כשהלכתי לקולג' (לפני הרבה יותר זמן ממה שאני רוצה להודות), אבא שלי ואני עשינו עסקה שבה הוא יכסה 90% מעלות שכר הלימוד והחדר והפנסיון, בתנאי שאשמור על ממוצע 3.0, לא זז עם כל בנים, וישבנו לפני כל סמסטר ודיברנו על יעדי הקריירה והתוכניות הפיננסיות שלי אחרי הקולג'. את החלק האחרון הזה שנאתי כשהייתי בן 18, אבל אני חושב שזה משהו שסידר אותי להצלחה, והייתי ממליץ לכל מי שמשלם עבור שכר הלימוד של הילד שלו (או אפילו אם אתה לא) לעשות.
הרעיון שלו היה די פשוט: הוא רצה שאני אעבוד לקראת תואר במשהו שעתיד להביא לי עבודה כשאסיים את הלימודים שבו ארוויח מספיק כסף כדי לקבל חיים שרציתי/ציפיתי. הייתה לי עבודה מגיל 16, אז היה לי מושג הגון כמה זמן לוקח להרוויח כסף. לא היה לי מושג מוצק של דברים כמו שכר דירה, חשבונות חשמל וביטוח... כל הדברים שהייתי אחראי עליהם בזמן שעברתי על הבמה כדי לקבל את התעודה הזו.
שלב 1: מצא מישהו בקריירה הרצויה שלי
בכל שנה הייתי צריך למצוא מישהו שהועסק כרגע בקריירה שרציתי ולדבר איתו על מה שהם עשו כדי להגיע לאן שהם נמצאים היום. כמו רוב הסטודנטים, החלומות שלי לעתיד השתנו כמה פעמים בזמן שהייתי בבית הספר, וכך גם המנטורים האלה שהייתי צריך למצוא בדרך.
בכל שנה היה לי אחד, שהיה מאוד שימושי בלימוד דברים על התחום הרצוי שלי. לדוגמה, במהלך שנות ה"מורה לתיאטרון" שלי למדתי שברוב בתי הספר היסודיים במדינת ביתי (שם רציתי ללמד) אין מורים לתיאטרון במשרה מלאה, אז הייתי מחפש עבודה במשרה חלקית ב- הטוב ביותר, ולמצוא את העבודה הזו יהיה קשה למצוא. עם אחרים, למדתי שכנראה אזדקק לאיזה בית ספר לתארים מתקדמים לפני שאוכל באמת להיכנס לכוח העבודה.
שלב 2: מצא שלוש משרות פנויות שאהיה מוסמך להן עם התואר שלי
זה היה קשה, אבל בהחלט נתן לי טעימה ממה אני עומד להתמודד ארבע שנים מאוחר יותר. למדתי שחלק מהעבודות יחייבו אותי לעבור דירה, לעתים קרובות למקומות שלא הייתי רוצה לגור בהם. אחרים כללו תיאורי תפקידים שלא בדיוק התעניינתי בו. כשאתה בן 18 ומעולם לא באמת חיפשת "עבודה אמיתית", זה יכול להיות מאיר עיניים לראות אילו משרות יש שם באמת, ואיזה סוג של עבודה. ניסיון שמעסיקים חיפשו בכל הנוגע לגיוס לעבודות אלו.
שלב 3: ערכו תקציב על סמך משכורת התחלתית
לאבא שלי ממש לא היה רצון להמשיך לתמוך בי אחרי שאסיים את הלימודים, ובזכות הצעד הזה הוא לא היה צריך. בכל שנה אצטרך להמציא תקציב חודשי ושנתי המבוסס על השכר ההתחלתי בעבודה שאוכל לקבל מיד עם הלימודים.
התקציב היה אחד הדברים שאני ואבא שלי דיברנו עליהם הרבה. למשל, לא הבנתי שביטוח הבריאות כל כך יקר, או שאצטרך להקציב כל כך הרבה דברים כמו חשמל או כבלים. בטח, ידעתי שלכל הדברים האלה יש תג מחיר, אבל הם אף פעם לא היו חשבונות שהייתי אחראי עליהם. זה היה שימושי במיוחד לכתוב את כל זה ולהבין כמה אני צריך להרוויח כדי לגור בדירה שבה אני רוצה ולחיות את אורח החיים שרציתי. ולחפש באמת את הדירות האלה ולהבין שהמשכורת ההתחלתית שלי לא תקנה לי בית כמו זה שגדלתי בו.
בכל שנה בערך בזמן הזה היינו יושבים ומדברים על הכל. זו הייתה טרחה עצומה בשנות העשרה שלי, אבל משהו שאני עדיין מסתכל עליו אחורה כמשהו שתרם רבות להצלחה שלי בחיים בכלל. יצא לי לבלות זמן איכות עם אבא שלי, לדבר על התוכניות שלי לשנה ולקבל את עצותיו לגבי מה אני יכול לעשות טוב יותר.
מסתבר, בסופו של דבר קיבלתי עבודה מיד עם הקולג' שמעולם לא היה אחד הדברים שאבי ואני דיברנו עליהם במהלך השנים. עם זאת, הייתי מוכן בצורה ניכרת יותר לקחת על עצמי את העבודה הזו ואת העולם, וידעתי בדיוק למה אני נכנס, הודות לצ'אטים השנתיים שלנו.
