אמנם אולי נכון שאין קיצורי דרך לשום מקום שכדאי להגיע אליו, אבל בהחלט יש דרכים להאריך את המסע ללא צורך. לעתים קרובות אנו מבזבזים הרבה זמן כי אף אחד מעולם לא לימד אותנו את הדרך היעילה והיעילה ביותר להתאמן. בין אם זה ללמוד איך לקוד, לשפר את כישורי הכתיבה שלך או לנגן בכלי נגינה, תרגול בדרך הנכונה יכול להיות ההבדל בין טוב לגדול.
בטח שמעתם את הבדיחה הישנה על התייר ששואל נהג מונית איך להגיע לקרנגי הול, רק כדי שנאמר לו: "תאמן, תתאמן, תתרגל!"
התחלתי לנגן בכינור בגיל שנתיים, ומאז שאני זוכר את עצמי, הייתה שאלה אחת שרדפה אותי מדי יום.
האם אני מתאמן מספיק?
מה אומרים אמנים?
חיפשתי ספרים וראיונות עם אמנים גדולים, וחיפשתי קונצנזוס לגבי זמן התרגול שיקל על מצפוני. קראתי ראיון עם רובינשטיין, שבו הוא הצהיר שאף אחד לא צריך להתאמן יותר מארבע שעות ביום. הוא הסביר שאם אתה צריך כל כך הרבה זמן, כנראה שאתה לא עושה את זה נכון.
ואז היה הכנר נתן מילשטיין שפעםשאל המורה שלוליאופולד אור כמה שעות ביום הוא צריך להתאמן. אור הגיב ואמר "תתרגל עם האצבעות ואתה צריך כל היום. תתאמן עם המוח שלך ותעשה כמה שיותר תוך 1 1/2 שעה".
אפילו חפץ ציין כי הואמעולם לא האמנתי בתרגול יותר מדי, ושתרגול מוגזם הוא "רע באותה מידה כמו להתאמן מעט מדי!" לטענתו, הוא התאמן לא יותר משלוש שעות ביום בממוצע, וכי לא התאמן כלל בימי ראשון.
נראה היה שארבע שעות צריכות להספיק. אז נשמתי לרווחה קצת. ואז למדתי על עבודתו של ד"ר ק. אנדרס אריקסון.
מה אומרים פסיכולוגים?
בכל הנוגע להבנת מומחיות וביצועי מומחים, הפסיכולוג ד"ר אריקסון הוא אולי הסמכות המובילה בעולם.המחקר שלוהוא הבסיס ל"כלל 10,000 השעות" שמציע כי נדרשות לפחות עשר שנים ו/או 10,000 שעות של תרגול מכוון כדי להגיע לרמת ביצועים מומחית בכל תחום נתון - ובמקרה של מוזיקאים, יותר כמו 15 -25 שנים על מנת להגיע לרמה בינלאומית עילית.
אלו מספרים די גדולים. כל כך גדול, שבהתחלה פספסתי את הגורם הכי חשוב במשוואה.
מְכוּוָןלְתַרְגֵל.
כלומר, קיים סוג ספציפי של תרגול המאפשר השגת רמת ביצוע עילית. ואז יש סוג אחר של תרגול שרובנו מכירים יותר.
תרגול חסר שכל
האם אי פעם צפית במוזיקאי (או ספורטאי, שחקן, עורך דין משפט) עוסק באימון? תבחין שרוב התרגול דומה לאחת מהדפוסים המובהקים הבאים.
1. שיטת שיא שבור: זה המקום שבו אנחנו פשוט חוזרים על אותו דבר שוב ושוב. אותה הגשת טניס. אותו קטע בפסנתר. אותה מצגת פאוור פוינט. מרחוק זה אולי נראה כמו תרגול, אבל חלק גדול ממנו הוא פשוט חזרה חסרת שכל.
2. שיטת טייס אוטומטי: זה המקום שבו אנו מפעילים את מערכת הטייס האוטומטי שלנו ואת החוף. תקראו את הצעות המכירות שלנו שלוש פעמים. שחקו סיבוב גולף. רוץ דרך יצירה מההתחלה ועד הסוף.
