מה לעשות כשהשותף שלך מבלה כל היום על הספה

לא כל ייעוץ צריך להיות מקצועי. לפעמים הבעיות שלך זוכות לקצת כנות חסרת ריח מבחור המצויד בלא יותר ממחשב ומצפון. למזלך, אני הבחור הזה. ברוכים הבאים ל-Tough Love.(אם תרצה לבקש את עצתי, שלח לי דוא"ל לכתובת[מוגן באימייל])

היום אנחנו מתמודדים עם סוגיית השותפות שבה חצי אחד עובד קשה כדי להביא את הרוב המכריע של הכנסת המשפחה, בעוד שהחצי השני עושה לכאורה מעט מאוד מאוד. איפה אתה מותח את הגבול כדי להבטיח שלא מנצלים אותך?

הערה: אני בעל טור, לא מטפל או איש מקצוע מוסמך בתחום הבריאות. יש לפרש את העצה שלי עם זה בחשבון. אם יש לך בעיה עם משהו שאני אומר,להגיש תלונה כאן.עכשיו, בואו נתחיל.

סם יקר,

אני בזוגיות אני חושב 5 שנים (IDRK שכן לא ממש עקבתי יותר). יש לנו שני ילדים - ילד בן שנתיים וילדה בת 4. אבל יש המון לחץ על מערכת היחסים שלנו עד כדי כך שלעתים קרובות אני חושב על עזיבה והתמודדות עם הנפילה של להיות הורה נפרד וכל מה שנלווה לזה. היא מכניסה פחות מ-400 דולר לחודש בעוד אני מכניסה כ-4.5 אלף דולר עד 5 אלף דולר בחודש. היא ממעטת לעבוד, אולי שני לילות בשבוע לכל היותר. אבל די נמאס לי להיות היחיד שמביא את הכסף.

היא מסרבת למצוא עבודה אחרת, אפילו בלילות, כדי שאוכל להשגיח על הילדים. היא לא רוצה לעבוד בסופי שבוע ובעיקר בגלל זה היא עושה את העבודה הזו שיש לה כרגע. אנחנו שוכרים בית שעומד על 1200 דולר לחודש והיא אף פעם לא מנקה אותו. רוב היום מוקדש לעשות אלוהים יודע מה. חזרתי הביתה לראות את הילדים שעדיין ב-PJ ואתה בטלוויזיה. היא לא הולכת לבית הספר כמו ששאלתי ודיברנו על זה. היא ממש לא עושה דבר מלבד לדאוג שהילדים יישארו בחיים. היא רעה לילדים וזה רק מאבק כוח מתמיד; היא צריכה להיות בשליטה בכל מצב. באמת שאין לי מושג מה לעשות. הפכתי להיות מרוחק ממנה ולא באמת רוצה להיות הרבה יותר לידה. היא רוצה להתכרבל ולראות טלוויזיה ואני מעדיף ללכת לעשות משהו לבד. אני פשוט ממש לא יודע מה לעשות, וזה לא עוזר שיש לי הפרעת אישיות גבולית מה שאומר שאני לגמרי יכול להפנות לה את הגב ולא להרגיש רע עם זה אפילו טיפה.

בְּכֵנוּת,

בבקשה תעזרו

יקירתי בבקשה תעזרו,

אתה במצב קשה, וכזה שדורש ממך לשבת עם בן הזוג ולפרט בדיוק למה המצב הזה מרגיש לא הוגן. אבל לפני שאתה עושה את זה, אתה צריך לקחת את הזמן כדי להבין למה בן הזוג שלך חי בדרך שתיארת.

אני לא אומר שמה שתיארת לי הוא לא מדויק, אבל מי שמבלה את רוב היום על הספה עלול להיות מדוכא או לסבול מסוג אחר של מאבק רגשי. האם שאלת את בת הזוג שלך איך היא מרגישה לאחרונה? עייפות וחוסר מוטיבציה, שזה סוג של מה שפירטת, הם תסמינים נפוצים של דיכאון.

הנה מה שאתה צריך לעשות, אם עדיין לא עשית זאת: התחל עם רצון כנה להבין. האם יש לה הסתייגויות מכישלון או ניתוק מציק אחר? האם יש לה מאבק בבריאות הנפש? האם היא בדיכאון? גשו לסיטואציה בסקרנות, כי אם יש שם משהו - וסביר להניח שיש - אתה רוצה להיות שותף תומך ולא אידיוט שיפוטי.

