איך "פשוט תגיד לא" להוצאות בלחץ עמיתים

אין דרך לעקוף את זה - להיות על אתַקצִיבמאתגר. זה קשה במיוחד כשאתה מרגיש שחברים או בני משפחה לחוצים לבזבז. בין אם זו הזמנה לאכול בחוץ, או חתונת יעד שדורשת כרטיס יקר, אמירת "לא" להוצאות יכולה להרגיש מרתיעה.

פוסט זה הופיע במקור במוכן לאפס.

זה משהו שהיה לי הרבה ניסיון איתו, אם כי אני עדיין לא המודל המושלם לאמירת לא להוצאות חברתיות. יש המון מקרים שבהם נדנו אותי להוציא למרות היותי בתקציב, או התחרטתי ועשיתי בחירות שלא ממש התאימו לתוכנית ההוצאות שלי. נאמר, אניעשהללמוד איך למצוא את הביטחוןלומר לא-למרות שזה לקח קצת עבודה ותרגול מצידי.

מה שהכי עזר היה לאתר את ההרגלים שהקשו, ולחשוב על דרכים בהן אוכל לעבוד כדי לשנות אותם. הנה חמישה מהגדולים, יחד עם המתגים שעזרו לי להישאר במסלול עם היעדים הפיננסיים שלי.

ההרגל: ממציא תירוצים

מתיחת האמת כדי להימנע מרגשות פגועים היאכָּךמְפַתֶה. אני קצת מתבייש להודות בזה, אבל ידוע לי בתור תירוצים כשאני מתמודד עם לחץ של הוצאות. לדוגמה, אם ביקשו ממני לאכול בחוץ, הייתי אומר שהייתי עייף מדי או צריך לקחת ניקוי יבש. זה לא משנה שאין לי דבר אחד שדורש ניקוי יבש. שקרים קטנים כדי לרכך את האמת לא היו מזיקים בכוונה, כשלעצמם, אלא היו בעייתיים בעובדה שהם מכסים מציאות גדולה יותר. הם לא פתרו את הבעיה ורק הסיטו את תשומת הלב באופן זמני.

הבורר: להיות מראש לגבי נסיבות פיננסיות

המספר אחתהדבר שעזר לי להפסיק להיות מובל על ידי הוצאות בלחץ חברתי היהתקשורת כנה. לא רק להיות כנה לגבי הנסיבות הכלכליות שלי, אלא גם להיות כנה אם התאכזבתי. זה לא צריך להיות נאום. מה שהצליח ביותר היה בדרך כלל קצר, מתוק ואמיתי: "אני רוצה, אבל אני לא יכול להרשות את זה עכשיו".

אתה לא יכול לשלוט בתגובה של מישהו אחר, אלא אתהפַּחִיתלשלוט ברמת היושר שלך. כשתירוצים בהתחלה, אנשים היו מראים את האכזבה הברורה שלהם. ברגע שאנשים היו מודעים למצבי הפיננסי באמצעות תקשורת כנה, הם הבינו באופן גורף.

ההרגל: הבטחות "פעם אחרונה".

לעתים קרובות מצאתי את עצמי אומר את אותו הדבר כשאני מתמודד עם הוצאות בלחץ חברתי: "אני אפסיק אחרי הזמן הזה." הבעיה הייתה שבדרך כלל לא עשיתי זאת. אני פשוט אגיד עוד "פעם אחרונה" להבטיח אתהַבָּאזְמַן. עד מהרה, זה הפך לתירוץ לדחות את האחריות מול התקציב שלי. "הפעם הבאה" היה בלתי מוחשי וגמיש ולכן התייחסתי אליו ככזה.

הבורר: התחלה מיידית

כדי לעמוד באמת מאחורי הבחירה שלי לדבוק בתקציב, הייתי צריך להבין את החשיבות של התחלה מיידית ומיידית. פירוש הדבר היה להכיר בכך ש"פעם אחרונה" היא רק דרך להצדיק את ההוצאה המיידית. הפסקתי לדחוף אותו, ולקחתי את הגישה הקרה. או ליתר דיוק, סוג הגישה של "לא עוד כריכים מעדנים קרים לארוחת צהריים".

ההרגל: התעלמות מוחלטת מההזמנה

הגיע שלב שהרגשתי כל כך לא בנוח להגיד לא שעשיתי מה שכל אדם בעל כוונות טובות יעשה - התעלמתי מההזמנה בתקווה שהיא תיעלם. אני לא בטוח אם אני צריך להסביר למה זה לא עבד. בוא נגיד שלא הכרתי חברים חדשים או חיזקתי מערכות יחסים כלשהן דרך המסלול הזה. הרגשתי גם די גס רוח לגבי המעשים שלי. זה הרגיש כאילו התחבאתי ממשהו, כשבמציאות הכנסתי את עצמי למסגרת המחשבתית הלא נוחה הזו. בסופו של דבר, זה רק החמיר את היכולת שלי לחשוב בבהירות על איך אני יכול להגיב.

