קרדיט: Elena Scotti - In-House Art
אם לא נוכל לעצור את COVID-19, האם נוכל לפחות לצפות לנקודת הזמן שבה כולנו שורדים את המחלה, וככל הנראה חסינים? זה רעיון מפתה, אבל פגום אנושות. חסינות עדר יכולה להגן על אנשים, אבל היא לא תשמור על הגנה על אוכלוסייה מפני מחלה שאין לה חיסון.
זה נשמע מנוגד לאינטואיציה? בואו נסייר קצת מהי בעצם חסינות העדר, איך נשיג אותה ומה עשויה להיות התוצאה.
מהי חסינות עדר?
כאשר מחלה מדבקת וקטלנית קורעת באוכלוסייה, היא משאירה שני דברים בעקבותיה: גופות וניצולים. עבור מחלות רבות, כולל (לדעתנו) COVID-19, השורדים חסינים ואינם יכולים לחלות במחלה שוב.
עבור אדם אינדיבידואלי, חסינות היא מגינה. אם אני חסין מפני COVID-19, אני יכול לצאת ולא לדאוג להיות חולה. אם כל השאר בעולם חסינים מפני COVID-19, אני עדיין בטוח גם אם אני לא חסין בעצמי.
קרדיט: Tkarcher - אחר
הרעיון להיות מוגן על ידי החסינות של הסובבים אותך הוא חסינות עדר. זה דבר טוב כשאנחנו מדברים על חיסון. נניח ש-95% מהאנשים בעיר שלך מחוסנים נגד חצבת. אם נוסע עם חצבת מגיע לבקר, למחלה לא יהיו הזדמנויות רבות להתפשט לאדם אחר. חיסונים מגנים על רוב האנשים בעיירה, והאנשים המעטים שלא חוסנו מוגנים על ידי העובדה הפשוטה שלמחלה אין דרך להגיע אליהם.
חסינות עדר לא מבטיחה שכולם יהיו בטוחים, אבל זה אומר שבממוצע, ההתפרצויות יתפוגגו במהירות.
אחוז האנשים שצריכים להיות חסינים כדי להשיג חסינות עדר תלוי במחלה. חצבת מדבקת מאוד: כל אדם נגוע עלול להפיץ אותה אליו12 עד 18 אנשים אחריםבאוכלוסייה שבה אף אחד לא חסין. COVID-19 לא מתפשט באותה קלות. המספר המדויק, או R0, הואעדיין נקבע, אם כי מוערך בטווח שבין 2 ל-3. זה אומר שאולי נוכל להשיג חסינות עדר כשרק, נניח, 60% מהאוכלוסייה חסינות.
נשמע נהדר, בוא נלך!
לא כל כך מהר. "כל הדיבורים האלה על 'אוי ברגע שנגיע לחסינות העדר' לא מכירים בכך שהדרך שבה אנו מקבלים חסינות עדר היאכולם חולים" אומראלי מורי, עוזר פרופסור לאפידמיולוגיה בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת בוסטון.
אולי אפשר להידבק בנגיף הקורונה בלי לחלות מאוד, ומורי ממהרת לציין את זה, אבל היא גם ציינה שאנשים רבים שנדבקים נדבקיםמְאוֹדחוֹלֶה. אפילו אלה ששרדו עלולים לבלות שבועות במחלה קשה, עשויים להזדקק לטיפול בבית חולים ועלולים לסבולנזק לאיבריםאו השלכות ארוכות טווח אחרות. אנחנו אפילו לא יודעים מה יכולות להיות כל ההשלכות הללו, מכיוון שהאנשים הראשונים בהיסטוריה שסבלו מהמחלה נמצאים רק כמה חודשים בהחלמתם.
ואנשים ימותו. בארה"ב,2.7% מהאנשיםשחולים ב-COVID-19 מתים מזה. המספר הזה עדיין זמני, והוא משתנה לפי מדינה ולפי קבוצת גיל, אבל כאשר אתה מיישם אותו על כל ארצות הברית, אתה מקבל מיליוני מקרי מוות.
חסינות עדר מגינה עלינו מפני חצבת, כי הודות לחיסון, איננו צריכים לחלות בחצבת כדי להתחסן. עבור מחלה כמו COVID-19 שאין לה חיסון, הדרך היחידה להתחסן היא להידבק.
בקיצור, "בואו נחלה את כולם" הוא לא פתרון לבעיה של "איך נמנעים מלהיחיל את כולם?"
אבל זה לא עבד בשוודיה?
ידועה שוודיה בחרה בגישת חסינות עדר, שכמה פוליטיקאים אמריקאים מצביעים עליה כאסטרטגיה שעבדה. אבל שוודיה סבלההרבה יותר מקרי מוות ממדינות שכנות, כמעט כמו רבים לנפש כמו ארצות הברית. והיו להם גם מספר יתרונות שאין לארה"ב. בעוד שחלק מכנים את האסטרטגיה הצלחה, אחרים יכולים לומר בצורה הוגנת שהיא נראית כמו "אָסוֹן."
העורך של ה-BMJ, כתב עת רפואי, כותב שייתכן שבדיה נמנעה מגל שני, לא בגלל שאסטרטגיית חסינות העדר שלהם עבדה, אלא אולי בגלל ש"השוודים פעלו על פי הכללים בצורה צייתנית יותר מאשר במדינות אחרות - אולי בגלל שהם סומכים על פקידי בריאות הציבור, מבינים מה הם צריכים לעשות ולמה, ונמנעו מבלבול ה-stop-go שפוקד את בריטניה ומדינות אחרות".