3. שיטה היברידית: אז יש את הגישה המשולבת. במשך רוב חיי, תרגול פירושו לנגן דרך יצירה עד ששמעתי משהו שלא אהבתי, ואז הייתי מפסיק, חוזר על הקטע שוב ושוב עד שהוא מתחיל להישמע טוב יותר, ואז ממשיך לנגן עד שאשמע הדבר הבא שלא הייתי מרוצה ממנו, ואז הייתי חוזר על כל התהליך שוב.
שלוש בעיות
למרבה הצער, יש שלוש בעיות עם תרגול בדרך זו.
1. חבל על הזמן: למה? ראשית, מעט מאוד למידה פרודוקטיבית מתרחשת כאשר אנו מתרגלים בדרך זו. זו הסיבה שאתה יכול "לתרגל" משהו במשך שעות, ימים או שבועות, ועדיין לא לשפר כל כך הרבה. גרוע מכך, אתה בעצם חופר לעצמך בור, כי מה שהמודל הזה של תרגול עושה הוא לחזק הרגלים וטעויות לא רצויות, ולהגדיל את הסבירות לביצועים לא עקביים יותר.
זה גם מקשה על ניקוי ההרגלים הרעים האלה ככל שעובר הזמן - כך שאתה בעצם מוסיף לכמות זמן התרגול העתידי שתזדקק לו כדי לחסל את הנטיות הלא רצויות הללו. אם לצטט פרופסור לסקסופון שעבדתי איתו פעם: "תרגול לא עושה מושלם, תרגול הופך קבוע".
2. זה גורם לך להיות פחות בטוח: בנוסף, תרגול ללא שכל מוריד את הביטחון העצמי שלך, שכן חלק ממך מבין שאתה לא באמת יודע איך לייצר את התוצאות שאתה מחפש. גם אם יש לך אחוזי הצלחה גבוהים למדי בקטעים הקשים ביותר, ישנה תחושת אי ודאות עמוק בפנים שפשוט לא תיעלם.
ביטחון אמיתי על הבמה נובע מ-(א) היכולת למסמר את זה בעקביות, (ב) הידיעה שזה לא צירוף מקרים אלא שאתה יכול לעשות את זה בדרך הנכונה לפי דרישה, כי (ג) אתה יודע בדיוק למה אתה מסמר זה או מתגעגע אליו - כלומר זיהית את הגורמים הטכניים או המכניים המרכזיים הדרושים כדי לנגן את הקטע בצורה מושלמת בכל פעם.
3. זה משעמם עד כאב: תרגול ללא שכל זו מטלה. לכולנו היו הורים ומורים בעלי כוונות טובות שאמרו לנו ללכת הביתה ולתרגל קטע מסוים x מספר פעמים, או לתרגל x מספר שעות, נכון? אבל למה אנחנו מודדים הצלחה ביחידות של זמן תרגול? מה שאנחנו צריכים הם יעדי תוצאה ספציפיים יותר מכווני תוצאות - כגון, תרגול הקטע הזה עד שהוא נשמע כמו XYZ, או תרגול הקטע הזה עד שתוכל להבין איך לגרום לו להישמע כמו ABC.
תרגול מכוון
אז מה האלטרנטיבה? תרגול מכוון, או מודע היא פעילות שיטתית ומובנית מאוד, כלומר, בהיעדר מילה טובה יותר, מדעית יותר. במקום ניסוי וטעייה חסרי תודעה, זהו תהליך פעיל ומתחשב של בדיקת השערות שבו אנו מחפשים ללא הפוגה פתרונות לבעיות מוגדרות בבירור.
תרגול מכוון הוא לרוב איטי, וכולל חזרה על קטעים קטנים ומאוד ספציפיים של מיומנות במקום פשוט לשחק. לדוגמה, אם היית מוזיקאי, אולי תעבוד רק על תו הפתיחה של סולו כדי לוודא שהוא "מדבר" בדיוק כמו שאתה רוצה, במקום לנגן את כל משפט הפתיחה.
