניהול המצב או לחוסר תמיכה אז תתייחס לזה, בניגוד להאשמת ההתנהגות שלך בתגובה למצב.
איך להימנע מזה
אם אתה רוצה צוות פרודוקטיבי שמח, הייתי אומר בכל מחיר. כמו ברוב הדברים, מודעות ומקצועיות היא המפתח העיקרי. האזנה לאנשים שעובדים בחזית הפחם ובקו הייצור.
דוגמה מצוינת היא שכאשר הם מתלוננים על עבודה והתנהגות של עובדים אחרים, חקור את זה, אל תיכשל בעמדה הקלה של העדפה ותכתוב את זה ל"התנגשות אישיות" שכן ברור שיש לך אדם אחד שלא מתפקד (האחד) מי שמשמיע את הנושא) וסביר מאוד שמשהו לא בסדר עם זה שהם מצביעים עליו.
התעלם מזה על סכנתך. למרבה הצער רובם עושים זאת, או מאפשרים לתגובותיהם להיות מכוונות על ידי הטיה אישית, כלומר תוקפים את הפרט שמנסה להסביר את הנושא.
במצבים כאלה יש סליל טסלר של בורג שמצטבר.
ניהול כוח אדם מקצועי וחסר פניות הוא המפתח, אם כי לרוב נעדר למרבה הצער. סקרים אחרונים הצביעו על כך שכ-50% מהאנשים עזבו או רוצים לעזוב את עבודתם עקב ניהול לקוי.
העתיד
נראה שאנחנו יודעים מה לא בסדר ומתי, למרות שאנחנו עסוקים מדי בניסיון לתפוס את התוצאה כדי לראות שהאופן שבו אנחנו עושים דברים הוא שמכתיב את התוצאה, זה באמת כל כך פשוט.
"המוצר יתבצע עד התאריך הזה ויהיה נהדר, או שאני אתגבר על הלחץ עד שהוא יסתיים, ואז אאשים אותך כשזה ישתבש"
...לטעות לא, בוא ננסה...
"ליצירת המוצר תיגש בצורה כזו, שזה יהיה המצב שאליו הוא יגיע, נבדוק באופן קבוע לאורך הדרך עם האנשים, ואָזהפרויקט, שכן האנשים שהם הפרויקט. נדע מתי זה יסתיים".
כשעבדתי עבור vBulletin ועזרתי לבנות גרסה 3 (ו-ImpEx) והייתי מעורב בקטעים לאחר מכן, המוצר היה השתקפות של האנשים המעורבים, התשוקה, האושר והאחווה. המוצר שיקף את זה בזמנו, מהאיכות שהופקה על ידי צוות הטכנולוגיה ועד להיענות והרוגע הבלתי פוסק של צוות התמיכה, גם מול כמה מצבים מאוד מאתגרים.
זה האיר בכל זאת וזה בא מהאֲנָשִׁים.
איכות היא גישה וחוויה, כמו לכבד לא משהו שאתה דורש או משלם לו מס שפתיים, משהו שאתה מפריש, מרוויח ומודע לו.
אני יודע שלמרות שכל הדברים האלה הופכים אותי למנהיג טוב יותר, אני רק צריך להבטיח שאני לא אשכח מה חשוב:
שמרו על מספר 1, כדי שתוכלו לדאוג למי שאתם אחראים עליהם, והם ידאגו לפרויקט וכולנו נשיג את מה שאנחנו רוצים!
(זכור גם, זהו בלוג אינטרנטי, אני חולק את החוויות והרעיונות שלי. תמיד כדאי להיעזר באנשי מקצוע במידת הצורך).
שחיקה וכיצד להתמודד איתה[זה משחק ישן ומצחיק]
ג'רמי האצ'ינגס בילה שנים רבות בבנייה וטיפול בתוכנה ומערכות טכניות. עכשיו בכיוון חדש (או אבולוציה אפילו) הוא מתמקד בבנייה ובטיפול באנשים ובצוותים, שבתורם דואגים לטכנולוגיה
