איך לכתוב מכתב תנחומים

קשה לדעת מה לעשות או להגיד כשמישהו שאתה מכיר מאבד אדם שהיה קרוב אליו. צער הוא דבר מפחיד ואמורפי, ואם לא חוויתם אותו, הושטת יד יכולה להרגיש כמו לחרוג מגבול או להזכיר למישהו משהו שהוא מנסה לשכוח.

אבל אבל הוא מבודד כמו שהוא כואב, וחשוב ליידע חברים ומכרים שכולים שאתה חושב עליהם ועל יקירם, לא משנה כמה זה מרגיש מביך. זה נכון אם הכרת את האדם שהם איבדו; זה נכון גם אם לא עשית זאת.

"רוב האנשים האבלים, בין אם הם מודעים לכך או לא, אחד הפחדים הגדולים ביותר שלהם הוא שהאדם שאבד יישכח."ג'ניפר סוס, מטפל מורשה לנישואין ומשפחה בסן אנטוניו, טקסס, אומר. "בכל פעם שמישהו זוכר אותם, מכיר בהם, מדבר עליהם, מעלה אותם באוב בכל דרך שהיא, זה כמו מזור לפחד הזה."

אז למרות שזה אולי נראה כאילו התעלמות מאובדן מקלה על האדם שבאבל להמשיך הלאה, זה למעשה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות. ולמרות שזה אולי נראה נדוש לומר למישהו, "אני מצטער על האובדן שלך", לכל הפחות, להכיר בכך שהאדם האבוד היה קיים וגם בכך שהם לא יגרום לחברך האבל להרגיש שמעו ומקבלים תוקף. "אני לא חושב שזה יכול לקרות לעתים קרובות מדי", אומר סוס.

הנה איך לעשות את זה.

שלח כרטיס - או כל סוג של הודעה

או מייל, או הודעת טקסט, תלוי לאיזה דור שייך האדם באבל ועד כמה אתה מכיר אותו. "אם אתה בן דור המילניום וזה בן עמית, הודעת טקסט זה בסדר", אומר סוס. "אימייל עדיף על הודעת טקסט, כי היית צריך לשבת ליד המחשב כדי לעשות את זה. אני בתקיפות ובצורה ישירה בדור ה-X, אז אני מעדיף פתק בכתב יד, אבל אני מזהה שזו העדפה דורית".

בעיקרון, לעשות משהו עדיף מאשר לעשות כלום, אבל כולם אוהבים כרטיס. (זה גם ראוי לציון שטקסט יכול ללכת לאיבוד במבול שלאחר המוות, וזה משהו שצריך לזכור.)

זה בסדר לא לדעת מה להגיד (אבל הנה כמה דברים שאולי תרצו)

אף אחד לא באמת יודע מה לומר למישהו באבל, במיוחד אם מותו של אהובו היה בלתי צפוי. זה בסדר גמור להודות בכך במכתבך. "הדבר 'הנכון' לומר, לדעתי, הוא רק האמת", אומר סוס. "זה מה שאנחנו שומעים שוב ושוב ושוב מאנשים שכולים בקבוצות טיפול ותמיכה ובמחקר. מה שהם אומרים זה, 'הלוואי שאנשים פשוט יגידו, 'אני לא יודע מה להגיד אבל אני מצטער'. 'אני לא יודע מה להגיד אבל אני עצוב בשבילך'. 'אני לא יודע מה להגיד, אבל אני דואג לך'”.

אתה רוצה להודיע ​​לאדם שאתה חושב עליו, ואתה שם בשבילו, ואתה זמין להקשיב. לא מצפים ממך לגרום להם להרגיש טוב יותר, כי כשאתה מתאבל, שום דבר לא יגרום לך להרגיש טוב יותר. אבל אתה לא רוצה להרגיש התעלמות או לבד. "זה נראה מאוד פגיע להגיד 'אני לא יודע מה להגיד'", אומר סוס. "אנחנו חוששים שזה יהיה מביך או פוגע או מרגיז אדם. אבל הדבר האמיתי הוא שאנחנו לא יודעים מה לומר. אין מילים שיעשו את זה טוב יותר, אלא אם יש לך כישוף קסום להחזיר את המתים לחיים."

אז, אל תהסס לדבוק בפלישות, כל עוד הן נכונות. "אחד הדברים שאנשים יכולים להגיד הוא, 'אני לא יודע מה להגיד, אבל אני אוהב אותך ואני כאן בשבילך'"ד"ר מרילין מנדוזה, פסיכולוג בניו אורלינס, אומר. "או, 'אני חושב עליך ושולח לך אהבה'. או, 'אין מילים שיכולות לתאר כמה אני מצטער על האובדן שלך. ליבי עם אליך'”.

כפי שנוסח זאת, "מה שאתה באמת מנסה לתקשר הוא, 'אני כאן בשבילך. אני עד למה שעובר עליך, אני מודה בזה, אני לא מתעלם מזה, אני לא צריך מילים מושלמות כדי לעזור לך. רואים אותך ושומעים אותך ואני משתתף איתך בנטל הכאב הזה פשוט על ידי הכרה בזה".

אל תדבר על עצמך

זה צריך להיות ברור, אבל הערת תנחומים היא לא הזמן לשדר את עדכוני החיים שלך. "הפתק צריך להיות עבור השכול", אומר מנדוזה. "אל תכלול דברים על עצמך, כאילו קיבלתי עבודה חדשה או הנה הכתובת החדשה שלי." באופן דומה...

