במובנים רבים, הדוא"ל עדיין נחות מהעט והנייר.
לאחרונה שמעתי שאלה שהביאה אותי בקצרה: מה רוצה הדוא"ל? השואל היה טום צ'טפילד, מחבר הספר כיצד לשגשג בעידן הדיגיטלי, למרות שהשאלה עצמה שואבת השראה מסוימת מפילוסוף טכנולוגיה ותיק יותר, קווין קלי. כמובן, הדוא"ל לא ממש רוצה כלום, אבל השאלה של צ'טפילד נועדה לעורר הרהור מסוים לגבי ההיגיון של הדוא"ל - היגיון שלמדנו לקבל כמובן מאליו.
אז בואו נרשום כמה מאפיינים מרכזיים של דוא"ל. ראשית, דוא"ל, כמו החומר המיושן שמגיע דרך תיבת המכתבים, הוא מערכת של שוויון הזדמנויות. כל מי שיש לו את הכתובת שלך יכול להגיע אליך מכל מקום בעולם. רוב תוכניות הדואר האלקטרוני ינסו לתפוס זבל מוחלט, אך אחרת יתייחסו לכל הדואר הנכנס באותו אופן. פייסבוק, למשל, מתנהגת אחרת לגמרי.
שנית, לתוכניות הדואר האלקטרוני יש סדרי עדיפויות משלהן: הן מכבדות את כל מה שחדש, מציבות אותו בראש תיבת הדואר הנכנס שלך, מדגישות אותו, ואם אינך זהיר, מפריעות לך להכריז על הגעתו.
שלישית, פג תוקפם של הודעות אימייל. מעולם לא שאלתי את זה עד שהתחלתי להשתמש בטוויטר, שירות שפשוט מניח שהמשתמשים שלו לא יטרחו לקרוא שום דבר שאינו מעודכן.
רביעית, מיילים מספקים תיעוד כתוב. זה יכול להיות מאוד שימושי (ולעתים מסוכן), אבל זה מעודד את תיבת הדואר הנכנס שלך להפוך לרשימת ה"מטלות" שלך. אם מישהו מבקש ממני לעשות משהו, או שצץ לי בראש הרעיון שצריך לעשות משהו, אני אכתוב אותו לעתים קרובות. אבל האימייל הוא "ביצועי" - הוא מהווה תזכורת כתובה משלו.
אימייל הוא גם מערכת, ואנחנו נעולים בה בדיוק כמו שאנחנו נעולים על מקלדת Qwerty, חשמל 240 וולט, או המוסכמה הלא היגיינית למדי של לחיצת ידיים. זה אפשרי לאדם לבטל את הסכמתו למערכות כאלה, אבל בדרך כלל קל יותר להתאים את עצמך מאשר להתאים את המערכת.
לבסוף, מכיוון שהאימייל מאוד זול וקל לשלוח, יש הרבה על זה. אולי שמתם לב.
כל אלה אינם חדשות דרמטיות, אבל מצאתי שהמחשבה על זה בדרך זו מועילה לי מאוד. לכל טכנולוגיה יש היגיון משלה. פייסבוק "רוצה" שניכנס הרבה וניצור אינטראקציה אחד עם השני - ומכאן היכולת לעשות "לייק" לפוסטים, להגיב, לעשות "לייק" לתגובות, והזרם התמידי של התראות על כל זה. זה מרושע, אבל פחות ערמומי כי זה כל כך חצוף. לפייסבוק הטכנולוגיה יש רצונות מטפוריים המשקפים את האסטרטגיה הלא מטאפורית לחלוטין של פייסבוק החברה.
דוא"ל, לעומת זאת, לא תוכנן במטרה מודעת להעביר את רשימת ה"מטלות" שלך לתיבת הדואר הנכנס. זו רק הדרך שבה דברים נוטים להימשך. ובין אם אתם משתמשים בפייסבוק או באימייל או בכל טכנולוגיה אחרת, מומלץ לעשות זאת בעיניים פקוחות. כפי שטוען צ'טפילד בספרו, אנשים רבים מחוברים כיום לאינטרנט יותר ממחצית משעות הערות שלהם, הודות להפצת מחשבים, טאבלטים וסמארטפונים רבי עוצמה. זה לא בהכרח דבר רע - אבל זה גם לא דבר טוב.
רבים מאיתנו מנהלים מאבק מתמיד נגד הסחת דעת. פחות מאיתנו, אני חושד, עושים בחירות זהירות ומודעת לגבי מתי להיות מקוונים ומתי לא להיות. זה חבל, כי לא צריך הרבה התבוננות פנימית כדי להבין שחלק מהדברים פשוט הרבה יותר קל לעשות כשהם מקוונים, בעוד שדברים אחרים הרבה יותר קלים לעשות במצב לא מקוון. ההבדל הזה מחייב בחירה מכוונת; רובנו מאפשרים לנסיבות לעשות את הבחירה עבורנו.
אחרי הכל, אנחנו יודעים מה פייסבוק רוצה ומה הדוא"ל רוצה. אבל מה רוצה הזיווג הנאמן הזה של עט וגיליון נייר ריק? הם רוצים שתחשוב בעצמך ותטביע את חותמך.
טים הארפורד הוא המחבר של 'הכלכלן הסמוי'ו'לְהִסְתָגֵל'. הוא בעל טור בכיר ב"פייננשל טיימס".
פורסם גם בft.com.
רוצה לראות את העבודה שלך על Lifehacker? שלח אימייל להגשות ב-lifehacker.com.
