זרקור הקריירה: מה אני עושה כמנהל תיקים בבריאות הנפש
הוא עובד עם מגוון רחב של אנשים, אבל כולם אנשים שצריכים קצת ניטור ועזרה
קרדיט: Shutterstock - Shutterstock
בספקטרום הרחב של בריאות הנפש, יש כאלה שמסוגלים מספיק לחיות באופן עצמאי אבל צריכים קצת עזרה בדרך. המספק את העזרה הוא מנהל מקרה לבריאות הנפש, המסייע לאנשים עם צרכים מסוימים לנהל את חיי היומיום שלהם.
דיברנו עם מנהל מקרה כזה בוושינגטון. הוא עובד עם מגוון רחב של אנשים, אבל כולם אנשים שצריכים קצת ניטור ועזרה במשימות פשוטות כמו קניות במכולת, שמירה על התרופות הנכונות שלהם, ללכת לפגישות רופא ועוד.
ספר לנו קצת על העבודה הנוכחית שלך וכמה זמן אתה עוסק בה.
אני עובד עבור סוכנות לבריאות הנפש במדינת וושינגטון כמנהל תיקים עבור חולה חוץ אינטנסיבי (IOP). אנו עובדים עם חולי נפש שהם יותר סימפטומטיים מהממוצע. תדמיין מישהו בערך בין "הומלס צורח מפחיד" לבין "הדוד התמהוני שלך שחושב שהוא נחטף על ידי חייזרים" ויש לך מושג טוב על סוג האוכלוסייה שאנו משרתים. זה נשמע כמו טווח גדול כי זה; יש ימים שלקוחות צועקים עליי ובימים אחרים כולם סופר מגניבים וצננים.
התפקיד שלי בקצרה: אני עוזר ללקוחות שלי לענות על הצרכים הבסיסיים שלהם. אני נהג מונית משולב, קונה מקצועי במכולת, ומלווה פגישות לרופאים.
מה הניע אותך לבחור במסלול הקריירה שלך?
היו לי הרבה חברים בתיכון שהיו לי מחלות נפש שונות, בעיקר דיכאון, חרדה וקצת פגיעה עצמית (רוב האנשים כנראה הכירו מישהו בתיכון שהיה לו כמה מהבעיות האלה, אני מתאר לעצמי). מאוד רציתי לעזור לאנשים האלה אז החלטתי ללמוד על פסיכולוגיה. קורס הפסיכולוגיה הראשון שלי היה סופר מעניין אז למדתי אותו גם בקולג'. הבנתי שאני יכול לעשות הבדל קטן בעולם ולקבל על זה תשלום.
איך הגעת לעבודה שלך? איזה סוג של השכלה וניסיון היית צריך?
כדי להפוך למנהל מקרה, אתה מציאותי צריך תואר ראשון או תואר ראשון באמנויות ליברליות (תואר ראשון בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה פופולריים כמו עבודה סוציאלית) ולפחות שנה של ניסיון להיות משהו דומה. מבחינה טכנית אתה רק צריך להיות "יועץ קשור לסוכנות" (ראה השאלה הבאה), אבל ככל שיש לך יותר השכלה, כך תוכל לגבות תעריף גבוה יותר (וככל שתוכל להרוויח יותר כסף עבור הסוכנות שלך).
לאחר הקולג' עבדתי בטיפול ישיר עם גברים אוטיסטים קשים ובסופו של דבר הצלחתי להיות מנהלת של כמה מתקני דיור מוגן. לא כל כך נהניתי מהתחום הזה אז התחלתי לחפש עבודה בתחום בריאות הנפש (שמצריך ניסיון מלכתחילה) והצלחתי להגיע לראיון עם המעסיק הנוכחי שלי. ניצלתי את שנות הניסיון שלי בעבודה עם גברים אוטיסטים קשים וניהול צוות כדי לקבל ניסיון בניהול תיקים.
