היסטוריה קצרה של הסכסוך בין צפון ודרום קוריאה

ביום שישי, מנהיג מצפון קוריאה חצה את האזור המפורז הקוריאני בפעם הראשונה אי פעםלדבר על פירוק מגרעין ושלום המיוחל. זה היה רגע היסטורי באמת, אבל זה רק האירוע האחרון בסכסוך מסובך שנמשך כמעט 70 שנה. הנה כל מה שאתה צריך לדעת על מלחמת קוריאה.

הדרך למלחמת קוריאה

מ-1910 עד 1945, קוריאה הייתה בשליטת האימפריה היפנית לאחר תהליך אינטגרציה ארוך שהחל עםהסכם יפן-קוריאה משנת 1876. אולם לאחר אירועי מלחמת העולם השנייה,רכושה הקיסרי של יפן הוחלט. ארצות הברית וברית המועצות נאלצו להחליט מה לעשות עם קוריאה, ובסופו של דבר הן בחרו לפצל את חצי האי שעליו נשענה קוריאה לאורך קו הרוחב ה-38. ברית המועצות תטפל בצפון, וארצות הברית תשלוט בדרום.

אבל עד סוף שנות הארבעים, איום הקומוניזם היה במגמת עלייה והמלחמה הקרה הייתה בעיצומה. זה, כמובן, הביא מתח למדינות הקוריאניות החדשות שגבלו זו עם זו.סינגמן רי, דיקטטור אנטי-קומוניסטי בדרום, וקים איל סונג, דיקטטור קומוניסטי בצפון - ששניהם טענו שהוא מעצמת השלטון הלגיטימית של כל קוריאה - נלחם לאורך קו הרוחב ה-38 עם תמיכה מבעלי בריתם: ארצות הברית וברית המועצות, בהתאמה. לפני שמלחמת קוריאה התחילה רשמית,כמעט 10,000 חיילים נהרגו.

עד מהרה, "המלחמה החמה" הראשונה של המלחמה הקרה הראתה את פניה המכוערות, וארצות הבריתיאמין שלא הייתה לו ברירה אלא להפגין את מחויבותה למושג "הכלאה",או הניסיון למנוע מהקומוניזם להתפשט.

המלחמה מתחילה

ב-25 ביוני 1950,צפון קוריאה פלשה לדרום קוריאהוהחלה מלחמה אמיתית. צפון קוריאה, בגיבוי ברית המועצות וסין, חלפה על פני קו הרוחב ה-38 והתקשרה עם כוחות דרום קוריאה. בתגובה, אישרה מועצת הביטחון של האו"ם סיוע לדרום קוריאה, והחלה לשלוח כוחות מיד. בסך הכל, 21 מדינות תרמו לכוח האו"ם, אך התמיכה העיקרית הגיעה מארה"ב, שסיפקה כ-90% מאנשי הצבא.

למרות שממשלת ארה"ב מעולם לא הכריזה מלחמה רשמית,הנשיא הארי טרומן פרסם הצהרה לקונגרסביום שלישי, 27 ביוני 1950, בהכרזה:

בנסיבות אלה הוריתי לכוחות האוויר והים של ארצות הברית לתת לכוחות הממשל הקוריאניים כיסוי ותמיכה. המתקפה על קוריאה מבהירה מעבר לכל ספק שהקומוניזם עבר מעבר לשימוש בחתרנות כדי לכבוש מדינות עצמאיות וכעת ישתמש בפלישה מזוינת ובמלחמה.

ההחלטה לא הייתה כל כך על דיכוי סכסוך גבול קוריאני אלא על מאבק ברעיון הקומוניזם עצמו. ארה"ב חששה שזהו רק הצעד הראשון במסע לכוחות קומוניסטיים להשתלט על העולם - בדומה לאופן שבו הייתה פלישתו של היטלר לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה עבור הנאצים. טרומן היהמצוטט כאומר, "אם נאכזב את קוריאה, הסובייטים ימשיכו ללכת ולבלוע בזה אחר זה."

ביולי 1950, חיילים אמריקאים היו על הקרקע בדרום קוריאה ונלחמו בקרב הגנה אכזרי. הם ניסו לדחוף את הצפון קוריאנים בחזרה במעלה חצי האי, אבל דרום קוריאה ובעלות בריתםנדמה היה שפגע בתקלה אחרי תקלה. צבא צפון קוריאה היה מאומן ומצויד טוב יותר מהצבא הדרום קוריאני; כוחות הדרום נמלטו לעתים קרובות במקום להילחם, וחיילים אמריקאים מתו אט אט מצמא וממחלות מעיים מסוכנות. לאחר חודשיים בלבד של לחימה, דרום קוריאה וארה"ב היו על סף תבוסה.

