קרדיט: בת הים הקטנה/דיסני+
החשודים הרגילים עברו טראומה עמוקה מהטריילר האחרון לסרט של דיסני (כאילו אין לנו שום דבר טוב יותר לדאוג). בגרסה המחודשת הקרובה שלבת הים הקטנה, האלי ביילי, אישה שחורה, תגלם את אריאל, שהייתה, בסרט המצויר, לבנה (דיסני תצטרך עוד שני עשורים כדי ליצור נסיכה שחורה).
הטהרנים האלה, ככל הנראה, מוטרדים מכך שיצור המר-טיטלרי מוצג כאישה צעירה ויפה עם קול שירה מדהים, ולא כצפירה מחרידה של הכוונה העמוקה לפתות שייטים לאבדון. (זה חייב להיות זה, כי ישאין סיבה לכעוס על הגזע של דמות מהאגדות שלצבע עורה אין כל קשר לסיפור.)
קשה לשפוט לפי טריילר בודד, אבל הגרסה המחודשת לפחותמבטיםטוֹב. מחרוזת הלייב אקשן המחודשת של האולפנים הייתה עניין מעורב, אבל נותרה תקווה שאחת מהן עשויה להיות יצירת מופת בקנה אחד עם המקור שלה, גם כשהיא מסדרת אלמנטים מהמקור שנראים לא מעודכנים. זה כנראה הולך רחוק מדי בשלב זה כדי לדמיין עדכוןבת הים הקטנהישתפר על המקור, אבל כל מי שצפה בסרטונים הויראליים של נערות שחורות צעירות המגיבות לטריילר יכול להגיד לכם שהגרסה הזו כבר יש לה את האלי ביילי להמליץ עליה.
ובת הים הקטנה בקושי תהיה הסרט או תוכנית הטלוויזיה הראשונה שתסטה ו/או תבצע שיפורים בחומרי המקור שלהם. זה לא אומר שאתה צריך לזרוק את העותק שלך של הספרים או ה-DVD המקוריים - רק שיש אלמנטים שעובדים טוב יותר בפעם השנייה (או השלישית).
בת הים הקטנה (1989)
מָקוֹר:האגדה הספרותית של הנס כריסטיאן אנדרסן "בת הים הקטנה".
עם הסבב האחרון של השיח של בת הים הקטנה, אנו נאלצים להעמיד פנים שלדיסני היה מוניטין ללא רבב של נאמנות לחומר המקור עוד בשנת 1989 (צקצק בקול). האגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן משנת 1837 תוארה כאלגוריה לכמיהה קווירית, אם כי יידרשו מילים רבות מכפי שיש לי מקום להן כאן כדי לסדר את התשוקות המבולגנות והמסובכות של אנדרסן (נראה היה שהוא התאהב באובססיביות כמעט בכולם הוא פגש אי פעם, מה שגרם לו, בין היתר,אורח בית מביך מפורסם). הקריקטורה משנת 1989 אינה תופסת את האלכימיה המוזרה והפרדוקסלית של המקור (קוראים שונים יבואו עם רעיונות שונים אם זה סיפור שמח או עצוב או לא), אבל היא גם מחליקה את המהמורות של הספר ועושה את דמות הכותרת (אריאל בסרט) דמות בעלת מבנה מלא יותר עם מטרות ומניעים, ולא כזו שנפגעת במידה רבה מהגורל האכזר. בנוסף, יש את הסרטן הג'מייקני הזה.
איפה להזרים:דיסני+
The Shining (1980)
מָקוֹר:הרומן של סטיבן קינגהזוהר.
אני אוהב את הרומןהזוהר,ואני אוהב את הסרט לפחות באותה מידה. הם שני דברים שונים מאוד שבמקרה חולקים תקצירים כמעט זהים הכוללים משפחות שמתכננות תוכניות חורף לא מתוכננות. אילו קובריק היה מתחייב יותר לעקוב אחר הספר המבריק למדי, היה גוזל מאיתנו אחד מהזמניםהכי מבלבלוסרטי אימה רודפים. בספר יש אלמנטים אוטוביוגרפיים, כאשר ג'ק טורנס ממלא את תפקידו של קינג עצמו (בבחינות מסוימות) - אב בעייתי, מכור לחומרים ורגוע אשמה, אשר רדוף על ידי כוחות ב-Overlook שכל כוונה להשתמש בנטיותיו הגרועות ביותר נגד המשפחה שלו.
