אתמול מלאו לי 40. אם להאמין לכרטיסי ברכה ליום הולדת, אני עכשיו באופן רשמייָשָׁן, בראש גבעה שאין לאן להסתכל מלבד למטה. אבל אני חושב שכל עשור רק משתפר. יש דברים שאני יכול לעשות עכשיו, שהאני הצעיר שלי לא יכול או היה יכול לעשות.
לפני שאקבל את כל אופרה עליך, אני רוצה להודות שאין שום דבר קסום בלהגיע לגיל 40 (או 30 או כל מספר עגול נחמד אחר) - מלבד העובדה שכבר מזמן סימנו את זה כנקודת מפנה באמצע החיים , כאשר "משבר שנות ה-40" מתחיל כביכול. זה לא שחיכיתי עד שמלאו לי 40 כדי ללמוד את הלקחים האלה (כמו שאתה אמור לחכות עד גיל 21 כדי לשתות בירה באופן חוקי). 40 הוא מספר שרירותי ואתה יכול ללמודשיעורים נהדרים בשנות ה-20 שלךאו גם שנות ה-30.
עם זאת, ללא קשר לגיל האמיתי, למדתי שאולי ייקח יותר מכמה עשורים להתקרב להפוך לסוג האדם שאתה רוצה להיות ולחיות חיים מרוצים יותר. וההזדקנות - או הזקנה רשמית - היא לא משהו שצריך לחשוש ממנו. הנה הסיבה.
1. אני לוקח את עצמי - ואחרים - פחות ברצינות
אני אאדם רגיש ביותרובדרך כלל לוקחים הכל ללב, אבל הייתי הרבה יותר רגשית (או לפחות נוטה להתפרצויות רגשיות) כשהייתי צעירה יותר. היה לי מגוחך שאנחנו-כל כך-קרובים-לסיום-וויכוחי-ידידות-זה עם חברים, החל מהמשחק הטוב ביותר של זלדה אי פעם ועד לשאלה האם בני אדם אחראים להתחממות כדור הארץ או לא. הייתי נלהב מהכל, אמנתח יתר, פרפקציוניסט, ורציני בכל דבר.
טיפשי אותי. התבגרות פירושה למידהאתה לא כזה גדולולפחות בשבילי, ללמוד לצחוק על עצמך. אולי נדרשו שנים של התבוננות בתמונות של היקום ונסיעות לערים שונות (תוהה כמה אנשים חיים בכל גורדי השחקים הענקיים האלה) כדי לעזור לי לקבל פרספקטיבה. אני חי חיים קטנים - חשובים לסובבים אותי, בטח, ואולי מתפתלים בצורה לא ידועה וגדולה יותר מחוץ למעגלים שלי - אבל אני עדיין רק בליפ זעיר. בסכימה הגדולה של הדברים, אפילו לא בליפ מיקרוסקופי. באופן מוזר, זה לא מדכא. להיות רק בליפ אומר שהטעויות שלי אינן סוף העולם. אני לא צריך להתחיל או להמשיך בוויכוחים שלא חשובים בכלל (במיוחד עם טרולי תגובה). אני יכולתפסיק לזייןלגבי דעותיהם של אחרים, אם האנשים האלה אינם בשבט שלי. ואני יכול לראות את עצמי גם כאדם די פגום, לעתים קרובות מטומטם וגם כאדם בעל ערך בלי כל הלחץ - עדיין לוקח את האחריות שלי ברצינות, אבל את עצמי קל יותר בו זמנית. כמו שאמרה אלינור רוזוולט, "אתה לא מתבגר עד שאתה צוחק טוב ראשון על עצמך."
2. יש לי ראייה מאוזנת יותר על העבודה
42% מהאמריקאיםלא לקח יום חופשה אחד בשנה שעברה. כמעט אף פעם לא לקחתי חופש גם בשנות ה-20 או ה-30 לחיי. חלק מזה היה בגלל שהקריירה שלי הייתה המוקד הכי גדול שלי באותה תקופה וזה תמיד הרגיש שאני צריך יותר כסף, אבל גם תמיד הייתי די מונע. פגעתי בקיר לפני כמה שנים - מותש וחסר מוטיבציה ופשוט רציתי להפסיק הכל. כן,שְׁחִיקָה. אתה לא יכול לעבוד ללא לאות במשך עשר שנים בלי לחוות את זה (במיוחד בעבודה שאתה לא אוהב).
