אני, למשל, אוהב רגש טוב. בדיוק כמו שצילום יכול להמחיש סצנה מהר יותר מאשר לתאר אותה בפועל במילים (ברוב הנסיבות), רגש יכול להעביר רגש או תגובה בצורה תמציתית יותר מאשר כתיבה בפועל. אבל האם אי פעם מקובל להשתמש בהם במסגרת מקצועית?
התשובה הקצרה היא כן, למרות שזה לא אומר שאתה צריך להמשיך להשתמש :) willy nilly לאורך כל היום שלך.
אמוציות שימושיות גם בנטרול מצב מתוח. אם יש לך ולעמיתיך לעבודה אי הסכמה, או אם המתח גבוה עקב החמצת מועדים או שגיאת משתמש (בין אם שלך או של מישהו אחר), יכול להיות טוב להעיר אמוציות כדי לדעת שהדברים אינם כה רציניים כפי שהם. לְהֵרָאוֹת.
בצד השני של אותו מטבע, יש מקרים שבהם אתה לא רוצה לרמוז על רמזים למיילים שלך. לדוגמה, אם אתה מוסר תזכיר רציני על מדוע בוב לא משך את משקלו בפרויקט הנוכחי, אתה לא רוצה שהמסר שלך ידולל על ידי בחור עם הלשון שלו בולטת החוצה. דוגמה נוספת היא אם אתה שולח אימייל לכל החברה על כל סוג של מדיניות החברה, דלג על האמוציות. כלל תופסת שאתה יכול להשתמש בו הוא שאם משהו בהודעה עצמה הוא שלילי, או חדשות רעות או רציניות, או עלול לאסור תגובה לא חיובית, דלג על האמוציות.
אריק הנסוןיש גישה דומה לאנשי יחסי ציבור שניתן להרחיב לאנשים רגילים. אם זה מצב שאתה רוצה שייקחו אותךבִּרְצִינוּת, תהיה רציני. רגשות אינם רציניים, גם אם הם מהנים ושימושיים במסגרות אחרות.
נימוס הוא, מעצם טבעו, סובייקטיבי. מה שמקובל היום כנראה לא היה מקובל לפני 20 שנה, ומה שלא נשמע כרגע עשוי להיות דבר שבשגרה בעוד עשור. זה עשוי גם להיראות כפדנטי עבור חלקם, כי אם מרתיחים את זה, זה רק מערכת שרירותית של כללים שכולנו מצייתים אליהם כדי להקל על כל חיינו. אז שקלו וספרו לנו מה אתם חושבים על הנושא הזה. זו אחת הפעמים הבודדות שבהן הדעה של כולם תקפה פחות או יותר כמו דעתם של כולם. יש לך משהו שאתה סקרן לגביו? אֶלֶקטרוֹנִי[מוגן באימייל]