קרדיט: vangelis aragiannis - Shutterstock
סוקרטס לא חשש מהמוות. למרות שפגש פטירה מחרידה (הוא הוצא להורג על ידי המדינה על הפשע לכאורה של השחתת צעירים אתונאים), סוקרטס לא ברח או התחנן בפני התליין שלו. אם ניקח לתשומת ליבנו את אמונותיו ותורותיו - שהמוות הוא דבר בלתי נמנע שעשוי להיות טוב, למעשה - אנו עשויים למצוא קבלה גדולה יותר בלא נודע.
איך סוקרטס ראה את המוות?
סוקרטס חי בתקופה של ברבריות בלתי נספרת, שבה מוות, מלחמה ומחלות הגדירו את חוויות החיים. אבל ההיכרות שלו עם המוות הייתה חזקה, אפילו בסטנדרטים האכזריים של התקופה. הוא היה חייל - ואפילו משהו כמו גיבור מלחמה; הוא הציל את המנהיג האתונאי לעתיד אלקיביאדסבמהלך מצור על העיר פוטידאה בשנת 432 לפני הספירהאז הוא היה רגיל הרבה יותר לבלתי נמנע של תמותה מאשר רוב האנשים שחיו במאה ה-21.
החברה היוונית העתיקה חשבה על המוות כעל מעבר רוחני לעולם תחתון של רוחות רפאים, שהתגבש על ידי הרוח היוצאת מהגוף בצורה של נשיפה שהגיעה לשיא. סוקרטס היה פחות מיסטי בפרשנותו למוות, וכתב על כך במונחים ריאליסטיים מובהקים, אם לא סקפטיים. כשהפילוסוף היהלמשפט בבית המשפט האתונאי בשנת 399 לפני הספירה,סוקרטס נאם בפני חבר מושבעים של 500 אזרחים גברים, ונשא נאום שחיק את הגיגיו על המוות על הבמה המתאימה ביותר שניתן להעלות על הדעת.
לדבריו, על פי האוניברסיטת קיימברידג':
הבה נשקול גם בדרך הבאה שיש הרבה תקווה שלהיות מת זה משהו טוב. כי להיות מת הוא אחד משני דברים: או שזה כמו להיות כלום ולאדם המת אין שום תפיסה של שום דבר, או, כמו שאומרים, זה סוג של שינוי, כלומר העברה, של הנשמה מכאן ועד. מקום אחר. ואם אכן מדובר בהיעדר מוחלט של תפיסה, כמו שינה של מישהו שאפילו לא חולם כלל, המוות יהיה רווח מדהים.
לסוקרטס היה חסיד מסור באפלטון צעיר, שנכח באותו יום במשפט. כשדיבר על התנהגותו של המנטור שלו לפני הוצאתו להורג, אפלטון ציין שסוקרטס "נראה שמח באורח ובמילים כאשר הוא מת באצילות ובלי פחד". זו גישה שהעצימה את רוחו של סוקרטס כששתה מכוס התליין המלאה ברוש רעיל.
איך סוקרטס יכול ללמד אותך לאלף את החרדה שלך מהמוות
סוקרטס היה, במובנים רבים, מקדים ל-האסכולה הסטואית לפילוסופיה היוונית העתיקה, שביקש להתחמק מרגשות שליליים ולהחליפם בנחישות פנימית בלתי מעורערת. זה לא בהכרח דבר טוב להכחיש את הרגשות של האדם בנוגע למוות, אבל קבלת המציאות שלו יכולה לעשות הרבה כדי לאלף את החרדה שלך מהמפגש עם הלא נודע.
זה רעיון מפחיד למען הסר ספק,אבל המדע לא באמת גילה איך זה מרגישלמות, מעבר לחוויות שפורטו על ידי אנשים שנקבעו למותם והונשמו מאוחר יותר. ככל שהמחקר קבע, יש את הרגעים המטרידים של דעיכה נפשית ופיזית, אבל גם מפגשים הזויים עם אהובים שנפטרו, רגעים קולנועיים בחייך המהבהבים לנגד עיניך, מצב נלהב של שביעות רצון ותחושות אושר אחרות.
ההשלכה מהמדיטציות של סוקרטס היא שאין ממה לחשוש בלא נודע. יתרה מכך, האפשרות לנהל חיי סגולה, בשילוב עם השאיפה לידע וחוכמה, אמורה לפתוח את הדלתות להגשמה בעודך בחיים. עמד לפני חבר המושבעים, לפני הוצאתו להורג, מסר סוקרטס את מה שעשוי לעמוד כהצהרתו הנחושה והמתמשכת ביותר: "החיים הבלתי נבדקים אינם שווים לחיות עבור בני אדם". מה שצריך לעשות כדי להדביק כל פחד ממוות הוא לבחון את עצמם בהווה, הציע הפילוסוף.
שימוש בהשקפתו של הפילוסוף כנקודת הדרכה - שבני אדם צריכים לחפש יופי, כוח ובריאות, מתוסכלים במרדף אחר ידע - יעזור לבסס אותך בהווה. יש לקוות שזה יחדיר בך מצב של שביעות רצון, כך שהמוות הוא לא כל כך רוח רפאים חולנית שרודפת אותך, אלא היבט חסר משמעות בחיים שאתה חי.