האם היית צריך רישיונות או אישורים?
אתה צריך להיות יועץ קשור לסוכנות במדינת וושינגטון, וזה למעשה די קל להשיג. אתה צריך ארבע שעות של חינוך ל-HIV/AIDS ואתה צריך לחתום על טופס שאומר שאתה לא אדם נורא (לא מצית, גנב וכו'). צריך גם שהסוכנות שממנה עובדים תאשר את הבקשה האמורה. אז, בדרך כלל, אתה מקבל עבודה בסוכנות ואז יש לך 30 יום להגיש בקשה לקבלת אישור.
אילו סוגים של דברים אתה עושה מעבר למה שרוב האנשים רואים? במה אתה בעצם מבלה את רוב זמנך?
אני מבלה את רוב זמני בנסיעות, לוקח לקוחות לפגישות רופאים, הולך לקניות ועושה סידורים כלליים שללקוחות שלי יהיה קשה לעשות בעצמם. אני עושה בממוצע 35 מייל ביום של נהיגה עירונית, כשעתיים ביום תן או קח (לא כולל נסיעה לעבודה וממנה).
מאחורי הקלעים, כביכול, אני מבלה די הרבה זמן בטלפון ובניירת. יש לתעד את כל האינטראקציות עם הלקוח כדי שניתן יהיה לחייב אותם. הכסף הוא זה ששומר על הסוכנות; בלי הניירת אז הסוכנות כולה פושטת רגל ולא יכולה לעזור יותר לאף אחד.
אילו תפיסות שגויות יש לאנשים לעתים קרובות לגבי העבודה שלך?
שזה ממש ממש קשה וזה משגע אותנו (של מנהל התיקים). זה נכון לאחר מעשה - העבודה מלחיצה. אבל זה לא כל כך קשה באמת. אתה רק צריך הרבה סבלנות כדי להתמודד עם אנשים שהבעיות שלהם מפריעות לחיות את חייהם. ממישהו שצועק עליך על הממשלה (מעל ומעבר למה שדודך האקסצנטרי עשוי להשתולל עליו בחג ההודיה) ועד לדבר עם מישהו שלוקח לו 15 דקות לגבש מחשבה מלאה. סבלנות, סבלנות, סבלנות.
מהן שעות העבודה הממוצעות שלך?
אני עובד קצת יותר מ-40 שעות בשבוע בממוצע. הסוכנות בה אני עובד די טובה בשמירה על העובדים שלה כדי שלא ישרפו. כמו שציינתי קודם, אתה צריך הרבה סבלנות כדי לעשות את העבודה הזו. אבל אם אתה עובד יותר מ-40 שעות שבועיות ולא לוקח חופשות אז הלחץ יתחיל להגיע אליך ואתה עלול למצוא את עצמך בצד השני של מערכת היחסים עם מנהל המקרים לפני זמן רב מדי.
אילו טיפים וקיצורי דרך אישיים הפכו את העבודה שלך לקלה יותר?
אני משתמש בזבל של הטכנולוגיה. סמארטפון כדי לבדוק את האימייל שלי בזמן שאני מחכה בלובי של רופאים עם לקוח, מסמכים כדי לעקוב אחר הזמן שלי והקילומטראז' שלי, ושאריות דיגיטליות (שוב טלפון) כדי לוודא שאני לא אשכח את מיליון הדברים שאני צריך לזכור כל יום. כל מה שהופך את העבודה שלי ליעילה יותר אני משחק בשבילו.
טיפ למנהלי תיקים שואפים: לעולם אל תיקח שום דבר באופן אישי. לקוחות עשויים לצעוק עליך ולקרוא לך בשמות איומים (או אפילו לנסות לתקוף אותך) כשהם די חולים (לעתים קרובות כשהם הפסיקו לקחת תרופות מכל סיבה שהיא). אתה לא יכול לקחת את זה אישית. רובם צועקים על הסימפטומים שלהם, לא אתה. זה בגלל שהם סובלים מכאב נפשי, שצורב בדיוק כמו כאב ממשי (או יותר). רק נסה לדמיין לנהל שיחה הגונה בזמן שאתה סובל ממיגרנה, אלא שהמיגרנה היא רגשית. אלו חדשות רעות, ואתה לא יכול לקחת את מה שלקוחות עושים באופן אישי.
