אנוכלופוביה, או הפחד מהמונים, היא פוביה אמיתית מאוד. וכשאתה באמצע המון מבוהל שרוחש אל יציאה, הפחד הזה נראה רציונלי לחלוטין.
רק השבוע, קהל של תושבי ניו יורק עמד על פתח כניסה זעיר ועמוס בתחנת רכבת תחתית, והמתין במרחק סנטימטרים מרכבות חולפות. סרטונים הופצו בלְצַפְצֵףשל המונים בלתי ניתנים להזזה ומעט מקום. אם היה מתרחש מקרה חירום, כמו שריפה או רכבת שהיתה נוכלת, הסיכוי שנוסעי הרכבת התחתית ייצאו מהתחנה בשלום היה קלוש, במקרה הטוב.
הציוץ הזה אינו זמין כרגע. ייתכן שהוא נטען או הוסר.
אבל מה אם אתה נמצא במקום קונצרטים או באצטדיון שבו החללים מצומצמים וצפופים עוד יותר עם אנשים? איך בדיוק שורדים דריסה של אנשים וגופות מתנדנדות בדרך ליציאה? דיברנו עם מומחה אחד לקהל על איך אתה יכול לשרוד תרחיש מסוכן כמו דריסה אנושית ואיך להגיב כשהכל מסביבך בחוסר סדר מוחלט.
לא להיבהל
לדברי פול ורטהיימר, מומחה לקהל המייעץ לאולמות קונצרטים ומייסד אסטרטגיות ניהול המונים, דריסה מתרחשת בדיוקכִּיאנשים נכנסים לפאניקה, וזו הסיבה שאתה לא צריך. הוא אמר שמקום אחראי צריך להבהיר מלכתחילה את תהליכי יציאת החירום, אבל בהיעדרם, זה יכול לשחרר כאוס:
חוסר הדרכה, מידע והכוונה למקלט בטוח יוצר בלבול ובחירות בטיחותיות גרועות בחיים. הם מעוררים הגנות לשימור עצמי, פאניקה, ומכניסים אנשים למכות כדי להתחרות זה בזה על הישרדות.
בניגוד לסרטים שמתארים סביבות צפופות, האיום הגדול ביותר הוא לא בהכרח נפילה ודריסה, אוזל לו האוויר כשאתה זקוף (נקראתשניק דחיסה). הישאר רגוע, ממוקד ומודע לסביבתך בכל עת. למרות כל הרצון, אל תצעק ואל תצעק כי תבזבז חמצן, הוסיף ורטהיימר.
תעמוד בקצב של הקהל
זה מפתה להתנגד לתנועה של קהל כדי לשרוד על ידי ניסיון להישאר במקום. זה לא מהלך טוב, לדברי ורטהיימר. לא סביר שתתגבר על כוחו של הקהל ותסתכן בפציעה. במקום זאת, הקפידו על הקצב הכללי והימנעו מלכרוע ברך, לעצור, לדחוף אחרים ולהרים חפצים שנפלו (הם לא שווים את הסיכון!)
הCDCממליצה לנקוט בגישה "כמו בוקסר" בהתרוצצויות של קהל גדול: שמור את הידיים אל החזה ושמור על דריסת רגל יציבה.
חפש יציאות חלופיות
כן, אם כולם רצים לכיוון יציאה, גם זו אינטואיטיבית נראית כמו האפשרות הטובה ביותר - אבל זו לא תמיד החכמה ביותר. "באופן כללי, [למצוא את היציאה הקרובה ביותר] זו עצה טובה, אלא אם כולם מחליטים לעשות את אותו הדבר באותו זמן", אמר ורטהיימר. "ריסוק הקהל הוא התוצאה. אני ממליץ לשקול יציאה חלופית, גם אם היא נראית רחוקה יותר".
עברו לפריפריה או מצאו מבנה יציב
כשאתה בהמון, עשה כמיטב יכולתך לפלס את דרכך אל מחוץ למרכזו, היכן שסביר להניח שתגיע ליציאה. טווה פנימה והחוצה בכיוון זיג-זג סביב אנשים (ולא בקו ישר, שכנראה רק ידחוף אנשים לפניך) אל הפריפריה של הקהל.
אם זה נכשל, פשוט מצא מבנה בלתי ניתן להזזה שבו הקהל ייאלץ להיפרד ותוכל להישאר בטוח ולהסתתר. אל תניח שפתח הוא מקום בטוח להיות בו. על פי הניו יורק טיימס, אזורים כמו פתחים יוצרים "דחיפה רב-ממדית". במילים אחרות, הם יוצרים מרחב שבו אף אחד לא באמת יכול לזוז כי הקהל לא מופנה לכיוון אחד, ויוצר אפקט צוואר בקבוק של אנשים.
אם אתה נופל, כסה את הראש
אם אתה מוצא את עצמך על הקרקע, קום לחלוטין אם אתה יכול. אבל אם זה בלתי אפשרי, ורטהיימר ממליץ להתכרבל על הצד ולכסות את הראש בזרועות, כדי למזער נזקים. ברגע שהקהל מרפה, עשו כמיטב יכולתכם כדי לקום שוב ולצאת לפריפריה, כדי שתוכלו לצאת בבטחה מהמקום, לאסוף את העניינים ולהתקשר ליקיריכם.