הבורר: להגיב בזמן

התעלמות ממשהו לא גורמת לו להיעלם - שיעור חשוב בחיים, אבל לפעמים קשה לזכור בכל זאת. דחיית תגובה או התעלמות מוחלטת מההזמנה רק הפכה את זה למלחיץ יותר. בנוסף, לא הענקתי למזמין את רמת הכבוד הראויה. עמידה בזמנים ותגובה מהירה למעשה הקלו על הדחיה כאשר לא הצלחתי להשתלב באירוע או ברכישה.

ההרגל: תופסת מושב אחורי בתכנון חברתי

הלחץ על הוצאות חברתיות נוצר בדרך כלל כשהייתי במצב שהוביל מישהו אחר. לא דבר רע, בשום פנים ואופן, אבל חוסר השליטה גם גרם לי להרגיש פגיע לגבי בחירות התקציב שלי. לא פעם, זה הוביל ללחץ בהוצאות.

הבורר: חקירת פעילויות מותאמות לתקציב

ההשתלטות על התכנון של מפגש חברתי נתנה לי את ההזדמנות לשמור על אירוע דל תקציב. זה לא אומר שהתחלתי להציע שנשחק עם מקלות ונשתה מי גשם. מצאתי דברים באמת מעניינים, ומצאתי אנשים עם תחומי עניין דומים לקחת חלק. יש המון אפשרויות בחוץ, אבל חשוב שתהיה לך עניין אמיתי בהן. זה אומר לחפש דברים שמתיישרים עם מה שמשעשע או משמח אותך. דברים כמו טיולים רגליים, תיאטרון קהילתי בפארק, כנסים של משחקי וידאו או הרצאות מדע ציבוריות.

ההרגל: קבלת בחירות על סמך פחד ממבוכה חברתית

מצאתי שאחד הדברים הכי מפחידים בלומר לא להוצאה תוך כדי תקציב היה הפחד שזה יבדל אותי. שאיכשהו להיות בתקציב, או לא לרצות לבזבז כסף זה היהמֵבִיךהַכרָזָה. אבל אם חושבים על זה, לכל אחד יש מגבלת הוצאה, גם אם היא לא תואמת את שלך או שלי. למשל, אם הייתם פונים לקבוצת חברים ומבקשים מהם לקנות פסל זהב מלא של טי-רקס, הם כנראה היו אומרים (ובצדק) לא. כי זה נשמע לא הגיוני. אף אחד לא חסין מגבולות אישיים להוצאותיו.

הבורר: מציאת רמת נוחות הוצאות

בהקטנה, ניתן ליישם את אותו הדבר לגבי השקפת ההוצאות של כולם. אכילה בחוץ עשויה להיראות לך לא הגיונית, אבל לא למישהו אחר. כשאתה מסביר את הגבול שלך, הם צריכים להבין. זה לקח לי קצת זמן, אבל לבסוף מצאתי ערך גדול יותר באיזון מאשר תמיד אמרתי כן. עכשיו, לפני שאני מקבל או דוחה הזמנה, אני לוקח דקה לשאול את עצמי, "האם אני בגבולות שלי?" כדרך לבדוק שוב את המניעים שלי.

למרות שלחץ חברתי הוא נושא הקשור לרוב בילדים או בני נוער, הוא ממשיך להוות אתגר ככל שאנו מתבגרים ומתקדמים בקריירה או במעגלים חברתיים. מכיוון שזהו אתגר מתמשך, חשוב ללמוד דרכים להתמודד עם מצבים שגורמים לך להרגיש לחוצים למשהו שבדרך כלל לא היית עושה. ללמוד להגיד לא בביטחון מגיע דרך ניסוי וטעייה. אבל זהעושהלהיות קל יותר. הלך רוח חדש בהובלת כמה מתגים מנטליים יכול לעזור לחזק את הרצון שלךלהתקרב לתקציב הזה.

אומר לא להוצאות בלחץ עמיתים|מוכן לאפס

קלייר היא מתמחה בתוכן ב-ReadyForZero. היא ילידת אזור המפרץ עם זיקה לנסיעות ואוכל שנהנית לכתוב על מימון אישי ונושאים רבים אחרים.

רוצה לראות את העבודה שלך על Lifehacker? אֶלֶקטרוֹנִיטסה.

איור מאת ניק קריסקוולו.