כיצד לבטל את המנטליות של הקורבן ולהיות מועצמת יותר

כמעט לא עובר יום שאנחנו לא מתלוננים, מבקרים, מאשימים, מרכלים או משווים את עצמנו לאנשים אחרים. אני בהחלט נאבקת עם זה. אבל לפעמים משחק הקורבן רק מגביל את מה שאנחנו באמת מסוגלים לו.

פוסט זה הופיע במקור ב-בלוג צוות.

אקדיש 30 דקות לתיעוד או לעשות מדיטציה רק ​​כדי לקפוץ לאוטו כדי לתפוס את הבת שלי מהגן ולקלל בשקט (בסדר בסדר, לא כל כך בשקט) את כל מי בקו הטנדר שלא מבין את המושגים הבסיסיים של נהיגה במכונית .

פתאום אני מתוח, נרגן ולפעמים ממש זועם. וכל המיינדפולנס הזה עובד כדי לשים אותי במרחב הראש הנכון לשארית היום? כן, זה נעלם מהחלון. זו דוגמה קטנה, אבל כזו שמדגימה באיזו קלות אנו פונים להיגיון רגשי (אני מרגיש את זה, לכן זה חייב להיות נכון) להכתיב ולהצדיק את התגובות שלנו. ולמרות מאמצינו, קשה מאוד לשלוט ברגשות.

אבל אנחנולַעֲשׂוֹתלשלוט בהם.

כל תגובה שאנו נותנים לאנשים ולאירועים - בין אם זה מתוך הרגל או מחשבה מודעת - היא בחירה. בחירה לקחת בעלות על המעשים שלנו או להטיל אשמה על מישהו אחר. זו הבחירה שלנו לומר מי שולט בחיינו. או שאתה מנהל את היום או שהוא מנהל אותך.

איך (ומדוע) אנחנו אוהבים לשחק את הקורבן

מנטליות הקורבן - הרעיון שאנחנו לא אחראים למעשינו ולנסיבות שלנו - הוא סיפור שממש ממש חוזר לראשית הזמן. אדם האשים את חוה באכילת התפוח האסור, שבתורה האשים את הנחש בשכנוע אותה.

היום, בזכות האינטרנט והמדיה החברתית, האשמה, ביקורת וחוסר קבלה כללי הפכו לחלק קבוע מהדיאלוג היומיומי שלנו.

מאמרים פופולריים כמוההשתוללות של המוח האמריקאיועלייתה של תרבות הקורבנותלהדגיש את הרגישויות המוגברות שהופיעו במקום העבודה, בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות שלנו. קומיקאים לא מופיעים בקמפוסים בקולג' כי סטודנטים "לא יכול לסבול בדיחה." ספרים לא מוקצים בכיתה מחשש שיגרמו למצוקה.

כפי שדנים הסוציולוגים בראדלי קמפבל וג'ייסון מאנינג בכתביהםמחקר על 'מיקרואגרסיות' ותרבות הקורבנות, מלמדים אותנו להגיב אפילו לעבירה הקטנה ביותר. ובמקום לפתור את הבעיה בעצמנו, אנו תלויים באחרים כדי לאמת את מעמדנו כקורבן.

אבל כל מה שזה עושה הוא ליצור חשיבה של חוסר אונים. אנו נופלים לדפוסים מבטלים שבהם אנו מאשימים אחרים, מתלוננים על נסיבות ועוסקים ברחמים עצמיים.

• "אם רק X, אז הדברים היו טובים יותר"

• "למה היא לא אני?"

• "אם הייתי אחראי... אם הדברים היו תלויים בי..."

דיוויד אמרלד, בספרוכוחו של TED, מכנה את מנטליות הקורבן הזו 'משולש הדרמה המפחיד' לאחר קונספט שפותח בשנות ה-60 על ידי ד"ר סטיבן קרפמן שבו אנו משחקים כל (או את כולם) של שלושה תפקידים:

בתור קורבנות, אנו מתמקדים בכל מה שלילי בחיינו ומרגישים עוול על ידי אלה השופטים ומבקרים אותנו.