הסרט כמעט לא כל כך מזדהה עם ג'ק, שמתואר כאלכוהוליסט ומתעלל ברובו חסר תשובה; עבורו, ה-Overlook הוא הזדמנות להשתחרר מהמגבלות חברתיות ומחויבויות אבהיות. טוענים שאין לו הרבה קשת אופי בסרט, אבל אני חושב שזה מעבר לעניין: הוא בחור רע שמחמיר ברגע שאין מי בסביבה שיעצור אותו. קינג מספר את הסיפור מנקודת מבטו של ג'ק; קובריק והחברה שואלים איך זה יהיה לחיותעִםג'ֵק. וזה לא יפה.
איפה להזרים:HBO Max
איש קשר (1997)
מָקוֹר:הרומן של קרל סייגןמַגָע.
מקרה נוסף שבו גם הסרט וגם הרומן שווים (אין ספק שכל ספר שכתב קרל סייגן יתגמל את זמנכם). בעוד שהספר מבלה זמן עם מספר גדול יותר של דמויות ובסופו של דבר שולח את כולן דרך חור התולעת של הסיפור, רוברט זמקיס והחברה עושים בחירה חכמה בפיזור הסיפור לליבה הרגשית שלו ומתמקדים באלי ארוווי של ג'ודי פוסטר, אשר מעדיף מדע רציונלי על פני אמונה בלתי ניתנת לאימות. היא הסיבה האמיתית שאנחנו כאן.
איפה להזרים:לְקַווֹת
פסיכו (1960)
מָקוֹר:הרומן של רוברט בלוךפסיכו.
רוברט בלוך נותר סופר לא מוערך של ספרות פשע ואימה, והרומן שלופסיכו(מבוסס, במילים רחבות,על חייו של הרוצח הסדרתי אד גיין) הוא צלילה יעילה לתוך מוחו של הרוצח שמבלה הרבה יותר זמן בבחינת הדמויות שלו מאשר בסרט. הסרט, לעומת זאת, נהנה משני חידושים: מלאכת הקולנוע של אלפרד היצ'קוק, שלקח חומר שנראה כלא מתאים ובלתי ניתן לצלם והפך אותו ליצירת מופת אמריקאית; ונוכחות מטרידה של אנתוני פרקינס בתור נורמן בייטס. הנורמן של הספר הוא בגיל העמידה, עלוב ומרכיב משקפיים - החזון האופייני של רוצח סדרתי. הסרט נותן לנו נבל שאנחנו אף פעם לא באמת רואים אותו ככה: צעיר, מושך... אפילו קצת סקסי בצורה חנונית. בחור שנראה כאילו הוא לא יפגע בזבוב.
איפה להזרים:טַוָס
נשים קטנות (2019)
מָקוֹר:הרומן של לואיזה מאי אלקוטנשים קטנות.
אני מעריצה גדולה של לואיזה מיי אלקוט (הן של עבודתה כסופרת, והן של החיים המרתקים והלא שגרתיים שניהלה), אז אני לא כאן כדי להציע גרסה קולנועית מסוימת שלנשים קטנותעדיפה על הרומן. אבל הטייק של גרטה גרוויג מ-2019 מוסיף טוויסט קטן לגמר, ומכניס את ג'ו מארץ' לנעליו של אלקוט ככותב הרומןנשים קטנות. אלקוט הידוע התעסק ברומן כדי להפוך אותו למכירה, והגרסה הקולנועית תוהה מה עלול היה לקרות לו הייתה למחבר יד חופשית. זה טוויסט חכם ומטא.
איפה להזרים:השכרה דיגיטלית
שרידי היום (1993)
מָקוֹר:הרומן של קזואו אישיגורושרידי היום.
כְּמוֹהזוהר(שאליו זה כנראה מעולם לא הושווה),שרידי היוםהוא סרט שכמעט זהה לחומר המקור שלו ברמת התקציר, אבל בסופו של דבר מספק חוויה שונה למדי. הרומן של קאזואו אישיגורו משנת 1988 מתרכז בעיקר באטלר סטיבנס (הדמות של אנתוני הופקינס בסרט) המעורער מבחינה רגשית, בעוד שסרט ג'יימס אייבורי מרחיב את היקפו כדי להקיף דמויות אחרות תוך שמירה על מרחק קריר הולם. אנחנו עדיין בעולם המעיק והתחתון הזה, אבל הכללת דמויות שנראה כאילו מרגישות את רגשותיהן פירושה שהפעימות הרגשיות שעדיין שמורות פוגעות חזק יותר.
איפה להזרים:השכרה דיגיטלית
דוקטור שינה (2019)
מָקוֹר:הרומן של סטיבן קינגדוקטור שינה.
