
קרדיט: Yman - Shutterstock
בין אם אתם מקדישים מחשבה רבה לצבעים שאתם לובשים בבוקר ובין אם לא, אתם בטח מודעים לכמה מהמשמעויות התרבותיות שמגיעות עם גוונים מסוימים של בגדים. לדוגמה, בתרבויות מערביות רבות, לבוש שחור היה באופן מסורתי סימן לכךאדם באבל(או לפחות השתתפות בהלוויה, השכמה או אזכרה). בינתיים,אדום נחשב ל"צבע כוח",ולבישת אותו אמורה לשלוח את המסר לעצמך, כמו גם לאחרים, שאתה מישהו שצריך לקחת ברצינות.
דוגמה נוספת עדכנית יותר ליישום של פסיכולוגיית הצבע היא המושג "חבישה דופמין". הפעם, הרעיון הוא להשתמש בצבע, במרקם ובסגנון כדי להגביר את מצב הרוח שלך.
מה זה דופמין?
למקרה שאתה צריך רענון מהיר,דופמיןידוע בתור אחד מה שנקרא"הורמונים שמחים"(יחד עם סרוטונין) שמשפיע מאוד על מצב הרוח, המוטיבציה והיכולת להתמקד.
באופן כללי, כאשר שלנורמות הדופמין נמצאות בקצה הגבוה יותרמהספקטרום, אנחנו נוטים להרגיש טוב (או לפחות הגונים), ויותר מוטיבציה לקחת על עצמנו את היום. רמות נמוכות יותר של דופמין, לעומת זאת, יכולות להשאיר אותנו מדוכאים, חסרי תקווה וחסרי הדחף הדרוש לביצוע אפילו משימות יומיומיות פשוטות.
מה זה חבישה לדופמין?
יש סיכוי טוב שאתה כבר מכיר כמה מההמלצות להגברת רמות הדופמין שלך באופן טבעי, כמולישון מספיק רגוע,נָעהגוף שלך, והקשבההמוזיקה האהובה עליך. עכשיו אתה יכול להוסיף את הבגדים שלך לרשימה הזו.
בעיקרו של דבר, הלבשת דופמין היא לבישת בגדים המבוססים על צבעים, מרקמים וסגנונות גורמים לנו להרגיש טוב. ואין כללאומר שזה אומר להתלבש בבגדים עם דפוסים כבדים וצבעוניים כל יום.
הסיבה לכך היא שאמנם אנשים מסוימים מרגישים שמצב הרוח שלהם משתפר כשהם לובשים את הסוודר הכחול-חשמלי או הגרביים הצהובים-ניאון האהובים עליהם, אבל זה יגרום לאחרים להרגיש לא בנוח, קריקטורית ולא דומים לעצמם. במקום זאת, הם עשוייםלהרגיש הכי שמח והכי אותנטיבשילוב של שחור, שזוף וניטראלים אחרים, למשל.
וזה אחד החלקים המסובכים בהלבשת דופמין: אנו עשויים לנחש או לבטל את התחושה שלנו לגבי צבעים או סגנונות מסוימים בגלל תפיסות תרבותיות נרחבות לגבי זה. אבל, במקרה הזה, הכל עניין של איךאָנוּלהרגיש לובשים צבע - לא איך שהחברה אומרת לנו שהוא צריך לגרום לנו להרגיש (למשל ששחור גורם לנו להרגיש עצובים), או המסר שהצבע כביכול שולח לאחרים.
אליזבת יוקו
ד"ר אליזבת יוקו היא ביו-אתיקה ופרופסור נלווה לאתיקה באוניברסיטת פורדהאם. היא כתבה עבור הניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, האטלנטיק, רולינג סטון, CNN ופלייבוי.