בתור רודפים, אנו שופטים ומבקרים אחרים, בדרך כלל מתוך מקום של כעס ורוגז.

לבסוף, נפנה אלמצילים- בין אם בצורה של אדם אחר, עוולות או דרך אחרת להקהות או להסיח את דעתנו - להקלה. לכן התלונות היא מנגנון הגנה עצמית כל כך נהדר. זו הדרך המושלמת לשכנע את עצמנו שמגיע לנו יותר כשדברים לא הולכים כמונו (מבלי שנצטרך לעשות משהו בקשר לזה). הרבה יותר קל להתלונן ולבקר מאשר ליצור, להוביל ולפעול.

כאשר אנו תופסים את הנסיבות שלנו כחיצוניות, אנו נותנים לעצמנו רשות לא ליישם את עצמנו ולהתקדם. אנחנו לאלגדול, להתבגר וללמוד מהטעויות שלנו. למרות שאנו יודעים שכדי להיות מנהיגים, יזמים או יצירתיים מצוינים, עלינו לעשות את ההיפך.

עלינו להשקיע בצמיחה מתמדת, להכיר בחסרונות ובטעויות שלנו, ולקבל שאנו אחראים לגורלנו.

כיצד נוכל לבטל את המנטליות של הקורבן ולהתעצמות

התרופה למשולש הדרמה של דיוויד אמרלד נקראת "דינמיקת העצמה." היכן שהקורבנות מתמקדים בבעיות,יוצריםלהבהיר מה הם רוצים, ולהיות מוסמכים ליצור תוצאות לחייהם.

רודפים הופכיםמאתגרים, שעוזרים להם ללמוד ולצמוח במסע החקירה העצמי שלהם.

ולבסוף, מצילים פועלים כמומאמנים- מישהו תומך שעוזר ליוצר להתקדם לעבר התוצאה הרצויה לו.

אותן בעיות, אתגרים ואירועים קיימים. אנחנו פשוט מסתכלים עליהם דרך עדשה אחרת. כדי לצאת ממצב הקורבן, עלינו לקחת זמן להרהר ולשאול את עצמנו:

• מהי התוצאה האידיאלית שלנו?

• מה הכוונה מאחורי התגובות שלנו?

• את מי אנחנו מאשימים בדברים שקורים לנו?

• למה אנחנו פונים בשביל 'הצלה'

פילוסופיה אחת שמתבססת על מסגור מתמשך של מכשולי החיים בצורה מעצימה זו נמצאת ביצירותיהם של מרקוס אורליוס, סנקה, אפיקטטוס וסטואיקנים אחרים. הסטואיות מבוססת על הרעיון שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שקורה לנו, אבל אנחנו יכולים לשלוט איך אנחנו מגיבים לזה.

אנו הופכים לא מרוצים מחיינו מכיוון שאנו סומכים על הרגשות שלנו שיכתיבו את המחשבות והפעולות שלנו בניגוד להיגיון ולמחשבה רציונלית. אנו שוכחים שמכשולים וחוסר מזל הם הזדמנויות עשירות ללמוד ולצמוח.

הסופר והמשווק ריאן הולידייהמכשול הוא הדרך: האמנות הנצחית של הפיכת ניסיונות לניצחון, מסתמך על העקרונות הסטואיים הללו כדי לשתף סיפורים של דמויות היסטוריות גדולות כמו תיאודור רוזוולט, לורה אינגלס ויילדר, יוליסס ס. גרנט ותומס אדיסון, בין היתר, שהסתכלו על כישלון ואתגרים כדרך להתחזק.

הוא אומר:

"זה דבר אחד לא להיות מוצף על ידי מכשולים, או מיואש או מוטרד מהם. זה משהו שמעטים מסוגלים לעשות. אבל אחרי ששלטת ברגשות שלך, ואתה יכול לראות בצורה אובייקטיבית ולעמוד ביציבות, השלב הבא הופך לאפשרי: היפוך מחשבתי, כך שאתה לא מסתכל על המכשול אלא על ההזדמנות שבתוכו. כפי שניסחה זאת לורה אינגלס ויילדר: 'יש טוב בכל דבר, אם רק נחפש את זה'. ובכל זאת אנחנו כל כך גרועים בלהסתכל. אנחנו עוצמים עיניים למתנה".