מה אתה עושה שונה מעמיתיך לעבודה או מבני גילך באותו מקצוע? מה הם עושים במקום?
אני לא עושה כל כך שונה מהקולגות שלי, כי הלקוחות שלנו נוטים לשגשג על עקביות. בסוכנות שלי אנחנו עובדים כצוות כך שכולנו צריכים להיות באותו עמוד בכל הנוגע לאינטראקציות עם לקוחות. אם אני עושה משהו שונה אז עמיתיי לעבודה אלו הטיפים וקיצורי הדרך שרשמתי בשאלה האחרונה.
דבר אחד שעולה לי בראש שעושה אותי שונה הוא המבנה הגופני שלי. רוב עמיתיי לעבודה הם נשים קטנטנות למדי; תחום זה נשלט על ידי נשים באופן כללי (הייתי אומר ש-75% מהאנשים בתחום זה הם נשים). אני אדם גדול מאוד, שאני מניח שיוציא אותי מהקהל. זה גם מכניס את הלקוחות היותר אגרסיביים מינית על עומס התיקים שלי, כי בדרך כלל יש להם מעט חשק לתקוף מינית אדם בגודל שלי ו/או במגדר שלי. אמרו לי שזה די מועיל שיש גבר בצוות מהסיבה הזו. המין שלי גם פועל נגדי לפעמים מכיוון שחלק מהלקוחות מרגישים מאוימים מהגודל שלי או מרגישים שאני לא נראה מספיק "חם" או "אוהב". לחלק מהלקוחות יש גם היסטוריה או התעללות מצד גברים ובעקבותיו PTSD; זה נדיר אבל יש כמה לקוחות שאני לא באמת יכול לעבוד איתם כי הם חווים חרדה קיצונית או פרנויה כאשר מישהו נמצא בסביבה שלהם יותר מכמה דקות בכל פעם.
מה החלק הכי גרוע בעבודה ואיך מתמודדים איתו? אני בטוח שזה לוקח מחיר רגשי כשלקוח מתקשה.
סָפֵק. הספק הוא החלק הגרוע ביותר בעבודה לדעתי. דוגמה כבדה: כאשר לקוח מת עקב חשיפה (זה קורה להומלסים לעתים קרובות יותר מכפי שהרוב מבינים) זה באמת יכול להגיע אליך. אתה מתחיל לחשוב "מה יכולתי לעשות אחרת? האם זו אשמתי שהאדם הזה מת?" קשה להתמודד עם זה לפעמים, האופי הגולמי של זה. למרבה המזל לקוחות מתים לעתים רחוקות למדי. כשהם עושים זאת, אני מזכיר לעצמי שבסופו של יום, לפעמים הכי טוב שאני יכול לעשות הוא להציג ללקוחות אפשרויות טובות יותר ולנסות לעודד אותם לשנות את חייהם. אני יכול להסיע אותם לרופא אבל אני לא יכול לגרום להם להיכנס למכונית.
זה קשה כאשר לקוח מתקשה, במיוחד כאשר המאבק שלו נראה מעצמו. שימוש לרעה בסמים היא בעיה שכיחה עם לקוחות, למשל. תרחיש קשה נוסף הוא ספירלת הציות לתרופות. לקוח מתחיל להרגיש פרנואיד לגבי התרופות שלו ומחליט להפסיק לקחת אותן. זה מחמיר את הסימפטומים שלהם והם מתחילים לצאת משליטה. אני מקווה שהם יחזרו לעמוד בדרישות או לחילופין, ינחתו את עצמם מרצונם בבית החולים לפני שהם עושים משהו לא חוקי ו/או מסוכן.
