החרדה בקרב מתבגרים נמצאת בעלייה, מדווחתניו יורק טיימס:זוהי כיום הסיבה הנפוצה ביותר לכך שסטודנטים במכללה מבקשים שירותי ייעוץ, וסקרים רבים מצביעים על כך שילדים בתיכון ובקולג' מרגישים עומס יתר ומוצפים. האשפוזים בבתי החולים בגין ניסיונות התאבדות הוכפלו בעשור האחרון, ופִּימתאר מתקני אשפוז לבני נוער חרדים קשים.
זו לא הפתעה לד"ר לין סיקלנד, פסיכולוגית קלינית במרכז לילדים ולמבוגרים ל-OCD וחרדה בפגישת פלימות', פנסילבניה. "אני עובד הרבה עם יועצי בית ספר, והם אומרים שמספר התלמידים המדווחים על חרדה עלה, והם מדווחים על חרדה חמורה יותר."
חלק מזה נובע מגורמים חיצוניים: ילדים החיים בנסיבות לא בטוחות או לא בטוחות עלולים להרגיש חרדה לגבי ביטחונם. ד"ר סיקלנד אומר לי שגישות ייעוץ לאותם סטודנטים כוללות בדרך כלל עצות מעשיות שיפחיתו את הסיכוי שלהם להיפגע, כמו ללכת הביתה עם חבר אם הם מפחדים ללכת לבד. אבל היא גם מספרת לי שחלק מהשיעורים הגבוהים ביותר של חרדה ודיכאון נמצאים בילדים מהמעמד הבינוני-גבוה והמעמד הגבוה, שחווים "סוג אחר של לחץ. כל כך הרבה ילדים נשפטים רק על פי הישגיהם".
לדעת איך לעזור לילד עם חרדה זה קשה: האם להגן על הילד מכל הנסיבות המעוררות חרדה? לשחרר אותם מחובות בית הספר והמשפחה? להתערב עם מורים ומאמנים כשהכל יהיה יותר מדי?
ד"ר סיקלנד מציעה ייעוץ למטפלים בסדנאות ההורות שלה, והיא אמרה לי שהיא בדרך כלל נותנת כמה הצעות בסיסיות.
הימנע מהימנעות
"אחת ההחלטות הקשות ביותר שמגיעות עם הורות לנער חרדתי היא כמה לדחוף וכמה לעזור", אומר ד"ר סיקלנד. היא אומרת להוריםלהימנע מהימנעות. "אל תתנו לילדכם לא לעשות את הדברים שהם צריכים לעשות כדי להצליח [חברתית ואקדמית], כמו לדבר עם חברים ומורים ולחקור באופן עצמאי." אם הילד שלך נמנע מדברים מתוך חרדה, הם ומטפל יכולים להמציא אסטרטגיות להתמודד עם מה שהם מפחדים ממנו.
אל תעשה יותר מדי
"יש הורים שעושים יותר מדי בשביל הילד שלהם", היא אומרת. "הם יתקשרו למורה במקום שהילד ידבר איתם. הם לא יבקשו מהנער שלהם לבצע משימות יומיומיות רגילות". או שהם יתנו לילד לדלג על משימות מאתגרות מבלי להכין תוכנית להתקדמות הדרגתית. לדוגמה, "ייתכן שילד לא יוכל להציג מצגת בכיתה כרגע. אבל היינו משקיעים חודש או חודשיים לעבוד על זה - הם יתרגלו על ידי מתן המצגת רק למורה או לחבר. אז אם הורים נותנים לילדים שלהם לצאת ממשימות מסוג זה," ללא תוכנית לשיפור, הם לא עושים טובה לילדם. "התאמות לטווח קצר הן הכרחיות, אבל חייבת להיות תוכנית לצמיחה ארוכת טווח. אם אתה מקליד עבורם את העיתון שלהם, אתה לא באמת מגן עליהם בכלל".
