בערך בזמן הזה בשנה שעברה, אמא שלי נפטרה. הייתי אחראי על תכנון ההלוויה והקבורה שלה, הטיפול בדברים שלה, ובערך כל שאר הדברים הנוראים שאתה צריך לעשות כשמישהו מת. אה, ואני גר בסן פרנסיסקו ואמא שלי הייתה בצפון קרולינה. ממש מאות אנשים הציעו לעזור לי בפייסבוק ובאמצעות טקסט, אבל רק שני אנשים עשו זאת. הסיבה? רק שני אנשים הציעו הצעות ממשיות מה הם יכולים לעשות כדי לעזור.
בערך באותו זמן, גם שניים מחבריי הקרובים איבדו הורים. כמוני, הם חוו את אותה תופעה. כולנו היינו זקוקים נואשות לעזרה ותמיכה, וחברים הציעו, אבל אף אחד לא המשיך, לרוב כי לא ביקשנו.
המוות הוא נורא. השבועות שלאחר מותה של אמא שלי היו איומים. למרות שבהחלט הייתי זקוק לעזרה, לא היה לי כוח או זמן לתאם עם חברים לטפל בדברים. אם מישהו היה שואל "אתה רוצה כריך?" התשובה הייתה בהחלט "כן. לא אכלתי יומיים." אבל כשאני מתמודד בלי סנדוויץ' ומאה אנשים שמציעים לעזור, אני לא מתכוון לשלוח הודעה לאף אחד ולבקש אוכל, או הסעה לבית הלוויות, או עזרה בקניית פרחים. זה מוזר. זה לא נוח. עבור אדם עצמאי באופן מסורתי, זה מרגיש כמו להתחנן למרות שזה משהו שהחברים שלך מציעים לעשות באופן כללי. כלומר, טכנית אני יכול לנהוג בעצמי במקומות ולמצוא את הסנדוויץ' שלי.
מבחינתי, שני האנשים שכן עזרו היו חברה שהציעה להסתכל על הכלב שלי בזמן שהלכתי מזרחה, וחברה אחרת של גיבורי על שלמעשה לקחה כמה ימי חופש מהעבודה, אמרה שהיא פשוט תסיע אותי לכל דבר שאני צריך אותה, ו הצליח לעזור לי לעשות הכל, החל בבחירת פרחים ועד לטפל בבית הלוויות. בחיים לא הייתי שואל אף אחד מהם בבת אחת, אבל זה שהם התנדבו למשימות הספציפיות האלה היה שווה מיליון.
במקום לומר "תודיע לי אם אני יכול לעזור!" אני ממליץ לכולם להציע במקום זאת הצעה למה בדיוק יש לו זמן. הנה כמה רעיונות:
"אפשר להביא/לקנות לך ארוחת בוקר/צהריים/ערב?"
זה הדבר הכי קל לעשות ללא ספק. פשוט תציעו להביא ארוחת ערב לערב או שניים. מדהים כמה יש מה לעשות וכמה קל לשכוח לאכול בזמן שאתה מתמודד עם הכל. מכינים לזניה קפואה. פשיטה על מעבר החטיפים על טריידר ג'וז. אם זה חבר קרוב, אתה אפילו לא צריך לבקש את זה. פשוט הכינו/קנו כמה דברים ותתאמו הורדה או פשוט תשאירו אותו במרפסת שלהם (בהנחה שאתם יודעים שהם יהיו בבית).
"אשמח לצפות בילדים/כלב/חתול/עז שלכם בזמן שאתם מתמודדים עם הכל."
אם למישהו יש ילד או חיית מחמד, אז הוא יצטרך להבין איך לטפל בהם בזמן שהוא גם מתמודד עם כל השאר. ברור שזה ישתנה בהתאם למידת הקירבה שלך לאדם. אבל, אפילו להציע לך לעשות בייביסיטר לערב או שניים ספציפיים, או לבוא ולקחת את הכלב לטיולים, יכולה להיות מחווה שלא יסולא בפז.
"אני פנוי בשבת. באילו סידורים אתה צריך עזרה או שאוכל להסיע אותך לכל מקום?"
אף פעם לא הייתי חושב אפילו לבקש מחבר שיסיע אותי למקומות כמו בית הלוויות וחנות הפרחים, אבל וואו זה עזר. זה היה נחמד שלא צריך לטפל בדברים הקטנים האלה לבד, ולא להיות מאחורי ההגה (שכנראה היה מסוכן). על ידי הצעת זמן ספציפי שאתה פנוי, אתה גם נותן לחבר שלך את ההזדמנות להגיב ב"לא, אבל האם אתה יכול לעשות את זה?"
"יש לי חבורה של מיילים של חברת תעופה. אני יכול לתת לך כמה כדי לעזור לשלם עבור הכרטיס שלך?"
הודות למפסידים שניצלו את המערכת, חברות התעופה לא מציעות יותר דמי שכול. זה אומר שאם חבר שלך צריך לנסוע, סביר להניח שהוא יקנה כרטיס יקר מאוד ברגע האחרון. אם אתה יושב במרחק של כמה קילומטרים מנסיעה לעבודה, הצע להם לעזור להם להשיג כרטיס הביתה (או חזרה). הלוויות יקרות בטירוף ומיילים של חברת תעופה יכולים לעזור לקזז חלק מהמכה הכספית.
בסופו של יום, אתה זה שמכיר את חברך הכי טוב ומה מתאים תלוי קצת ברמת החברות שלך. עם זאת, אם אתה באמת רוצה לעזור להם, הצע הצעה למשהו שאתה יודע שהם עשויים להזדקק לו. בין אם זה לעזור להם לדאוג למחויבויות עבודה או משפחתיות בזמן שהם לא, או סתם להציע להם ארוחת צהריים. אם תציע משהו ספציפי, יש סיכוי גבוה יותר שהם יתייחסו אליו.