לבסוף, כמו כל עבודה, הבירוקרטיה המעורבת יכולה להיות טרחה. הניירת שציינתי לעיל יכולה לקחת הרבה מאוד זמן והיא מאוד מייגעת אבל בסופו של דבר הכרחית.
מה החלק הכי מהנה בעבודה?
הַצלָחָה. הניצחונות הקטנים האלה הם החלק הכי טוב. כאשר לקוח מחליט, לבד (בעזרתכם כמובן), להתחיל לחסוך כסף כדי לקנות גיטרה חדשה על ידי הפסקת מתאמפטמין. או כשאתה סוף סוף מוצא את השילוב הנכון של התרופה שעוזרת ללקוח לשמור על שליטה על החושים שלו כדי שיתחיל לחפש עבודה. או התחושה המרה-מתוקה שמקבלים כשאתם מצליחים סוף סוף לנצח את המערכת ולעצור מישהו מסוכן. זה תרחיש קשה מסביב, כשאתה יודע שלקוח עומד לקראת אסון והדבר היחיד שאתה יכול לעשות בבטחה הוא לנסות לערב את המשטרה לפני שמישהו באמת ייפגע.
חוץ מזה, קשה מאוד לגרום למישהו להתבצע באופן בלתי רצוני (מעצר) כיום. פעם אפשר היה לעצור מישהו אם הוא התחיל, למשל, לצרוח ולאיים ברצח אנשים (באמצעות נשק אמיתי או אחר). הגיוני נכון? מישהו שלא בשכלו ומהווה סכנה לעצמו או לאחרים צריך להיות במקום בטוח עד שתהיה לו הזדמנות להירגע, להתפכח ו/או לקבל את התרופות הנכונות. כעת לקוח צריך להיות מכוסה בצואה של עצמו, להתרוצץ בפקק ולצרוח ולאיים להרוג אנשים (כבר עם נשק ביד) כדי שיוכלו אפילו להעריך למעצר. הסיבה לכך היא שפנייה פסיכיאטרית נקבעה לאחרונה כ"בלתי חוקית" במדינת וושינגטון ולא ניתן מימון לחלופות כלשהן. חפש בגוגל, התקשר לבית המחוקקים שלך.
מדי פעם יוצא לנו לעשות דברים מהנים גם עם לקוחות, כמו לקחת אותם כקבוצה לפארק או משהו. גם זה תמיד מהנה.
איזה סוג של כסף אפשר לצפות להרוויח בעבודה שלך? או, מהי משכורת התחלתית ממוצעת?
אפשר לצפות להתחיל בכ-$14 לשעה ולהתקדם משם, לקבל עלייה של $0.75 בכל שנה בערך עד שתגביל את הסכום של כ-26$ לשעה. הייתי בזה זמן מה אז אני עושה איפשהו באמצע זה.
איך אתה "מתקדם" בתחום שלך?
בדרך כלל אתה צריך לקבל תואר שני כדי להיות זכאי להתקדם ישירות בבריאות הנפש. מבחינה טכנית כל מנהלי המקרים ברמת תואר ראשון עובדים תחת פיקוח של אחד או יותר איש מקצוע בתחום בריאות הנפש (MHP). התהליך של הפיכתו ל-MHP דומה להפיכה ליועץ הקשור לסוכנות, אלא שאתה צריך תואר שני או שהסוכנות שלך צריכה למלא כמה ניירת כדי להפוך אותך לפטור מיוחד עבורך. פטורים אלו מתרחשים לעיתים רחוקות ביותר; בדרך כלל הם קורים כי ה-MHP האחראי פוטר לפתע/התפטר והסוכנות זקוקה למישהו שיתקדם מיד.
מה מעריכים אנשים פחות או יותר במה שאתה עושה?
