אייסברג מגורר הוא החסה הטובה ביותר לסנדוויץ' שלך
בעולם שבו כותבי מתכונים מבקשים למקסם גם את הטעם ו/או הערך התזונתי, חסת אייסברג לא זוכה להרבה תשומת לב או שבחים. למרות שאולי אין בו את הביס המפולפל של ארוגולה או את תכולת הוויטמין של קייל, אייסברג מגורר למעשה שולט בתור ירוק סנדוויץ'.
ראשית, החולשות שלו הן החוזקות שלה. טעמו העדין, מעט מתוק - והואעושהיש טעם - מספק בשקט מעט רעננות לחות מבלי לגנוב את ההצגה. חשוב מכך, תכולת המים הגבוהה הזו מעניקה לו שלמות מבנית, כפי שמציינת הלן רוזנרהיצירה הניו יורקית שלה בנושא, "ניתן לשמר אפילו בתנאים הקיצוניים ביותר, כמו מתחת למעטה של גוואקמולי בתוך מעטפת טאקו, או בתוך הגבולות המהבילים והקטצ'ופיים של לחמניית המבורגר."
אבל למה לגרוס אותו? אענה על שאלתך בשאלה: האם הרגשת פעם את סטירת הבושה הרטובה שמתלווה לנגיסה בכריך, רק כדי לקחת איתך עלה שלם ספוג תבלין? לא רק שהוא מבולגן, אלא שעם העזיבה האחרונה של החסה, הסנדוויץ' שלך חסר כעת מרקם ואיזון. (האם אתה יכול לדמיין BLT בלי ה-L? טרגדיה.) חסה מגוררת נשארת במקום, וזה פשוט מרגיש כיף בפה. יש גם יתרונות סבוכים; חסה מגוררת נותנת תבלינים שאינם מאיו וחרדל - כמו שמן וחומץ או תת רוטב איטלקי - משהו להיאחז בו, כלומר פחות סביר שהיא תיספג בלחם או תברח מעלה חלקלק (שלם). בטח, יש זמן ומקום לירוק נועז יותר - למשל, כריך צמחוני - אבל ברוב המקרים, אייסברג מגורר הוא העלה לבחירה, לטעם, למבנה ולקראנץ'.
קלייר תחתית
קלייר היא עורכת המזון הבכירה של Lifehacker. יש לה תואר ראשון בכימיה, עשור של ניסיון בעיתונאות אוכל ואהבה עמוקה למיונז ול-MSG.