לפעמים אי ציות הוא הכרחי וטוב כשכללים לא מצליחים בנו, וזה בבסיס הסיבה שאנחנו פורצים. פריצה היא אמצעי להבעת חוסר שביעות רצון, לבלבל את המנגנון, ובסופו של דבר לעשות טוב יותר. הנה למה זה כל כך חשוב.
חלק גדול מהבידור של היום מתמקד במשמרנים, רוצחים סדרתיים ואנשים רעים באופן מסורתי. החוט המשותף? כולם מקדמים חוסר ציות כסגולה. איך אתה מתייחס לרוצח סדרתי כמודקסטר? אתה עושה את זה כי הוא רוצח רוצחים סדרתיים אחרים - קרא:אנשים רעים. הוא עושה משהו לא בסדר כי התנהגות טובה לא תשיג את מה שצריך לעשות. (ראה גם:באטמן.) זו אותה מנטליות, אותה מותג של אי שקט, שמזינה כל מיני חוסר ציות. במיוחד, זו הסיבה שאנחנו פורצים.
למה אני מתכוון כשאני אומר "האק"
ניתן להגדיר פריצה בכמה דרכים, מהסוג התמים יותר של פריצת חיים שאנו מדברים עליו בדרך כלל לצד האפל יותר של הספקטרום שבו אנשים למעשה מבצעים פעולות מאוד לא חוקיות. כאן, אנחנו נופלים איפשהו באמצע האפור, שבו פריצה לא מצייתת לחברות, עוקפת את חוקי זכויות היוצרים ומאתגרת אנשים לעשות יותר עם מה שניתן להם. פריצה היא מותג של אי ציות שגם מביע חוסר שביעות רצון מהסטטוס קוו וגם עושה משהו לשנות אותו. זה סוג של פריצה - ואי ציות - שמועיל וטוב.
הסיבות לאי ציות
להרבה אנשים קשה להצדיק אי ציות כי זה כרוך לעתים קרובות בהפרת כללים, אם לא החוק. תמיד יש לפחות שמץ של אי נכונות באי ציות, גם אם זה מחויב מכל הסיבות הנכונות. האקינג מקבל מוניטין רע גם מסיבות אלו, וכדי להבין באמת מדוע הפריצה כל כך חשובה יש צורך להסתכל על השורשים שלה: אי ציות אזרחי
אם כי בהחלט לא המקרה הראשון, הרעיון של אי ציות אזרחי זכה לפופולריות על ידיהנרי דיוויד ת'רובמאמרו בעל הכותרת המתאימה משנת 1848אי ציות אזרחי. ויקיפדיה מסכמת יפה את התזה:
היא טוענת שאנשים לא צריכים לאפשר לממשלות להכריע או לבטל את מצפונם, וכי על אנשים מוטלת החובה להימנע מלאפשר הסכמה כזו כדי לאפשר לממשלה להפוך אותם לסוכני העוול.
למה זה חשוב
ראינו דוגמאות רבות ליתרונות של אי ציות אזרחי לאורך זמן, מהמסע של גנדי לעצמאות מהאימפריה הבריטית (למשל:צעדת המלח), אל ההתנועה לזכויות האזרחבאמריקה של שנות ה-50 וה-60 (למשל:רוזה פארקס), לעדונים יותרהתנועה לזכויות הומואים. עם נושאים שקיימים כבר זמן מה, קל לראות, היסטורית, כיצד נמנעת מכל קבוצה זכויות ובזמנים אסטרטגיים היא בחרה באי ציות כאמצעי להשיב מלחמה. הכל נראה ברור עכשיו, אבל דיכוי ואי ציות אינם בהכרח שונים כל כך. למשל, המפלגה הנאצית עלתה לשלטון בגלל תסיסה אזרחית. אי ציות היה מרכיב מרכזי בעלייתו של היטלר לשלטון. לדוגמא עכשווית יותר, לא אעשה השוואות לתנועות פוליטיות נוכחיות, כי שום דבר אינו ברמה של הרייך השלישי, אלא אציע משהו קצת שנוי במחלוקת:
קח את זה של אנטואן דודסון (שלתהילת Intruder למיטה)אפליקציית אייפון חדשהשלוקח מעקב אחר עברייני מין הרבה יותר רחוק על ידי זיהוי עברייני מין דרך פלאי המציאות המוגברת. ההנחה הכללית היא שעברייני מין הם אנשים רעים והכרת מיקומם מאפשרת לנו להישאר בטוחים ולשמור על בטיחות יקירינו. עם זאת, הבעיה היא שמאגרי מידע של עברייני מין מבאסים. הם מבאסים כי ההגדרה של עבריין מין היא כל כך רחבה שהיא כוללת אנשים כמווונדי וויטאקר(טקסט מלא בהאקונומיסט) שעסק בפעילות מינית עם קטין אחר שהיה מתחת לגיל ההסכמה. אמנם יש בהחלט אנשים רעים ששייכים לרשימה כזו, אבל יש הרבה - כמו וונדי - שלא. אנחנו תופסים יותר מדי דולפינים עם רשתות הטונה שלנו, כביכול, והחוקים האלה לא צודקים ולא יעילים הם שמגדירים דיכוי. התגובות הרגשיות שלנו, לעתים קרובות, הן שמאפשרות לאנשים עם רצון לכוח (במקרה הזה, פוליטיקאים) להיכנס פנימה, מוכנים להיות כל כך קשוחים כלפי עברייני מין שהם יזרקו רשת כדי לתפוסכֹּל אֶחָדפלילי במעורפל, ולאט לאט הופכים אותנו לאנשים מדכאים מרצון מבלי לדעת זאת. למרות שזה מרגיש כמו אי ציות, זה לא. זו אחת מני הרבה סיבות מדוע אי ציות הוא הכרחי.
למה אנחנו פורצים
אז מה כל זה קשור לפריצה? בואו נסתכל על שתי דוגמאות: נאפסטר ואפל. נאפסטר הייתה באמת ההתחלה של תנועת שיתוף המוזיקה, שסבה במידה רבה סביב גניבת מוזיקה המוגנת בזכויות יוצרים על ידי סחר בה באינטרנט עם אחרים. האיגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה(RIAA) נכנסה במהירות ועשתה מאמצים גדולים לתפוס ולתבוע כמה שיותר גנבי מוזיקה. במקרים מסוימים הם תפסו אנשים שחיפשו, אבל אנשים רבים נתבעו על ידי ה-RIAA למרות שהפרתםקַטִיןאוֹאולי לא קיים.
זה, שוב, אותו מצב: קבוצת אנשים מגיבה רגשית, פועלת בלי לחשוב ופוגעת בחפים מפשע תוך כדי. למרות האופי המעיק של ה-RIAA, שירותי שיתוף קבצים היו דוגמה מדהימה לאי ציות חיובי. הם הוכיחו את הרצון לרכוש ולשתף מוזיקה דיגיטלית לא מוגנת באינטרנט, יצרו את השוק לנגני מדיה ניידים, וכיוונו מחדש את תעשיית המוזיקה יותר לטובת הצרכן. בעוד ציד המכשפות של ה-RIAA הביא מספר קורבנות בתהליך, השינוי העצום שהביא בעקבות קיומם של שירותי שיתוף קבצי מוזיקה - פעולה פשוטה של אי ציות - שינה תעשייה שלמה.
זה מוביל אותנו בהכרח לאפל, iTunes ו- iOS. אפל זיהתה במהירות את הרצון של אנשים לקנות ולסחור במוזיקה באופן חוקי, אז הם הוציאו את ה-iPod ואת ה-iTunes. חנות מוזיקה צמחה במהירות כחלק מ-iTunes, כך שאנשים יכלו לרכוש באופן חוקי תוכן אודיו דיגיטלי. בתחילה, תוכן זה ננעל על ידי הגנת העתקה של ניהול זכויות דיגיטליות (DRM), אך חוסר שביעות רצון מהמגבלות שלו הרחיק את תעשיית המוזיקה מלהשתמש בו ביחד. כיום, אתה יכול לקנות מוזיקה ב-iTunes ולמעשה בכל חנות מוזיקה מקוונת ללא DRM, מה שמותיר לך את הבחירה לשתף אותה עם כמה אנשים שתרצה או פשוט לשמור אותה לעצמך. מה שאתה עושה עם המוזיקה שלך הוא כעת הבחירה שלך.