כפי שציינתי קודם, רוב האנשים לא מבינים את כמות העבודה שמתרחשת "מאחורי הקלעים", כביכול. לדוגמה, הכנסת לקוח למתקן סיעודי יכול להיות די קשה לפעמים. מבחוץ התהליך הזה יכול להיראות כך:
הצהיר על הלקוח להיות בבית אבות.
הזמן עובר.
הלקוח מתקבל לבית אבות.
לפעמים אנשים לא מבינים ששלב 2 בעצם כרוך בהרבה עבודה; שיחות טלפון, ביקורים אינסופיים של רופאים ומתן הרבה עזרה נוספת ללקוח כדי לוודא שהוא לא ימות בזמן שהוא ממתין להתממשות רמת השירות הנכונה.
מהצד השני אני מקבל הרבה אנשים שמעריכים יתר על המידה את רמת הסבלנות שנדרש כדי לעשות את העבודה הזו. לי זה לא קשה להיות סבלני עם אנשים עם מחלת נפש; אני מבין את המגבלות שהסימפטומים שלהם מטילים ומתכוונן בהתאם. זה לא מזיק שגם אני משלם כדי להיות סבלני.
איזו עצה היית נותן למי ששואף להשתלב במקצוע שלך?
קרא את כל הראיון הזה ושאל את עצמך: האם אוכל לעשות את העבודה הזו? ברצינות, זו העצה שהייתי נותן. כמו כן, תרגל טיפול עצמי טוב. עבודה מסוג זה יכולה להוציא ממך הרבה מבחינה רגשית. חשוב להקדיש זמן לעצמך (להשיג תחביב!) ולהשאיר את העבודה בעבודה. הכל ייעשה, עם הזמן. יכולתי לעבוד 16 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע ועדיין לא לעשות הכל. חשוב לדעת לתעדף.
ידע הוא כוח - בתחום הזה הוא פשוטו כמשמעו. הכר את הלקוחות שלך; דע איזה לקוח יכול ללכת לקניות בעצמו אם אתה צריך להפסיק הכל במקרה חירום, דע מהי ההתנהגות הבסיסית שלו כדי שתוכל להבחין בין מחלתו של לקוח שחולפת ירידה ובין שהלקוח אמר שיש לו רק יום רע. הכר את חבריך לקבוצה; הכר את לוחות הזמנים שלהם כדי שתוכל להישען עליהם כשצריך וכך הם יוכלו להישען עליך, להכיר את מערכי המיומנויות שלהם כדי שתוכל לסחור בלקוחות אם אחד פשוט לא מסתדר לך. לבסוף, הכר את הסוכנות שלך. פעל לפי הכללים והשתמש בשכל הישר. אם יש לך ספק מה לעשות במצב, פנה אליו לממונה. התקשר לבוס שלך וקבל את דעתו על המצב, דבר אותו ומצא את הפתרון הטוב ביותר עבור כולם.
ראיון זה נערך למען הבהירות.
Career Spotlight היא סדרת ראיונות על Lifehacker המתמקדת באנשים רגילים ובעבודות שאולי לא שומעים עליהן הרבה - מרופאים ועד שרברבים ועד מהנדסי תעופה וחלל וכל מה שביניהם. אם תרצה לחלוק את הקריירה שלך, שלח לנו דוא"ל לכתובת[מוגן באימייל].תמונה מאתPhotographee.eu(Shutterstock).
עוד על בריאות הנפש וטיפול מקוון מהשותף של G/O Media
Lifehacker אינו מעורב ביצירת מאמרים אלו אך עשוי לקבל עמלה מרכישות דרך התוכן שלו:
איך עובד טיפול מקוון של Talkspace - סקירה
שפר את הבריאות הנפשית עם BetterHelp טיפול מקוון
אפשרויות הטיפול המקוונות הזולות ביותר
האם טיפול מקוון מתאים לך ביותר?