תרגול מכוון כרוך גם במעקב אחר הביצועים - בזמן אמת ובאמצעות הקלטות - בחיפוש מתמשך אחר דרכים חדשות לשיפור. זה אומר להיות שומר מצוות ומודע היטב למה שקורה, כדי שתוכל לומר לעצמך בדיוק מה השתבש. לדוגמה, האם התו הראשון היה חד? שָׁטוּחַ? רועש מדי? רך מדי? קשוחה מדי? קצר מדי? ארוך מדי?
נניח שהפתק היה חד מדי וארוך מדי עם לא מספיק התקפה כדי להתחיל את הפתק. ובכן, כמה חד זה היה? קְצָת? הרבה? כמה ארוך היה הפתק ממה שרצית שיהיה? כמה עוד התקפה רצית?
אוקיי, הפתק היה מעט חד, רק שערה ארוכה מדי, ודרש התקפה הרבה יותר ברורה כדי להיות עקבי עם הביטוי והדינמיקה המסומנים. אז למה הפתק היה חד? מה עשית? מה אתה צריך לעשות במקום זאת כדי לוודא שהתו מכוון בצורה מושלמת בכל פעם? איך מבטיחים שהאורך יהיה בדיוק כמו שאתה רוצה שהוא יהיה, ואיך מקבלים התקפה נקייה וברורה באופן עקבי כדי להתחיל את התו כך שהוא יתחיל באופי הנכון?
כעת, בואו נדמיין שהקלטתם כל חזרה על ניסיון, ויכולתם להאזין בחזרה לניסיון האחרון. האם שילוב המרכיבים הזה נותן לך את התוצאה הרצויה? האם השילוב הזה של אלמנטים מעביר את מצב הרוח או הדמות שאתה רוצה לתקשר למאזין בצורה יעילה כפי שחשבת שהוא יעשה? האם זה עוזר למאזין לחוות את מה שאתה רוצה שהוא ירגיש?
אם זה נשמע כמו הרבה עבודה, זה בגלל שזה כן. מה שעשוי להסביר מדוע מעטים לוקחים את הזמן להתאמן בדרך זו. כדי לעצור, נתח מה השתבש, למה זה קרה ואיך הם יכולים להפיק תוצאות שונות בפעם הבאה.
למרות שזה נשמע פשוט, לקח לי שנים להבין את זה. עם זאת, זה נשאר השיעור היקר והמתמשך ביותר שלמדתי מ-23 שנות הכשרתי. במשך תריסר השנים שחלפו מאז שהנחתי את הכינור שלי, עקרונות התרגול המכוון נשארו רלוונטיים לא משנה איזו מיומנות עליי ללמוד לאחר מכן. בין אם מדובר בתרגול של פסיכולוגיה, בניית קהל לבלוג, הורות או הכנת השייק המושלם, איך אני מבלה את זמן התרגול שלי נשאר חשוב יותר מכמה זמן אני משקיע בתרגול.
כיצד להאיץ את פיתוח המיומנות
להלן חמשת העקרונות שהייתי רוצה לחלוק עם גרסה צעירה יותר של עצמי. אני מקווה שתמצא משהו בעל ערך גם ברשימה הזו.
1. מיקוד הוא הכל: שמור על מפגשי תרגול מוגבלים למשך זמן המאפשר לך להישאר ממוקד. זה עשוי להיות קצר כמו 10-20 דקות, ועד 45-60 דקות ומעלה.
2. גם התזמון הוא הכל: עקוב אחר זמנים במהלך היום שבהם אתה נוטה להרבות באנרגיה. זה יכול להיות דבר ראשון בבוקר, או ממש לפני ארוחת הצהריים. נסה לעשות את התרגול שלך בתקופות פרודוקטיביות טבעיות אלה, כאשר אתה מסוגל להתמקד ולחשוב בצורה הכי ברורה. מה לעשות בזמנים לא פרודוקטיביים באופן טבעי? אני אומר קח חפה מרגשות אשםתְנוּמָה.