חזרה לקוֹרֵןמדינה עםדוקטור שינה, ספר ההמשך של סטיבן קינג לאחת מיצירותיו המוקדמות ביותר. הספר עצמו זכה לביקורות מעורבות, והבמאי מייק פלנגן מתעסק בחומר המקור כדי ליצור סרט שעובד כהמשך לסרט קובריק ולרומן המקורי - אולי בתקווה לרפא את השבר בן עשרות השנים בין אוהבי קינג וקובריק. בהקשר קולנועי, ההישרדות של ה-Overlook בסרט הראשון (הוא התפוצץ בספר) פירושה שאנו זוכים לבקר מחדש במיקום האיקוני הזה. פלנגן גם מחדד את החומר בכך שהוא אפל ומדמם יותר מהספר, ומעלה את ספירת הגוף ואת ההימור.
איפה להזרים:השכרה דיגיטלית
Battlestar: Galactica (2004 - 2009)
מָקוֹר:ה-1978Battlestar Galacticaסדרת טלוויזיה.
המקוריBattlestar Galacticaסדרת טלוויזיה הייתה שאפתנית להפליא לתקופתה, דחוסהמלחמת הכוכביםאפקטים מיוחדים ברמה ורמזים מסקרנים למיתולוגיה לפורמט שבועי אפיזודי שלא ממש הצליח להכיל אותם. זה נמשך עונה בודדת לפני שעובד מחדש לסדרת הרפתקאות הקשורה לכדור הארץ באופן בלתי נשכח. האתחול מחדש של עידן ה-2000 זרע את זרעי הסדרה המוקדמת על קרקע פורייה חדשה, חקר טראומת ניצולים (עם הדים של 9/11), רוחניות מורכבת ופוסט-הומניזם בהקשר מדע בדיוני קשה המאוכלס בדמויות מורכבות מאוד.
איפה להזרים:טַוָס
הדבר (1982)
מָקוֹר:הנובלה של ג'ון וו. קמפבל "מי הולך לשם?" והסרט מ-1951הדבר מעולם אחר.
הנובלה של ג'ון קמפבל "מי הולך לשם?" היה קטע מרשים של פרנויה מתקופת המלחמה הקרה, והעיבוד הקולנועי המקורי של הווארד הוקס פועל עם הנושאים הללו; הוא נותר אחד מסרטי המדע הבדיוני המהנים ביותר של תקופתו. ההשקפה של ג'ון קרפנטר מנצחת את שניהם בדרכים שונות: ראשית, הסרט מסובב את תפיסת הליבה מספיק כדי להפוך אותו לפחות משל על הסכנות של מסתננים קומוניסטים ויותר לבחינה של התמוטטות חברתית מול איום בלתי פוסק. של נגרהדברמוסיף קצת איפור, תותבות ואומנות בובות מעולות בכל הזמנים שהופכים אותו לנאמן יותר לפולשים החייזרים של "מי הולך לשם?" ממה שהוקס הצליח באותה תקופה.
איפה להזרים:טַוָס
הזבוב (1986)
מָקוֹר:סיפורו הקצר של ג'ורג' לנגלאן "הזבוב" והסרט מ-1958 בעל אותו השם.
הסיפור הקצר היה תפיסה של קפקא לייט על הפסיכולוגיה של הטרנספורמציה, בעוד שסרט וינסנט פרייס היה חלק מהורהר במיוחד של אימה מדע בדיוני של שנות ה-50. הגרסה המחודשת של דיוויד קרוננברג מ-1986, בינתיים, היא הסרט שהביא את אימת הגוף להמונים. הגרסה שלו לוכדת את הזוועה האמיתית ברעיון שהגוף שלנו מסוגל לבגוד בנו בדרכים אכזריות ומבעיתות. בזמנו, זה הרגיש כמו אלגוריה חזקה ל-HIV/איידס; כיום, אתה יכול להכניס כמעט כל מחלה מרכזית כמטאפורה - או אפילו תהליך ההזדקנות הפשוט, הבלתי נמנע, המפחיד.
איפה להזרים:HBO Max.
מלתעות (1975)
מָקוֹר:הרומן של פיטר בנצ'לימלתעות.