סירוב לעבוד זה דבר אחד, אבל היא כל היום בבית עם ילד בן שנתיים וילד בן ארבע. "להשאיר אותם בחיים", לא מסתפק רק בהכנסת אוכל לפה שלהם - זה משתרע הרבה מעבר לזה - ולבלות כל היום עם ילדים יכול להיות למעשה עבודה במשרה מלאה. ציינת גם שהיא מבלה כל היום ב"אלוהים יודע מה", אבל היום יום שלה תמיד יהיה תעלומה אם לא תלמד לתקשר טוב יותר ביחד. לא להציע לך לא לנסות כבר - כמובן, יש לי היקף מאוד מוגבל של איך נראית מערכת היחסים שלך - אבל כדי לקבל תחושה של איך בת הזוג שלך מרגישה ואיך היא מבלה את זמנה, אתה צריך לשאול .

לאחר מכן, בהתאם למה שתלמדו, תהיו מסוג השותף התומך שהייתם רוצים. זה נשמע כאילו אתה מתמודד עם מאבקי בריאות הנפש שלך, אז אתה יכול להזדהות. אתה יכול גם לספר לה איך המצב הזה גורם לךתְחוּשָׁה-אבל ראשית, שאל את עצמך איך אתה באמת מרגיש, ומצא את המילים הנכונות לתאר את הרגשות שלך. נסה להיות עדין לגבי איך לנסח את הרגשות שלך, אבל להביע את מה שאתה באמת מרגיש. אם אתה מרגיש שהיא "מרושעת לילדים", שאל אותה למה היא מתנהגת כך, אבל עשה זאת בצורה לא שיפוטית. אתה תעשה אפס התקדמות אם לא תתקשר.

כדי שתוכל להבין את המצב שלך, אתה צריך להבין את השותף שלך. ראשית, הילדים שלך נשארים בפיג'מה שלהם זה לא סוף העולם. בטח, אולי אתה מצפה שלבן הזוג שלך יהיו איתם תוכניות כלשהן מדי פעם, אבל יש הרבה פעמים שבהן להישאר ב-PJ שלך יום בבית זה בסדר ונורמלי. עבדתי מהבית בשנתיים האחרונות וביליתי אמִגרָשׁשל זמן לא להתלבש לגמרי. האם אני מרגיש פחות פרודוקטיבי כתוצאה מכך לפעמים? אולי, אבל סדר העדיפויות שלי שונה במידה ניכרת משל ילד בן שנתיים.

דבר נוסף שיש לשים לב אליו הוא שלמרות שאתה כנה וישר לגבי הפרעת האישיות הגבולית שלך, אתה לא יכול פשוט לעזוב אותה ולא לשקול את ההשלכות. גירושים מבאסים, וגם אם אתם לא נשואים, פרידת ההורים היא דבר שקשה לעבור לילדים (אני יודע מניסיון). תחשוב הרבה זמן על ההיבט הזה של המצב שלך, ודע שלעזוב אותה ולא לחשוב על ההשלכות, כפי שציינת, היא אף פעם לא אופציה. שָׁםרָצוֹןתמיד יהיו השלכות ולא כדאי להתעלם מהן.

אני באמת מקווה שתצליחי להתקדם איתה לפני שזה יגיע לזה. נסו להיזכר מדוע התכנסתם מלכתחילה והיו ישירים וכנים לגבי איך המצב גורם לכם להרגיש. אם מועבר מנקודת מבט של רגש כנה - זה גורם לך להרגיש לא מוערך וכו' - יש לך סיכוי טוב יותר שהמסר יידבק. רק דעו שהרגשות והמצב האישי שלה חשובים לא פחות משלכם. בהצלחה.

זהו זה לשבוע הזה, אבל יש עוד הרבה Tough Love שאפשר להסתובב בו. אם תרצה להופיע, אנא צור קשר על ידי תיאור הדילמות שלך ב-אֶלֶקטרוֹנִילי (נא לכלול "עצה" או "אהבה קשה" בשורת הנושא). אוֹ,צייצו לי עם ההאשטאג #ToughLove.פניות רציניות בלבד:אל תשלח לי דוא"ל או שלח לי הודעה אם אתה לא רוצה להופיע בעמודה.כתב ויתור: אני לא יכול להגיב לכולם, אז אנא ודא שאתה מתאר אבעיה ספציפיתבפתק שלך. אני לא אגיב להכללות, כמו מישהו "שהוא מרושע" או תיאורים מעורפלים של "בעיות במערכות יחסים" בלי שום דוגמאות קונקרטיות למה שמציק לך. עד לפעם הבאה, שמרו על עצמכם!