3. אל תסמוך על הזיכרון שלך: השתמש במחברת תרגול. תכנן את התרגול שלך, ועקוב אחר מטרות התרגול שלך ומה שאתה מגלה במהלך מפגשי התרגול שלך. המפתח להיכנס"זְרִימָה"כאשר התרגול הוא לשאוף כל הזמן לבהירות הכוונה. שיהיה לך מושג ברור לגבי מה אתה רוצה (למשל הצליל שאתה רוצה להפיק, או ביטוי מסוים שאתה רוצה לנסות, או ניסוח ספציפי, אינטונציה וכו' שאתה רוצה להיות מסוגל לבצע באופן עקבי), וכן היו בלתי פוסקים בחיפושכם אחר פתרונות טובים מתמיד.
כאשר אתה נתקל בתובנה חדשה או מגלה פתרון לבעיה, רשום אותה! ככל שתתרגל בתשומת לב רבה יותר, תתחיל לעשות כל כך הרבה מיקרו-תגליות שתזדקק לתזכורות כתובות כדי לזכור את כולם.
4. חכם יותר, לא קשה יותר: כשדברים לא עובדים, לפעמים אנחנו פשוט צריכים להתאמן יותר. ואז יש מקרים שבהם זה אומר שאנחנו צריכים ללכת לכיוון אחר.
אני זוכר שנאבקתי עם וריאציית הפיזיקאטו השמאלית בקפריזה ה-24 של פגניני כשלמדתי בג'וליארד. המשכתי להתאמץ יותר ויותר לגרום לתווים לדבר, אבל כל מה שקיבלתי היה כואבות באצבעות, שכמה מהן התחילו לדמם (טוב, רק קצת).
במקום להתמיד בעקשנות באסטרטגיה שברור שלא עבדה, הכרחתי את עצמי להפסיק. סיעור מוחות של פתרונות לבעיה במשך יום או יומיים, ורשמתי רעיונות כפי שעלו לי. כשהייתה לי רשימה של כמה פתרונות מבטיחים, התחלתי להתנסות.
בסופו של דבר הגעתי לפתרון שעבד, ובפעם הבאה ששיחקתי עבור המורה שלי, הוא בעצם ביקש ממני להראות לו איך גרמתי לתווים לדבר כל כך ברור!
5. הישאר על המטרה עם מודל לפתרון בעיות: קל בצורה יוצאת דופן להיסחף למצב תרגול חסר תודעה. שמור על עצמך במשימה באמצעות המודל בן 6 השלבים לפתרון בעיות למטה.
הגדירו את הבעיה. (איזו תוצאה קיבלתי הרגע? איך אני רוצה שההערה/הביטוי הזה יישמע במקום זאת?)
נתח את הבעיה. (מה גורם לזה להישמע ככה?)
זיהוי פתרונות אפשריים. (מה אני יכול לשנות כדי שזה יישמע יותר כמו שאני רוצה?)
בדוק את הפתרונות הפוטנציאליים ובחר את הפתרונות היעילים ביותר. (איזה תיקון נראה עובד הכי טוב?)
ליישם את הפתרון הטוב ביותר. (חזק את השינויים האלה כדי להפוך את השינויים קבועים.)
מעקב אחר היישום. (האם השינויים האלה ממשיכים להניב את התוצאות שאני מחפש?
הפוך את הזמן שלך לספור
זה לא משנה אם אנחנו מדברים על שכלול טכניקת כינור, שיפור שלךמשחק גולף, הופכים אסופר טוב יותר, שיפור שלךכישורי שיווק, או להפוך ליעיל יותרמְנַתֵחַ.
החיים קצרים. זמן הוא המצרך היקר ביותר שלנו. אם אתה מתכוון להתאמן, כדאי שתעשה את זה נכון.
השיעור היקר ביותר שלמדתי מנגינה בכינור| פוסט יצירתיות
נועה קגייאמההוא כנר שעבר הכשרת ג'וליארד שהפך לפסיכולוג ספורט וביצועים. הוא מתמחה ללמד אמני הופעה כיצד להופיע עד ליכולותיהם תחת לחץ.
תמונה רמיקס מדיקוגם(Shutterstock) ולְהַשְׁלִים(שטרסטוק).
רוצה לראות את העבודה שלך על Lifehacker? אֶלֶקטרוֹנִיטסה.