למרבה המזל, לאחר מתקפת הנגד המוצלחת של אינצ'ון ("קרב אינצ'ון") בספטמבר 1950, חיילים צפון קוריאנים רבים נותקו מבעלי בריתם או נדחקו חזרה צפונה. הניצחון הזה הגיע עם הפתעה משלו. כאשר כוחות האו"ם התקרבו לגבול סין, מנהיג סיןמאו דזה-דונגשלח חיילים להתערב. הם חצו את הגבול ואילצו את כוחות האו"ם לסגת, והזהירו את ארצות הברית שהתקרבות מדי לגבול תגרום למלחמה בקנה מידה מלא עם סין. הנשיא טרומן, בתקווה למנוע את מלחמת העולם השלישית, ירה בתקיפות יתרגנרל דאגלס מקארתור, שרצה להילחם בסינים. הוא שוחרר בגלל אי ​​כפיפות ב-11 באפריל 1951.

ביולי 1951, הצפון והדרום החלו בשיחות שלום בשעהפנמונג'ום, כפר ששוכן כמעט בדיוק על קו קו ה-38. במהלך השנתיים הבאות, המשא ומתן נתקע, הלחימה נמשכה לאורך קו החזית החדש בקו החזית החדש בקו ה-38, החלו מסעות הפצצה, מטוסי קרב עסקו בקרב אוויר-אוויר בפעם הראשונה בהיסטוריה, ועדיין, אף אחד מהצדדים לא יכול היה להגיע למצב. הֶסכֵּם.

נחתמת שביתת נשק

לבסוף, ב-27 ביולי 1953,שני הצדדים חתמו על שביתת נשק. השבויים הורשו ללכת או להישאר היכן שהם אוהבים, גבול חדש נשרט רק מצפון לקו הרוחב ה-38, ורוחבו של שני מיילאזור מפורז (DMZ)נוצר בין שתי המדינות. למרות הפסקת האש ארוכת השנים, מעולם לא נחתם הסכם שלום רשמי, כך שהמלחמה טכנית נמשכת עד היום.

עד שנחתמה שביתת הנשק,כמעט 5 מיליון בני אדם מתו: 2 מיליון אזרחים קוריאנים; 1.5 מיליון כוחות קומוניסטיים; 400,000 חיילים דרום קוריאנים; 40,000 חיילים אמריקאים (בתוספת למעלה מ-100,000 פצועים); ועוד רבים.

תקווה לעתיד

עד היום, חצי האי הקוריאני עדיין מחולק כפי שהיה בשנת 1953. עברו כמעט 70 שנה, אבל ה-DMZ הקוריאני עדיין מפוקח על ידי חיילים ונשמר עם מוקשים וארטילריה. המלחמה עדיין לא הסתיימה באמת.

אבל ביום שישי האחרון, 27 באפריל 2018, נפגשו מנהיגי צפון ודרום קוריאה והסכימו לחתום על הסכם שלום רשמי עד סוף השנה. זה נכון: מלחמת קוריאה עשויה להסתיים סופית עד 2019. קים ג'ונג און, מנהיג צפון קוריאה,חצה את ה-DMZ לדרום קוריאהלשוחח עם נשיא דרום קוריאה מון ג'ה-אין בפסגה חסרת תקדים בפאנמונג'ום (הם אפילו התחבקו). צפון קוריאה אתאוות בצע לעבוד לקראת פירוק מוחלט מנשק גרעיניכל עוד ארה"ב ודרום קוריאה הסכימו להסכם שלום רשמי.

לגבי מה שגרם לכל זה להתאחד, נשיא דרום קוריאהאמר שזה חלקית בזכות הנשיא טראמפ. נראה שהלחץ שממשל טראמפ הפעיל על צפון קוריאה עם סנקציות בינלאומיות ואיומים בפעולה צבאית סייע לפתוח דיאלוג בין שתי ממשלות קוריאה.

אף אחד מהמנהיגים לא נכנס לפרטי פרטים על האופן שבו המטרות שלהם יושגו, למרות שצפון קוריאה לפחות הסכימה לכךלסגור את אתר הניסויים הגרעיניים ב-Punngye-ri. שני הצדדים, בתקווה, ימשיכו את הזמן הזה. זֶהזו לא הפעם הראשונה בה הבטחות דומות ניתנות- הסכמי העבר נפלו עקב ניסויי טילים של צפון קוריאה - אבל הכוכביםמַאִיסוף סוף התיישרו.