האם אני יכול ללמוד לאהוב ריצה תוך חודש?

השנה, עורכת הבריאות הבכירה של Lifehacker, Beth Skwarecki, פתחה את "Lifehacker Fitness Challenge" לכל הצוות. כל אחד מאיתנו יכול לבחור חודש, היא אמרה, ולהתמודד עם יעד כושר אישי, ולהביא את הקוראים שלנו למסע שלנו לשיפור פיזי ומנטלי. בפגישת סיעור המוחות שקיימנו בנושא, אמרתי דבר שעליו אני יכול להתחרט: "תמיד רציתיכְּמוֹלרוץ."

לריצה ולי יש מערכת יחסים עמוסה מאז ימי חטיבת הביניים והתיכון שלי, כאשר מורים להתעמלות היו גורמים לכולנו לרוץ קילומטר בכל שנה, כאילו היכולת שלנו לעשות זאת פירושה שהם הצליחו איכשהו בעבודתם. תמיד הייתי בין האחרונים שסיימו, ותמיד הייתי אומלל ואדום עז בפנים (תודה, עור בהיר) כשסוף סוף חציתי את קו הסיום.

כנער מבוגר יותר, ניסיתי להיכנס לאימון ריצה קבוע, ושנאתי את זה. כסטודנטית, ניהלתי את המסלול במרכז הבילוי לסטודנטים שלנו, ועדיין שנאתי אותו.

העניין הוא-אני אוהב להתאמן. הפקיד אותי למרגלות הר ואני אטייל בו. תן לי מחבט טניס וכדור, ואני אגיש. אני "רץ" על אליפטי או רוכב על אופניים מספר פעמים בשבוע. אבל להיות מסוגל פשוט למשוך זוג נעלי ספורט ולהכות על המדרכה נראה כמו משהו שיכול להיות כל כך משחרר, אם רק יכולתי לעבור כל מחסום נפשי שנראה מולי.

שמעתי על אנשים שבעבר שנאו ריצה, ועכשיו הם אוהבים לרוץ, ואני רוצה להיות אחד מהאנשים האלה. אז בחרתי בחודש מאי - לא קר מדי, לא גשום מדי, לא חם מדי - כדי לתת לעצמי את ההזדמנות הטובה ביותר להצלחה, והנה אנחנו כאן.

בת' שאלה אותי בשבוע שעבר מה ה"תוכנית" שלי לחודש (לא היה לי) ומה, אם בכלל, מכשולים אני צופה. אמרתי לה להתגבר על הפחד שלי מאנשים שיראו אותי רץ, מכיוון שאני די בטוחה שאני נראית מוזר כשאני רצה - והיא ענתה לו, "כנראה שכן. כולם נראים מוזרים כשהם רצים, לרוץ זה מוזר, אנחנו בנויים לעשות את זה בכל מקרה".

ואז היא שלחה אותילוח אימונים זה עבור "אצנים מתחילים",שהיה שילוב יפה של ריצות של 1.5 מייל, ריצות של שלושה מיילים וכמה הליכות. "אני אוהב את זה," אמרתי לה. "נִדמֶהסופר ביצוע." תכננתי לכתוב את הפוסט הזה על כל התקוות והחלומות שלי לעשות את המעבר ל-Runner Lady בגדול עם לוח אימונים, אבל ברגע האחרון החלטתי שאני צריך לצאת לריצה קצרה, רק כדי לקבל קו בסיס עבור איפה שהייתי. אז לבשתי את נעלי הספורט שלי ויצאתי מהבית שלי בערך בשעה 13:04 עד שחזרתי בשעה 13:17, הייתי במצב די טוב.

כך ירדו 13 הדקות האלה: הלכתי בלוק בערך (עד שהייתי די בטוח שאף אחד לא היה בסביבה לראות אותי), ואז התחלתי לרוץ. או ליתר דיוק, אניניסולרוץ אבל הקרסוליים שלי לא נתנו לי את מלוא טווח התנועה הדרוש, אז אפשר לתאר את אופן התנועה בצורה מדויקת יותר כ"עצים". התעצלתי במשך בלוק וחצי לפני שירדתי להליכה איטית וצופצפת. עשיתי את זה בדיוק עוד פעמיים, השגתי טווח תנועה קצת יותר טוב בקרסוליים שלי והתרחקתי מעט בכל פעם לפני שהכרזתי על המצב "גיהנום מוחלט" והגעתי הביתה.

בעודי הרהרתי מדוע לא בחרתי ב"אתגר כושר" כמו העורך הטכנולוגי הבכיר של Lifehacker, דיוויד מרפי, שבחרלשתות צרור מיםבמשך חודש, בת' דיברה אותי מהמדף. היא אמרה לי שזה לא כישלון אלא ניצחון! היא אמרה לי לשים מדבקה על היומן שלי היום כי התכוונתי לרוץ ואז אניעשהלָרוּץ. והיא נתנה לי תוכנית לפעם הבאה: ללכת חמש דקות תמימות, להאיץ עם הזמן ולהגמיש את הקרסוליים, ואז לרוץ...לְאַט- עד שאני מתחיל להתנשף ולנשוף. לאחר מכן, ללכת קצת. שוטפים וחוזרים על הפעולה במשך 10-15 דקות. כל ההליכה לסירוגין שלי נחשבת גם כזמן "ריצה", היא אמרה, מה ששמחתי מאוד לשמוע.

החדשות הטובות הן, שזה לא יכול היה ללכת הרבה יותר גרוע (קצרה מלפצוע את עצמי, מה שנראה כמו אפשרות ברורה בהתחלה). וזֶהכלומר, זה רק יכול להשתפר מכאן. אני אודיע לך איך זה הולך בשבוע הבא - ואם מישהו מכם היה פעם פתטי כמוני והצליח להתגבר על הדבשת, בבקשה תרשום לי את העצה הכי טובה שלך בתגובות.