להקל על התקדמות מצטברת
חלק מהתגברות על החרדה, אומר ד"ר סיקלנד, הוא "התמודדות עם פחדים צעד אחר צעד. אתה לא רוצה להשתלט על הילדים שלך - זה מוריד את היכולת והביטחון שלהם". עזרו לילדים להגיע עם שלבים מצטברים למטרות שלהם: "בתרגול שלנו אנחנו אומרים 'אתה צריך לבחור דבר אחד שאתה הולך לעשות הסמסטר הזה'", כמו ליצור קשר עין ולהגיד שלום לשלושה אנשים בכל יום ב- אולם, או לצאת באופן קבוע לצ'יפס עם ילד אחד או שניים ידידותיים. "זה צריך להיות איזה אתגר קטן, אישי ומתמשך. אם הם עוסקים בספורט אבל הם לא עושים הרבה חוץ מלהופיע, אתה יכול להציע לנער אחר הסעה הביתה, או לעצור לפיצה, או להציע להסיע את ילדך וחברך לקולנוע. הציעו להקל על הצעדים הקטנים הללו."
תכין תוכנית, אולי אפילו תוכנית חצי
תגובת חרדה יכולה להרגיש כאילו הדברים הם "גדולים, גלובליים ובלתי אפשריים", אומר לי ד"ר סיקלנד. היא מציעה לעזור לילדך לכתוב מה עליו לעשות. קבל ספציפי, ופרק כל משימה צעד אחר צעד. "לפעמים זה אכן מהמם", היא אומרת. "בני נוער מנהלים לוחות זמנים בלתי אפשריים, ואתה יכול לקחת צעד אחורה ולשאול 'הואזו משימה בלתי אפשרית?'" אם נער מלהטט בספורט ולימודים חוץ ושיעורי בית, דברים יכולים לא רקלְהֵרָאוֹתמהמם אבל למעשהלִהיוֹתמַכרִיעַ. וכאן אתה יכול למנף את הסמכות שלך כהורה: "תעדפת שינה, גם אם זה אומר שינוי בציונים. ה-WiFi יכול לכבות בין השעות 11-7. באשר לשיעורי בית, למד אותם איך לעשות דברים למחצה. כל שיעורי הבית לא חייבים להיות מושלמים", אומר ד"ר סיקלנד.
מתי לפנות לעזרה מקצועית
כמה חרדה זה יותר מדי? באיזה שלב צריכה משפחה לפנות להתייעץ עם איש מקצוע רפואי?
"יש שני קריטריונים שאני אומר לכל ההורים", אומר ד"ר סיקלנד. "ראשית, אם הנער חווה מצוקה - אם הם אומרים שהוא מוטרד, או שיש לו תסמינים פיזיים כמו כאבי ראש או כאבי בטן. ושנית, אם החרדה מגבילה את הדברים שהם צריכים לעשות או רוצים לעשות, כמו נוכחות בבית ספר, או אי דייטים, או אי מפגש עם חברים", אולי הגיע הזמן לפנות לעזרה מקצועית.
תרדו מהטירוף
ד"ר סיקלנד ואני מדברים בקצרה על כמות הלחץ העצום שהרבה ילדים נתונים עליהם להיכנס לקולג' "טוב". "זה התחביב האישי שלי", היא אומרת. "אני עושה הרבה מצגות [בבתי ספר] ואני מייעץ להורים ובני נוער לעשות זאתלרדת מהטירוף. יש תפיסה שאם אתה לא [נכנס לבית ספר מוביל] זו הזדמנות אבודה, וזה פשוט לא נכון. ילדים יכולים לעשות פערים, יש בתי ספר ממלכתיים, יש מגוון שלם של מכללות. אתה עושה את הילד שלך משוגע." היא משתהה. "אבל הרבה פעמים הלחץ גם מונע על ידי ילדים". היא מציינת כי קציני הקבלה לקולג' יכולים לדעת, בכל מקרה, כאשר ילד עוסק בשלושה ענפי ספורט אבל שונא אותם - "שהם לא עושים את זה כי הם באמת מתעניינים והם אוהבים את זה".
והיא מציינת, הרבה מהלחץ הוא בעצם הורה להורה, אז אנחנו צריכים ללמוד לנהל גם את החרדה שלנו, ולתת לילדים לקבל את ההחלטות שעובדות עבורם. אחרת, היא אומרת, הם מגיעים לשנת הלימודים הראשונה שלהם "מעולם לא התבקשו לדאוג לחייהם".
לי אנדרסון
ליי אנדרסון היא סופרת ועורכת בברוקלין, ניו יורק. היא המחברת של \The Games Bible: The Rules, The Gear, The Strategies.\" """