אז בזמן האחרון אני מתכנן את החופשות שלי בתחילת השנה - ולמעשה לוקח אותן בלי לקחת איתי עבודה או לבדוק אימייל לעבודה. אני עושה מאמץ מודעלנתק, במיוחד כשאני אמור לבלות זמן עם אחרים. התחלתי לצייר שוב לא מזמן, אחרי לפחות עשור שלא החזקתי מכחול, וזה הזכיר לי לקבל יותר ראייה הוליסטית של מי אני וחיי. קשה לעשות את זה כשאתה רק מתחיל ואתה צריך לעבוד עבודה עבודה כדי להתקדם.
3. אני מנצל טוב יותר את הזמן
אולי פסגת הגבעה היא לא מקום כל כך רע להיות בו. אתה מקבל מבט טוב על השנים שמאחוריך תוך הבנת החשיבות של העשורים הבאים, באמת מעריך את הזמן. כשאתה בן 24, למשל, אתה עלול לחשוב שאתה יכול לדחות את החיסכון לפנסיה למועד מאוחר יותר, אבל כשאתה קרוב יותר לגיל 44, אתה יודע שאם לא תתחיל לעשות את זה עכשיו, כנראה שלעולם לא תעשה זאת. זה נוגע לבריאות (להורדת כמה קילוגרמים), פרויקטים גדולים (כתיבת רומן), וכמעט כל השאר.
לדברי הפסיכולוג אריק אריקסון, יששלבי חיים שונים, והבגרות הצעירה שמתחילה בגיל 19 ומסתיימת בגיל 40 היא כולה אינטימיות לעומת בידוד - במטרה ליצור קשרים חזקים ואינטימיים עם אחרים. הבגרות האמצעית, 40 עד 65 שנים, עוסקת ביצירה או טיפוח של דברים שיחזיקו מעמד לאורך זמן - לעשות עבודה חשובה ולגדל ילדים. אולי זה חולני, אבל אנילחשוב על המוותהרבה עכשיו ומה שאשאיר מאחור, וזה גורם לי להתמקד יותרמה שבאמת הכי חשוב בחיים. כמו כן, חווית מספר כישלונות במהלך העשורים האחרונים - מקומות עבודה אבודים, משפחה וחברים נפטרו, ניתוחים גדולים - גורם לך להבין שכל יום הוא מתנה וכל עשור הוא אוצר. תהנההיומיום מדהים, כפי שמנסח זאת ג'וש מרטין על בודהה זעיר.
4. אני נהנה להזדקן
יש אנשים שמתחילים לספור לאחור ל-40 ברגע שהם מגיעים ל-30, כאילו 40 היו פצצה מתקתקת. התרבות והתקשורת שלנו הם בעלי אובססיה של נוער. (ראה מערכון NSFW איימי שומר,היום המזוין האחרוןלדוגמא להטיית גיל נגד נשים בעיני הציבור.) מדפי בתי המרקחת מלאים בקרמי לחות, סרומים ומוצרים אחרים שאמורים למנוע את סימני ההזדקנות.
אני כאן כדי לומר לכם ש"זקן" ו"מבוגר" הן לא מילים רעות. אתמול היה יום ההולדת הראשון מזה הרבה זמן שלא הרגשתי את הלחץ העצמי שלי לעשות משהו לגביו. למען האמת, אני שמח יותר ונינוח יותר עם עצמי.
אני לא אומר שהכל מושלם ואין חסרונות בלהתבגר (או שפתאום תחכימו עם הגיל). אני דואג יותר מכל כאב וכאב עכשיו. אני מדגיש שיש לי מספיק כסף ללימודים בקולג' של בתי, לפרישה שלי ולטיפול בהורים מזדקנים. יש לי יותר אחריות ומחויבויות מאי פעם. אבל אני עדיין מצפה לשנות ה-40 שלי - משבר אמצע החיים לפנינו או לא.
אם אתם מתקרבים לגיל 40 (או כל עשור אליו אתם מגיעים), אל תפחדו. כנסו, המים חמים.
תמונה מאתטומקו(שטרסטוק).