אל תגיד, 'אני יודע איך אתה מרגיש'

זה מפתה להזדהות עם מישהו באבל, במיוחד אם חווית אובדן בעצמך. אבל אבל מתבטא אחרת עבור כולם, וזה יכול להיות מבטל כשמישהו טוען שהוא מכיר את הרגשות הספציפיים שלך כאשר הוא לא יודע. "אל תגיד, 'אני יודע איך אתה מרגיש', כי גם אם איבדת את אמא שלך, אתה לא באמת יודע איך האדם האחר מרגיש. אתה יודע איך הרגשת עם זה", אומר מנדוזה.

זה גם לא מועיל להציע עצות. "אף אחד לא באמת רוצה עצות", אומר סוס. "זה עושה איזשהו שיפוט עדין שיש דרך נכונה או לא נכונה להתאבל."

ואם חשבתם להשתמש במילים "לפחות" בכל שלב, אל תעשו זאת. "אני תמיד אומר לאנשים, אם אתה מתכוון לומר את המילים 'לפחות', אתה צריך להפסיק", אומר סוס. "אתה עומד להצדיק למה זה לא צריך להיות כואב, וזה מבטל את התוקף."

אל תתיימר לדעת מה הקשר בין האדם באבל לבין האדם שאיבדו

מקובל לכלול הודעה בכרטיס תנחומים המעירה עד כמה המנוח היה מיוחד לשכול. אבל אם לא ידעת את האדם שמת או הרבה על מערכת היחסים שלו עם האדם שאליו אתה כותב, אולי תרצה להימנע מלהניח הנחות כלשהן.

"אם אתה לא מכיר את האדם, להגיב עליו אולי לא יהיה הדבר הטוב ביותר", אומר מנדוזה. "לפעמים זו לא מערכת יחסים מיוחדת מאוד." כמובן, אם ידעת בוודאות שהאדם הזה קרוב מאוד לחבר שלך, אתה מוזמן לומר זאת. כדאי גם לכלול את שם הנפטר. "כשאתה השכול, אנשים לרוב לא ישתמשו בשמו של האדם, אבל זה אומר להם הרבה", אומר מנדוזה. "אז אתה יכול להגיד משהו כמו, 'אני יודע שדיוויד היה אדם מיוחד בשבילך'."

הציעו עזרה קונקרטית, אם בכלל

דבר שאנשים אומרים לעתים קרובות בעת מחלוקת הוא, "תודיע לי אם יש משהו שאני יכול לעשות." זה לא שזה בהכרח ארַעדבר לומר, אבל מישהו באבל לא מתכוון לעשות את העבודה כדי לקחת אותך על זה. במקום להציע סיוע מעורפל, "תציעו להם משהו ספציפי ותנו להם להגיד לכם אם זה יעזור או לא", אומר סוס. שאל אותם אם אתה יכול להביא להם ארוחת ערב, או להאכיל את החתול שלהם, או לשמור על הילדים שלהם, או לקחת אותם לשתות ולהקשיב.

ואם אתה מכיר אותם מספיק טוב (ויודע שזו לא תהיה חדירה), אתה מוזמן לעשות משהו בלי להתבקש. "יש לי חברה ממש טובה ואחת מחברותיה הקרובות מתה לאחרונה", אמרה סוס. "לא שאלתי, פשוט הגעתי לביתה והבאתי ארוחת ערב."

הושט יד פעם שנייה לאחר סיום תקופת האבל המיידית

רוב האנשים פונים אל השכול מיד עם שמיעת החדשות, וזה בהחלט הדבר הנכון לעשות. אבל מיד אחרי שמישהו מת, הכל מרגיש כמו טשטוש, ולמרות שמאוד נחמד להציף הודעות טקסט, מיילים וכרטיסים מקסימים, קשה להעריך את ההודעות הלבביות ברגע זה. סוס ממליץ לפנות אל המתאבלים בפעם השנייה, לאחר שתקופת האבל הראשונית הסתיימה לכאורה.

"האמת בעניין היא שאנשים באותם ימים או שבועות ראשונים [אחרי מוות], הם לא ממש זוכרים הרבה, בכנות", אומר סוס. "כשאתה שומע את החדשות, בצע פניה ראשונית, אך סמן מיד בלוח השנה שלך, 4-16 שבועות. זה הזמן שרוב האנשים צריכים יותר תמיכה ועידוד".

סוס מספר כי לאחר מספר חודשים רוב האנשים שלא היו מקורבים למנוח ממשיכים הלאה, אך למי שמתאבל הכאב לא נרגע. "הדבר הנורא בתזמון ובאבל הוא שהתקופה שבה ההלם מתחיל להתפוגג עולה בקנה אחד עם הזמן שכולם ממשיכים הלאה. ואז אתה באמת מתמסד עם, 'אוי אלוהים, אלה החיים האמיתיים שלי וזה מבאס'", אומר סוס. "ההודעות, ההערות והטקסטים האלה שמגיעים בטווח של 3 חודשים, 4 חודשים ואילך יכולים להיות משמעותיים יותר מהפנייה הראשונית."

אז, אחרי כמה חודשים, שלח הודעת טקסט, קח את חברך לארוחת ערב, לך לביתו עם בקבוק יין וסרט טוב, ותן להם לספר לך על האדם שהם אהבו. אל תרגיש שאתה מאלץ מישהו לחזור על אי נעימות, או להזכיר לו משהו שהוא רוצה לשכוח. מה שהם באמת רוצים, זה לא להישכח.