הרומן של פיטר בנצ'לי משנת 1974 הוא קריאת חוף נהדרת (תלוי, אני מניח, בחוף הים), אבל הוא גם מלא בדמויות לא מפותחות ובפרוזה יצירתית. סטיבן שפילברג לקח את המרכיבים הבסיסיים ויצר מהם יצירת מופת לא סבירה: שובר קופות קיץ שהוא גם סרט נהדר ומתמשך. בחלקו זו מיומנות בימוי טהורה, אבל בפיתוח החומר, ברמה האופי והנושאית, ספילברג העניק לו עומק אמיתי (מימוש מילים). יש הרבה סרטים על התקפות כרישים, אבל מעטים מהם כוללים כל כך הרבה דמויות בלתי נשכחות, אנושיות, הניתנות לציטוט עמוק.
איפה להזרים:השכרה דיגיטלית
חניבעל (2013 - 2015)
מָקוֹר:הרומן של תומס האריסדרקון אדום.
תומאס האריס'דרקון אדוםהוא רומן חכם וערמומי, כזה שעובד הן כיצירה ספרותית והן כמותחן פופ - יש סיבה לכך שהוא שימש השראה למספר סרטי המשך (כוללשתיקת הכבשים) וכן כמה סרטים (באיכות משתנה מאוד) וסדרות טלוויזיה. העיבוד האחרון של בריאן פולר מרחיק את הפוקוס מהחקירה על רציחות שבוצעו על ידי רוצח "פיית השיניים" וממקם אותה במקום שבו היא הייתה שייכת בבירור: על מערכת היחסים המרכזית בין הפרופסור וויל גרהם (יו דאנסי) וחניבעל לקטר (מאדס מיקלסן) . זה מוסיף כישרון ויזואלי המתאים למדיום הטלוויזיה, והפורמט האפיזודי מאפשר חקירה מעמיקה של שתי הדמויות הללו לאורך זמן, ומחריף את החומר בדרכים מרתקות.
איפה להזרים:הולו, פלקס
Westworld (2016 - )
מָקוֹר:סרטו של מייקל קריכטוןווסטוורלד.
1973 של הסופר/במאי מייקל קריכטוןווסטוורלדהוא סרט אקשן מהנה, אם כי אפל מאוד, בעל קונספט גבוה, שמציג רעיונות מעניינים על בינה מלאכותית ועל הטבע הדה-הומניזלי של הטכנולוגיה מבלי לעשות איתם כלום. הגרסה המחודשת של HBO, מאת ג'ונתן נולן וליסה ג'וי, הולכת לפעמים לאיבוד במבוך מעשה ידיו (כלומר, תוקע את הראש בתחת של עצמו), אבל הוא לא מפחד לחקור את השדרות הפילוסופיות האפלות האלה. הסרט הציע שטכנולוגיה מתקדמת תהרוס אותנו; התוכנית שואלת אם יש אפשרות שאנחנו יכולים להתקיים במקביל.
איפה להזרים:HBO Max
פארק היורה (1993)
מָקוֹר:הרומן של מייקל קריכטוןפארק היורה.
אפרופו מייקל קריכטון: הסופר נע בין עולמות הקולנוע לדף המודפס, והרומנים שלו עובדו תדיר כסרטים.פארק היורהבספר, יש רגעים שמרגישים כאילו תוכננו לתרגום למסך, אבל גם הרבה מהתערוכה המדעית של הסופר. זה אחד הספרים הטובים ביותר שלו, אבל ברגע שסטיבן ספילברג השיג את החומר, לא הייתה דרך חזרה. הבמאי חידד וריכז את עלילת הרומן (והז'רגון המדעי) עד לשובר קופות קיצי. דינוזאורים, בידיים הנכונות, פשוט צריכים להיראות כדי להאמין.
איפה להזרים:HBO Max, פיקויק
עיר האלוהים (2002)
מָקוֹר:הרומן של פאולו לינסעיר האלוהים.
הרומן של פאולו לינס משנת 1997 הוא סיור בגיהנום, המבוסס מאוד על חוויותיו של המחבר בפאבלה של ריו דה ז'ניירו באותו שם, שכונה משופעת באלימות, סמים, עוני, שחיתות משטרתית וגזענות. העיבוד הקולנועי נשאר נאמן לנושאים של הרומן תוך הוספת תחושה מניעה של מומנטום, כמו גם, אולי הכי משמעותי, תחושה ברורה יותר של היופי הטבעי של ריו. הספר עושה הרבה מהניגוד בין עיר החוברות שטופת השמש וידידותית התיירים לבין התנאים הנואשים שבתוכה (במיוחד נכון בעידן הזה), אבל הסרט מבהיר את הסתירה הזו יותר, ולכן טרגי ומכעיס יותר.
איפה להזרים:השכרה דיגיטלית