זה הטבע שלנו להאמין שדברים אמורים להיות בצורה מסוימת, ולכן אנחנו מסרבים לקבל אותם כשהם לא. נתבכיין על עמית מעצבן כשאנחנו יכולים ללמוד את החסרונות שלו ולחפש דרכים לשפר את ההתנהלות והביצועים שלנו.

תרגיל פשוט לצאת ממנטליות הקורבן הזו הוא לנסות תקופה של "בלי להתלונן". ובלי להתלונן, אני מתכוון לא לרכל, לשפוט ולקלל. המאמצים שלי להימנע מתלוננות גרמו לי להבין עד כמה מילים חזקות כמשפיעות על המחשבות שלנו.

אנו חושבים במילים, כך שהמילים שאנו אומרים משפיעות על המילים שאנו חושבים. באותו האופן שבו הצהרות ומנטרות חיוביות משפיעות על האופן שבו המוח שלנו מסנן ומפרש מידע (זהמחקר 2012 למעשה הראהשהצהרות חיוביות ומנטרות יכולות להפחית מתח, לשפר את קבלת ההחלטות וביצועים במשימות מאתגרות) להיות מודעים לדרך שבה אנחנו מדברים על אנשים אחרים מלמדת אותנו לבחור את המילים שלנו בזהירות רבה יותר, לזהות את הדברים שאנחנו שליליים לגביהם, וכן להתמקד בפתרונות ובתגובות חיוביות.

אז במקום לחשוב"כל מה שאתם צריכים כדי ללמוד איך לנהוג במכוניות הארורות שלכם",עכשיו אני אומר לעצמי"זה הטבע של קווי האיסוף של בית הספר, אז מוטב שאורד כמה ספרי אודיו נהדרים כדי לארח לי חברה בזמן שאני מחכה."

אני אומנם ברירת מחדל לראשון לפני שזיהיתי את התגובה הלא בריאה שלי, אבל זה תרגיל יעיל מאוד בהבאת יותר מודעות למילים ולמחשבות שלי.

על ידי עשייה זו עם טרדות יומיומיות, מצבים מאתגרים והבעיות הגדולות יותר שכולנו מתמודדים איתנו, נוכל לשפר את יכולתנו להישאר רגועים, חיוביים ומוכווני פעולה במצבי לחץ.

בודהה אמר "החיים שלנו הם יצירת המוח שלנו". בעוד אריסטו אמר "זהו סימן של מוח משכיל לבדר מחשבה מבלי לקבל אותה."

איננו יכולים להימנע מקושי ואי נוחות, ולא מועיל לנו להגן על עצמנו (ועל הדור הבא) מפניהם. עלינו להתמודד עם המכשולים שלנו מכיוון שכפי שלימד סוקרטס לפני למעלה מ-2500 שנה, זהו תהליך של ניסיון ושאלות והשתקפות מתמידים שאנו גדלים ומצליחים.

אתה יכול לבחור איך אתה מגיב לכל מצב שאתה מתמודד איתו. אז מה יותר חשוב? כעס או צמיחה אישית?

המכשול הוא התשובה: איך להשתלט על כל מצב| בלוג צוות

עוד על בריאות הנפש וטיפול מקוון מהשותף של G/O Media.

Lifehacker אינו מעורב ביצירת מאמרים אלו אך עשוי לקבל עמלה מרכישות דרך התוכן שלו:

אנשי מקצוע מובילים בבריאות הנפש ב-BetterHelp
טיפול מקוון ב-Talkspace: נפגש עם מטפל מורשה
תוכניות הטיפול המקוונות הטובות ביותר במחירים משתלמים: עלויות וביקורות
אפשרויות טיפול מקוונות מובילות בחרדה, דיכאון ועוד

רוזנה קספר היא המחברת שלHackerella.comשבו בכל חודש היא יוצאת לאתגר בריאות ואיכות חיים חדש. תמונה מאתIkon_Grafix(Shutterstock).