יש משהו יותר טוב מ'הפסקה שקטה'

תראה: אם כניסת שעון ויציאה נחשבת כ"הפסקה", אז כולנו צריכים להיות פורשים. בטח שמעתם על "מתנתק בשקטg," כמו גם אתתגובה גוברתלמונח הויראלי. הרעיון, זכה לפופולריות לראשונה ב-TikTok מ@zkchillin(עכשיו @zaidleppelin), מתאר את "התפטרות שקטה" כעובדים "שנגמלים מהרעיון לעשות מעל ומעבר בעבודה." הוא מסביר שבזמן שאתה עדיין ממלא את חובותיך, החלק של "התפטרות" הוא ש"אתה כבר לא מנוי לתרבות ההמולה מבחינה נפשית שעבודה צריכה להיות החיים שלנו". מאז שהמונח הפך למיינסטרים, המבקרים הצביעו על האירוניה שהמושג הזה של "להפסיק" הוא, פשוטו כמשמעו, לעשות את העבודה שמשלם לך לעשות.

הנה הסיבה שכדאי לך להסתכל מעבר להייפ של "הפסקה שקטה" ובמקום זאת להתחיל להציב גבולות בריאים בעבודה שלך.

הצבת גבולות זה לא אותו דבר כמו להפסיק

למען האמת, זה מבאס לחלוטין ש"עונה על הציפיות" התעוות למשמעות "לעשות יותר עבודה ממה שאתה מתוגמל לעשות." למרבה הצער, זו תוצאה טבעית של תרבות ההמולה הרעילה שבאה לשלוט בכל כך הרבה מקומות עבודה במהלך השנים.

בטח, חלק מהתגובה נגד הפסקה שקטה יכולה להיות בעיה של סמנטיקה. באופן אישי, אני מוצא שהמילה "חפיפה" מתארת ​​בצורה מדויקת יותר מה בעצם מרמזת הפסקה שקטה. כפי שהמונח נראה כעת, הוא מגיע עם תחושה של עובדים אגרסיביים פסיביים, או אפילו חתרניים. זה נשמע כמו עובדים שלא עושים יותר מהמינימום, מה שבוודאי מפחיד מנהלים שצפו מהעובדים שלהם ללכת מעל ומעבר ללא שכר נוסף.

זה מסוכן למסגר גמילה שקטה - מה ששוב אומרעושה את העבודה שלך- כאקט של התנגדות. הרעיון שלֹאללכת "מעל ומעבר" איכשהו שווה ל"להפסיק" רק מחזק את הנורמה לפיה חברות מצפות ממך לעשות הרבה יותר עבודה ממה שאתה מתוגמל לעשות. איך שאתה מפרש את המונח הויראלי, הוא מעלה שאלות בעולם האמיתי לגבי איך אנחנו מבינים עבודה הוגנת ושכר הוגן. לכן חשוב ללמוד כיצד להציב גבולות סביב העבודה שהתקבלת אליה, והחיים האישיים שמגיעים לך.

איך להתחיל להציב גבולות עבודה-חיים

לפני שתגיע ליישם את הגבולות שלך כעובד, יש אזהרה מכרעת שיש להתייחס אליה: עבור רוב, היכולת להתחמק בעבודה היא פריבילגיה. עובדים רבים יודעים שייתכן שהם לא יוכלו להתחמק עם ה"מינימום המינימלי" בהתאם לגזע או למינם.

כיסינו בעבר כיצד לעשות זאתלהציב סוגים שונים של גבולות אישיים, שבמידה רבה מסתכם להכיר את עצמך ולנסח ביעילות את מה שאתה צריך.

עיין בתיאור התפקיד שלך.כך אתה יכול לזהות על מה אתה מקבל פיצוי, וזה נותן לך תנאים ברורים לזהות היכן הגבולות שלך צריכים ליפול. ברגע שאתה יודע מה הגבולות שלך, יהיה קל יותר לטעון אותם עם האנשים סביבך.

תקשר את הגבולות שלך.בין אם אתה צריך דין וחשבון כדי לדבוק בנשק שלך, ובין אם אתה צריך להבהיר שהגבולות שלך לא יתפסו את המנהל שלך לא מסודר, חשוב לבטא את הגבולות שלך בקול רם. רק הקפד להיות ברור, ישיר ומנומס.

השתקת הודעות מחוץ לשעות העבודה(אם אתה יכול). עבודה מרחוק טשטשה מאוד את הקווים מתי מנהלים מצפים מהעובדים להיות זמינים להגיב למיילים או "להיכנס לשיחה מהירה". בהתאם לתחום העבודה שלך, נסה להבהיר מתי יום העבודה שלך מתחיל ומתי מסתיים.

למד כיצד לומר לא.יש אמנות להגיד לא בלי להגיד בפה מלא את המילה "לא" בעבודה. לדוגמה, אם אתה צריך לדחות פגישה לא פרודוקטיבית, אתה יכול לומר משהו כמו "עלו כמה דברים שצריכים את תשומת ליבי" או "לא, אבל... [אני שמח לבדוק את זה מחר/אני יכול לשלוח מישהו במקומי/אני יכול להיפגש בשבוע הבא במקום]."

כמובן, הרבה אנשים באמת אוהבים את העבודה שלהם. כל הכבוד להם! אנשים אלה עדיין יכולים להרוויח מהצבת גבולות בין העבודה לשארית חייהם. למעשה, אולי אלה האנשים שיכולים להרוויחרוֹבמלימוד כיצד להציב גבולות בין מהי עבודה לבין מה שהם החיים האמיתיים.

בסופו של יום, כנראה שאתה מקבל שכר נמוך עבור העבודה שלך. תעשה מה שנשכרת לעשות ולך לחיות חיים.