אני מעריץ גדול שלנקניקיות איידלס, במיוחד הזנים של עוף ותפוח ושום צלוי וגבינת גרוייר. הם ממלאים, טעימים, וניתן להכניס אותם לטיגון האוויר לכמה דקות עד שהקליפות מתפקעות בטעם עסיסי. אבל לעתים רחוקות אני אוכל יותר מיומיים בשבוע, וזה חבל, כי ברגע שפותחים את החבילה הזו בוואקום, יש לך בערך ארבעה ימים עד שהם יהיו מוזרים. (לפי החבילה, לפחות; דחפתי אותה לשבוע).
אבל אתמול בלילה גיליתי דרך לגשת לנקניק בודד בכל פעם, מבלי לחשוף את השאר לאוויר ולהפעיל את שעון הספירה לאחור של הנקניקיות. סוף סוף הצלחתי לחזור לדדליפט של 200 קילו בפעם הראשונה מאז ששברתי את הזווית שלי, והרמה כל כך כבדה פירושה שעדיין הייתי רעב, אפילו אחרי ארוחת הערב. הייתי צריך חטיף עתיר חלבון, ונזכרתי שיש לי חבילה לא נפתחת של איידלס. תפסתי מספריים וחתכתי בחיפזון בין שתי נקניקיות, בהנחה שחיתוך כזה ישבור את אטימת הוואקום וישחרר לי את הנקניקיות. זה לא קרה.
אטם הוואקום בין כל חוליה היה כה הדוק, החותם החזיק והנקניקיות נשארו עטופים, גם כשהן נפרדו מאחיהם. זה היה מעצבן בהתחלה, כי רציתי לאכול את הנקניק שלי כמה שיותר מהר, אבל זה בעצם פתר לי בעיה: אני כבר לא צריך להקפיא את שארית החבילה אחרי שאכלתי קישור או שניים. אני יכול פשוט לחתוך אחד או שניים מהאריזה בכל פעם, ואז לתת לאחרים להסתובב במקרר עד שאני מוכן לאכול אותם (או תאריך ה"עד הכי טוב" שלהם).
אני מבין שזה מועיל לך רק אם אתה אוכל נקניקיות ארוזות בצורה הספציפית הזו, אבל אם אגיע רק למעריץ אחר של עוף ותפוח, אז אעשה את העבודה שלי. כל שעליכם לעשות הוא לחתוך בזהירות בין החוליות, לטעות לעבר הנקניקיה שאתם מתכוונים לאכול. הכנס את שאר החבילה בחזרה למקרר כדי ליהנות בנוח.