הגישה של שוודיה הייתה לא להתעלם לחלוטין מהנגיף. הם אסרו על כל התכנסויות של יותר מ-50 אנשים ברחבי הארץ. מקומות עבודה ותחבורה ציבורית נדרשו לספק מקום נוסף להתרחקות. אירועי ספורט נערכו ללא צופים. אנשים עם אבחנה של נגיף הקורונה נמנעו מאוד מנסיעות.
גם לשוודיה יש מדיניות שאנשים שנשארים בבית מהעבודה בגלל שהם חולים מקבלים 80% מהשכר שלהם. זה יוצר אעָצוּםהבדל בסבירות שעובד חולה יישאר בבית. בארה"ב, לא רק שרבים מאיתנו הולכים לעבודה חולים מחשש להחמצת הכנסה, יש לעתים קרובותתמריצים כספיים נוספים להופיע לעבודה בין אם אתה חולה או לא.
התוכנית חסינות העדר הנדונה כעת בממשל טראמפ(ששמו "הגנה ממוקדת") לא נראה כרוך בחופשת מחלה בתשלום או ברגולציה קפדנית של ריחוק חברתי.
אבל אם כולנו נקבל את המחלה, לפחות היינו חסינים, נכון?
טוב, אולי. לזמן קצר. זכור, איננו יודעים כמה זמן החסינות ל-COVID-19 תימשך. בהתבסס על מה שמדענים יודעים על נגיפים אחרים, חסינות COVID-19יכול להימשך רק שנה בערך.
גם אם יתברר שהניצולים חסינים לכל החיים, יש בעיה נוספת. שום קהילה לא תהיה מורכבת מרוב של ניצולים לאורך זמן רב. מטיילים באים לבקר; נולדים תינוקות. לפני חיסון חצבת,מגיפות חצבת יתרחשו כל כמה שנים. הסיבה לכך היא שנדרשו רק כמה אלפי תינוקות כדי להוסיף מספיק אנשים רגישים לאוכלוסייה כדי לאפשר להתפרצויות לקרות שוב. המספרים יהיו שונים עם COVID-19, אבל העיקרון נשאר.
מה אם נדביק רק אנשים צעירים ובריאים?
הבעיה הראשונה בשאלה זו היא המילה "אנחנו". מי מבצע את ההדבקה? מי רושם אנשים לניסוי הזה שבוודאי יהיה לו שיעור תמותה? זה לא מוסרי לכל הפחות.
אבל בטח, בואו נניח שאנחנו בסדר עם חבורה של אנשים שמתים שלא לצורך. (למען הפרוטוקול, אני לא.) האם יש דרך להדביק רק את האנשים שיש סיכוי גבוה יותר לשרוד מקרה של COVID-19? זה הרעיון מאחורי הצעות ללפתוח מחדש בתי ספר, או ללאפשר לצעירים לחזור לעבודהתוך שמירה על אנשים מבוגרים במעצר.
הבעיה עםזֶה, אומר מאריי, הוא שחסינות העדר אינה חלה על אוכלוסייה כולה. יש לזה משמעות רק בתוך רשתות של אנשי קשר. אם סבא שלך מקיים בעיקר אינטראקציה עם אנשים בבית המוגן שלו, ולאף אחד מהם אין חסינות לנגיף, אז רק צריך מבקר אחד נגוע - אתה? - כדי לעורר התפרצות שממריאה בכל הבניין.
יש בעיה נוספת. רק בגלל שאנחנומַחְסוֹרלהדביק 60% (או מה שלא יהיה סף חסינות העדר) מהאוכלוסייה,זה לא אומר שאנחנו יכולים איכשהו לשלוט בהתפרצות ולעצור אותה כשהיא מגיעה ל-60%. למגיפות יש מומנטום, ומגיפה שכבר הדביקה יותר ממחצית האוכלוסייה פשוט תמשיך. אחרי הכל, אם אנחנו מוכנים ומסוגלים לעצור את ההתפרצות, למה שלא היינו עוצרים אותה באפס אחוז, לפני שהיא תהרוג מישהו?
והנה שוב ה"אנחנו" הזה. זה מאוד לא מוסרי לשלוח חלקים שלמים מהאוכלוסייה אל מותם, גם אם סטטיסטית אנחנו לא יודעים מי הם. כפייה או בקשה של מתנדבים אינם מתחמקים בצורה משמעותית מבעיה זו, ולרעיון של יצירת מבנה חברתי המבוסס על חסינות ישהיסטוריה איומה, לא צודקת.
אם נקים חסינות עדר, זה יגבה מחיר גבוה של חיי אדם. סביר להניח שזה לא יהיה יעיל לאורך זמן. וזו לא תהיה דרך לנצח בניסיון הזה נגד הנגיף; זה יהיה אישור שהפסדנו.
פוסט זה פורסם במקור באפריל 2020 ועודכן ב-14 באוקטובר 2020 עם מספרים חדשים על שיעור התמותה וחלק על מה שלמדנו מהגישה של שוודיה.
בת' סקוורצקי
עורך בריאות בכיר
Beth Skwarecki היא עורכת הבריאות הבכירה של Lifehacker. בעלת תואר ראשון בביולוגיה, כתבה שני ספרים ומאמנת אישית מוסמכת. היא כותבת על בריאות, כושר ומדע כבר למעלה מעשור, ויכולה לסחוט 225 קילו.