בשבוע שעבר נתקלתי במקרה רע של פריחה מעץ אלון רעיל. עכשיו, זה אולי לא נשמע כל כך נורא, אבל הפריחה הזו מכסה את כל הגוף שלי (כולל מקומות שמומלץ לא לדון בהם) וגם את הפנים, העיניים, הפה שלי. זה לא יפה, ולמרות שלא אכנס לפרטים, זה די מגעיל ואומלל.
פוסט זה הופיע במקור בהרגלי זן.
אני חייב להודות, זה מתסכל. אני חי חיים בריאים למדי, אוכל הרבה ירקות ומזונות מלאים, מעט מאוד סוכר ופחמימות מזוקקות או מזון מעובד, ומקבל הרבה פעילות גופנית, מדיטציה ועוד. הבריאות שלי בדרך כלל בשליטתי, אבל כבר כמעט שבוע זה לא היה.
בסוף השבוע הזה, כשבדקתי את הגוף שלי שנותן לי כל כך הרבה אי נוחות פיזית ומתח, חשבתי מה גורם לי לא אושר. ואם זה היה המצב למשך שארית חיי, האם הייתי פשוט לא מרוצה כל הזמן? שקלתי אנשים שיש להםמחלות פיזיותכל הזמן. יש הרבה אנשים שגופם לא בשליטתם, שאינם יכולים להרגיש טוב פיזית רוב הזמן, שיש להם מחלות ואומללות כל יום. יש לי מזל גדול בהשוואה אליהם.
אז הנה התהליך שעברתי כדי לעזור לי להיות מאושר יותר - עם הערה שאני כל הזמן נכשל בתהליך הזה וצריך לנסות אותו שוב. אני לא מושלם בזה, אבל להיות מושלם בזה זה לא העיקר. ללמוד בזמן שאני עובר את זה הוא העיקר.
1. שחרר
במה אני מחזיק? שני דברים בעיקר: הרעיון שאני בריאה ונוחה, והציפייה שהחיים יהיו ללא אי נוחות פיזית. הרעיון שלי שאני בריא הוא משהו שבניתי בשמונה השנים האחרונות, אז כשהמציאות מנוגדת לרעיון הזה, אני נאבקת. הציפייה שלי מהחיים כמשהו בלי כאב, אי נוחות, גירוד ועוד כמה דברים קשים שלא אזכיר... זה די חזק. קשה לוותר על הדברים האלה.
למה לשחרר אותם? כי הם גורמים לי יותר כאב מאשר המחלה הפיזית עצמה. הכאב האמיתי שעברתי הוא חוסר היכולת שלי לקבל את המציאות, והרצון שלי שהחיים יהיו בדרך מסוימת. אני רוצה את זה בדרך שלי. וכשאני לא יכול לשלוט בזה (וזה כמעט כל הזמן), אני מרגיש תסכול, כעס, דיכאון,לְהַדגִישׁ. הרבה מתח. זה חל על הכל, לא רק למחלות פיזיות, אלא כשמשהו לא הולך כמו שאני רוצה.
אז מה התהליך להרפות? זה קודם כל, להבין שאני מחזיק במשהו, אחר כך, שנית, להבין במה אני מחזיק, ושלישית, להבין שזה גורם לי לכאב. ואז רביעית, להבין שהדבר שאני מחזיק בו הוא לא בהכרח נכון. אני לא בהכרח תמיד אדם בריא. אני לא תמיד בנוח. זו לא דרך החייםצריךלהיות, ולמעשה זה לא כמו החיים תמיד. זה תהליך שחוזר על עצמו, כי שתי דקות אחרי שהרפיתי, אני מוצא את עצמי חושק בו שוב. אני מתאמן.
2. קבל את מה שיש
ברגע שאני משחרר את מה שאני רוצה שהדברים יהיו, אני לומד לקבל את המציאות. מה זה. זה לא תמיד קל. המציאות לא תואמת את הפנטזיה/אידיאל שלי לגבי מה שהחיים צריכים להיות. אני צריך פשוט לראות את הדברים כפי שהם, ולקבל אותם. היו אסירי תודה שהם כפי שהם. למד ממה שיש.
זה יכול להיות קשה כי אנחנו נוטים לרצותלשלוט בדברים, לא לקבל. קבלה נתפסת ככניעה, פסיבית, וויתור. וכן, זה קצת מכל אחד מאלה. אבל זה לא הסוף. זה שאתה מקבל, לא אומר שאתה לא פועל. זה אומר שאתה מתחיל עם קבלה, ואז תמצא את הדרך הטובה ביותר לפעול בהתבסס על מקום של שלום וקבלה. קבלה היא לא דבר רע. זה דבר טוב. זה אומר שאתה שלם עם המציאות.
אז אני מפסיק לברוח מהרגע הנוכחי, ופשוט מנסה לראות בסקרנות מה בעצם. וזה לא נורא כמו שחששתי. הפחד, ההתנגדות, החוסר רצון, זה ללא ספק החלק הגרוע ביותר.
3. פעל בהכרת תודה ובחמלה
השלב הבא בתהליך שלי הוא להיות אסיר תודה על מה שיש לי ולפעול בחמלה. מה זה אומר? כשאני אומלל, זה בגלל שאני מתמקד בדברים שאני רואה כ"רעים". אבל אני מתעלם מכל הדברים שעליי להיות אסיר תודה עליהם: להיות בחיים, להיות מסוגל ללכת, להיות מסוגל לאהוב, להיות נאהב, שיש לי חברים, שיש לי עבודה שאני אוהב - הרשימה אינסופית.
אני יכול למצוא את זהתוֹדָה, ולהתמקד בפעולות שאני יכול לעשות כדי להראות את הכרת התודה הזו. אם אני כל הזמן מתלונן (פנימי) על כמה אני אומלל, זו לא פעולה אסירת תודה. אם במקום זאת אני תופס את החיים המדהימים שיש לי ועושה איתם משהו טוב, זה מראה את הכרת התודה שלי על מה שיש לי.
לפעול בחמלה זה מה שאני מנסה לעשות כאשר קיבלתי את הרגע. זה שאתה משחרר ואז מקבל לא אומר שאתה לא פועל. זה אומר שאתה מתחיל ממקום של קבלה של מה שבאמת, ואז מחליט איך לפעול משם. חמלה היא המדריך שלי כיצד לפעול מהמקום הזה.
איך אני פועל בחמלה כשהגוף שלי מלא באי נוחות? ובכן, אני יכול להיות רחום עם הגוף שלי ולטפל בו. אני יכול להיות רחום עם עצמי ולתת לעצמי מנוחה אם אני צריך את זה. או שאני יכול להיות רחום עם אחרים, ולהפסיק להתמקד בעצמי כל כך הרבה. אני יכול למצוא דרכים להקל על הסבל של אנשים סביבי, או למצוא דרכים לקחת את מה שאני לומד ולשתף את כולכם, ולקוות שזה יעזור למישהו.
פעולה בחמלה יכולה להוריד את הפוקוס מעצמך ולשים אותו במקום שמביא טוב בעולם.
תהיו מאושרים מול האומללות הפיזית| הרגלי זן
ליאו באבאוטה הוא היוצר והכותב של Zen Habits. הוא נשוי עם שישה ילדים, גר בסן פרנסיסקו (בעברגואם), והוא רץ וטבעוני. קרא עוד עליו:הסיפור שלי.
תמונה דרךמייק אליוט(שטרסטוק).
רוצה לראות את העבודה שלך על Lifehacker? אֶלֶקטרוֹנִיטסה.