אפל זיהתה את הבעיה עם חוויות משתמש מורכבות וניסתה ליצור מוצרים פשוטים וקלים יותר לשימוש. הרעיון שלהם עם iTunes היה פחות קשור לצריכה חוקית של מוזיקה ויותר לנוחות, והם יישמו את הפרדיגמה הזו על כל המוצרים שלהם. עם יותר ויותר אנשים שמשתמשים במחשבים ובאינטרנט, האסטרטגיה של אפל הייתה לבנות את החומרה והתוכנה שהיו הקלות ביותר לשימוש. כתוצאה מכך, במהלך השנים, אפל יצרה שני דברים: כמה חומרה ותוכנה מרשימים למדי, אבל גם פלטפורמה נעולה שכביכול מגנה עלינו מפניוירוסים,פּוֹרנוֹגרַפִיָהודברים אחרים שאפל מאמינה שאנחנו לא רוצים.
אף על פי שאף אחד לא יכול לטעון שאפל הצליחה לעשות זאת, לרבים מאיתנו שאוהבים את המוצרים שלהם אבל רוצים את היכולת לעשות יותר נמאס. קהילות תוססות עבורבניית מחשבי מקינטוש של Hackintoshועושה דברים מדהימים עם מכשירי iOS שבורים בכלאלהפגין את הרצון לאפשרות של פתיחות. כאשר אנו רוכשים מוצר, מוצר זה לא צריך להתאמץ למנוע מאיתנו להשתמש בו בצורה שאנו רוצים. איפשהו לאורך הקו, אנשים התחילו להאמין שכאשר אפל אומרת שאסור לפרוץ את האייפון שלך, זה למעשה בניגוד לחוק לעשות זאת. זהופשוט לא המקרה.
אנחנו פורצים כי אנחנו רוצים להשתפר. אנחנו פורצים כי אנחנו רוצים להפגין את הרצון לאפשרויות גדולות יותר. אנחנו פורצים כי נמאס לנו להיתפס ברשת המיועדת לאנשים אחרים. אנחנו פורצים כי זה כיף. עם הפיכת האינטרנט לקהילה העולמית, פריצה היא צורת האי-ציות האזרחית שלנו. זו הדרך שלנו להרוס ולבנות מחדש בלהט, לבלבל את המנגנון ולהביע חוסר שביעות רצון באמצעות שיפור. זה על לעשות טוב יותר, לא לעבור על החוק.
בנוסף לפריצה, תנועת עשה זאת בעצמך (DIY) היא צורה טובה יותר של אי ציות. גדלנו לתוך חברה שבה התהליכים כל כך יעילים ומותאמים לנוחיות הלקוח, עד שאנחנו לא צריכים לעשות כלום יותר. במקום זה אנחנו יכולים לעבוד שעות ארוכות יותר בעבודתנו ולחזור הביתה לבית שנוקה בשואב רובוט ולשבת לאכול את ארוחת הטייק אאוט השביעית של השבוע. זה לא שהנוחות האלה גרועות מטבען, אבל כשמשהו נשבר (כפי שעושה רומבה לעתים קרובות), אתה צריך להיות מוכן לשאוב את עצמך. בזמנים אלו, נזכרים לכם כמה חשוב לדעת איך לנקות, איך לתקן דברים בבית ואיך לבשל כדי שתוכלו לעשות זאת כשצריך או רוצים. יש כל כך הרבה דברים שהזנחנו ללמוד או ששכחנו כי הנוחות פשטה מהם את הרלוונטיות שלהם. תנועת עשה זאת בעצמך עומדת מאחורי האמונה ששכחת איך לעשות דברים היא, מבחינה תרבותית, ארַעדָבָר.
הצורך באי ציות מגיע בצורות רבות, אך הכל נובע מכך שנשלל ממנו משהו שאנו זקוקים לו מאוד בחיינו. למרות שזו לא תמיד התשובה הנכונה, היא חשובה מאוד. אנחנו צריכים להמשיך לפרוץ כל עוד אנחנו כועסים, מתוסכלים ולא מרוצים מהסטטוס קוו. אנחנו יכולים לשבת ולהתלונן, או שאנחנו יכוליםלעשות טוב יותר. עבורי, זו בחירה די קלה.
